אח שלה פרק 20 (כולל קטע מיני)

נקודת מבט של רותם:
נכנסתי לחדר הלא מוכר, זורקת על הרצפה את התיק הגדול שהיה תלוי על כתפי. סקרתי את החדר בעיני.
שלוש מיטות, שולחן פינתי, מחשב נייד, 3 ארונות גבוהים.
שתיים מהמיטות היו תפוסות, חשבתי לעצמי שכך יהיה.. מן הסתם שאם נכנסתי לפנימיה באמצע שנה, החדרים יהיו מאוכלסים. נגשתי לחלון הגדול, נושמת את האוויר הנקי של ירושלים, מה שהכי חשוב לי, זה שאני נמצאת כרגע רחוק רחוק מהמקום שאני הכי שונאת בעולם.
התפלאתי למצוא את המיטות מבולגנות, וחפצים שנראו שייכים לבנים נזרקו סביב לחדר.. אני אמורה לישון עם שתי בנים? איפה ההגיון של ההנהלה?
האמת היא..? שממילא ככה או ככה מעולם לא הסתדרתי עם בנות.. חוץ ממוריה.
מוריה.. העלאת שמה גרם לי להזכר בכולם שם.. מעניין אם ישימו לב שנעלמתי..
הוצאתי מתיקי את האייפון שש החדש שלי. כשחלטתי שאני עוברת לפנימיה, החלטתי שאני מחליפה פלאפון ומספר. התחלה חדשה לגמרי.
התיישבתי על המיטה.
שעתי רעשים מקולות המקלחת ואז מישהו יצא משם, עירום.
סובבתי את עיני.
הוא צחק
"אוהוו אני מצטער.." הוא ניגש לארון ושם בוקסר. חזרתי להביט בו
הוא היה שחום ועיניו שחומות ושיערו כהה גם הוא. לא מראה מיוחד ששבה את ליבי..רק מבנה גופו היה מעוצב ולא יכולתי לשחרר את עיני מהקוביות וכתפיו הרחבות.. תהיתי לעצמי איך זה ירגיש אם יאחוז בי צמוד אלי, מבלי משים נשכתי את שפתי התחתונה.
שמעתי אותו צוחק, ניערתי את ראשי, חזרתי להביט בעיניו.
"מה?!" שאלתי- תקפתי אותו.
"כלום.." הוא אמר "את נורא שקטה.."
הוא עוד לא מכיר אותי..
חייכתי.
עיניו נתקעו על חיוכי.
הפסקתי לחייך.
עיניו עדייו לא שוחררו משפתיי.
מטריד.
קמתי ונגשתי למראה, שפתי נפוחות כמו תמיד. אני שונאת אותם.. האודם האדום שגרם להם להראות סבירות ופורפרציונליות ירד זה מכבר, הבנתי למה הוא בהה בהן.. שנאתי אותו.
הוצאתי מהכיס האחורי את האודם האדום ומרחתי על שפתי.
"בבקשה אל תעשי את זה" הוא אמר, עומד מאחורי, כמעט צמוד, עדיין בוהה בשפתיי. הסתכלתי בו מעבר למראה במבט שואל. הוא נצמד אלי מאחור עוד, צמוד, ופתאום הבנתי למה הוא ביקש שאפסיק, עמד לו, וחזק. זה הדליק אותו…ופתאום נזכרתי ביונתן, גם הוא היה מתחרפן כשהייתי שמה אודם אדום.
בפעם האלף חשבתי לעצמי מה בנים מוצאים בי בכלל?
הסתובבתי אליו.
הוא ליטף את פניי, מעביר יד מרפרפת על שפתי המלאות, ניסיתי להכניס אותן. אני שונאת אותן. אני שונאת אותו. אני שונאת אל העובדה שהסיטואציה הזו מדליקה אותי.
הוא נד בראשו ללאו, מנסה לרמז לי לשחרר את שפתיי. שיחררתי אותן לאט…
הרגשתי את מגעו מתחזק ואת ידו יורדת לעבר הצוואר. הוא נצמד אליי עוד, מניע את אגנו כנגדי. בניגוד לרצוני נשכתי את שפתי. זה שיגע אותי… הוא הוריד את ידיו ואחז במותני. עינייו אינם מתנתקות משפתיי. תהיתי לעצמי אם הוא מתכוון לנשק אותי היום או מה?
הוא אחז אותי צמוד כל כך והרגשתי כמה הוא דלוק. הוא חזק, השרירים שלו בלטו.. והחזה המפותח שלו היה מכווץ ומושך..
"אני כל כך לא רוצה לעשות את זה.." הוא אמר אבל לא הרפה.
בתגובה נשכתי את שפתי.
הוא הצמיד אותי יותר, הרגשתי את ידיו ממששות את גבי בלחץ, שורטות- לא שורטות את חולצת הטריקו הלבנה.
"תפסיקי עם זה" הוא התנשם.
זה כל כך חמוד לראות בנים ככה.. מתחרפנים מזה שהם רוצים כל כך..
העברתי לשון על שפתיי.
שמענו קולות מהחדר עצמו. הבטתי בו, ציפיתי שהוא ישחרר, שהוא יבהל. הוא רק הצמיד אותי יותר אליו, התחרפנתי מהקשיחות שבאחיזתו, אפילו לא ידעתי את שמו כדי להגיד לו לשחרר.
עוד בחור נכנס למקלחת, צוחק, ואז נעצר במקומו.
"אה יובל.. אני מפריע לך?"
יובל שחרר את אחיזתו וזז, ואז ראיתי את פניו של הבחור השני בבירור.
רציתי לקבור את עצמי.
הבחור השני צחק, ניגש ליובל וטפח על שכמו
"ממ הופה יובל, מישי עם שפתיים כמו של זו.. לא היית מפספס אה..?" הוא חייך את חיוכו המוכר, העלה בי נוסטלגיות מאוסות.
הוא ניגש אלי, לוחץ את ידי,
"אני יונתן דרך אגב.." הוא אמר
לצערי, אני יודעת. חשבתי לי.
יונתן יצא מהשירותים ויובל התקרב אליי שוב. והפעם, כל כך רציתי לשכוח מיונתן שהחלטתי להתאבד על המשימה.
***
נקודת מבטו של יובל:
לא יכולתי להפסיק להסתכל על השפתיים שלה.. תמיד חלמתי על מישי עם שפתיים כאלה.. תפסתי אותה צמוד שתרגיש כמה אני רוצה אותה אבל לא יכולתי לנתק את המבט מהשפתיים שלה.. אחרי זה יונתן המזדיין הזה נכנס ולא יכולתי להשתחרר ממנה.. היה חייכה אליו בבישנות וזה חירפן אותי.
אחרי שהוא יצא היא התחרפנה יותר ממני.
היא קפצה על השיש, מתיישבת עליו ורגליה פתוחות, ורק חתיכה קטנה של בד השורט שלה מסתירה את מה שכל כך רציתי עכשיו.. נגשתי לדלת ונעלתי אותתה, שמעתי את יונתן צוחק וצועק לי "תהנו ימזדיינים"
התקרבתי אליה, עומד בין רגליה הפתוחות, היא נעלה את רגליה עליי, סופסופ אני יכולה לראות את שפתיה בבירור, מולי.
היא ליקקה את שפתיה ונשכה אותם והוא כבר נעמד בחזרה.. היא לא הפסיקה להזיז את פיה בחושניות מטורפת.. והאודם האדום הזה שלה פאק היא הורגת אותי.
אחזתי בפניה בטירוף והיא משיכה להשתמש נגדי בנשק היחיד שהיה לה, שפתיה המלאות. התקרבתי אליה יותר יותר עד שלבסוף נצמדתי אל שפתיה, ומאותו רגע לא יכולתי להפסיק.
***
הוא נצמד אליה חזק, מנשק את שפתיה בכוח, היא נאנקה חלושות, הוא אחז אותה חזק, בדיוק כמו שהיא אוהבת וגופו העירום נצמד אליה בחוזקה. הוא תפס בירכיה והוריד אותה מהשיש, מחזיק אותה עליו, מרים ומוריה אותה במהירות, בדיוק כמו שהיא תמיד חלמה, הוא לא השתחרר משפתיה לרגע, נושך ומנשק ומלקק.
פתאום בבת אחת הוא שיחרר אותה והניח אותה על השיש, קרע ממנה את השורט הקצר ואת החוטיני הלבן, בניגוד לעורה השחום, הוריד את הבוקסר, והרים אותה בחזרה מושיב אותה עליו, והוא כבר עומד חזק, מוכן בשבילה. הוא המשיך להרים אותה ולהוריד אותה במשך כמה דקות ובמהירות, וגנח בקול בדיוק כמו שהיא אוהבת. עד שלבסוף גמר והושיב אותה חזרה על השיש.
הוא המשיך לעמוד מולה, רגליה כרוחות סביבו מנשק אותה ללא הפסקה.
לבסוף, הוא התנתק ממנה, מביט בפניה ולוחץ את ידה.
"אז… היי. אני יובל" הוא אמר ושניהם התפוצצו מצחוק.
"היי" היא אמרה "אני רותם."
"רותם..?" הוא אמר.. "נדמה שליונתן יש אקסית שקוראים לה רותם.. צירוף מקרים לא?.. אממ, יונתן זה ההוא שהפריע לי קודם"
"הפריע ל-נ-ו" היא אמרה והוא חייך "וכן.. באמת צירוף מקרים.." היא אמרה, מנסה להסתיר את העצב שעלה על פניה.