אמא צדקה

באותו היום הבנתי שאני כנראה לא אראה אותך יותר, לא אדבר איתך ואשתדל שלא לחשוב עלייך.
אחריי שנתיים של מערכת יחסים עם הרבה עליות ומורדות עזבת אותי.
תמיד חשבתי שאם מישהו מבניינו יקום וילך זאת תהיה אני, תמיד חשבתי שלי יש הרבה יותר סיבות לכעוס עלייך עד רמה שאני קמה והולכת, אף פעם לא תיארתי לעצמי שאתה תהיה זה שעוזב אותי כי מצאת מישהי אחרת…
הריי תמיד הייתי בשבילך שם, לא החסרתי ממך דבר, אף פעם לא שיקרתי לך, אף פעם לא פגעתי בך בכוונה, ויותר מזה , אף פעם לא גרמתי לך להרגיש כאב, להבדיל ממך, שלא ממש היית מיישם את כל ההבטחות.
בבקשה תסביר לי איך יכולת למצוא מישהי יותר טובה ממני?
זאת אומרת , יש הרבה יותר טובות ממני.
אבל בשבילך? מי עוד יכולה להכיל את כל התסבוכים שלך?
איך זה אפשרי שמישהי יכולה לאהוב אותך כמו שאני ויותר?

רציתי להגיד לו את זה.
וויתרתי, הרי כבר כמה זמן שאני מרגישה בתוכי שהגיע הזמן שזה יגמר, שהגיע הזמן בשבילי להתפתח.
אבל זה כאב וזה כואב.
חשבתי עליו המון בתקופות הקשות, חשבתי עליו כשהייתי לבד, חשבתי עליו כשהייתי מתנשקת עם מישהו אחר במסיבה.
לאט לאט, זה עבר.
זה לא שהתאהבתי במישהו אחר.
פשוט הזמן עשה את שלו.
הזמן הוא באמת הרופא הכי טוב, אמא צדקה.