אני ואלכס -הקדמה-
הי! אני היילי ג'ון ואני גרה בקליפורניה.
לפני 4 שנים ברחתי מהבית כי אבא שלי נעלם ואמא שלי שמרה סודות מהמשפחה.
מאז רודפים אחרי יותר מדי אנשים. אמא שלי אחותי ואחים שלי נאלצו לעבור דירה,
הם הישאירו לי פתק למקרה שאני יחזור.
חזרתי,הכרתי ילד,אלכס גדול ממני בשנה-בן 13 שרצה להיות אתי, להילחם.
ככה הכרתי אותו:
הגעתי לכיכר נטושה ופתאום ראיתי ילד אחד בגיל שלי בערך יושב על הספסל.
פתאום הגיעו כל האנשים שמחפשים אותי.
נלחמתי- הם ברחו אחד אחרי השני.
"וואו! איך את עושה את זה?" שמעתי פתאום קול.
"זה קרה לי יותר מדי פעמים, אז התרגלתי. במילא הם לא צופים את המכות שלי. אני כן."עניתי
והסמקתי.
"אני אלכס." לחץ את ידי וחייך.
"היילי."חייכתי גם.
"יש לך שם יפה."
"תודה,גם לך."אמרתי.
"את חייבת ללמד אותי איך את עושה את זה.. אני מוכן להצטרף אליך, אם את צריכה עזרה."
"אני ישמח לעזרה, אבל אתה לא צריך לבקש רשות?"
"לא ממש,אני ברחתי מהבית…"
"זה בסדר גם אני, אבל כשחזרתי לשם הוא היה נטוש והיה פתק, זה בסדר אם אתה רוצה לבוא אלי."
"בסדר, אני יביא כמה דברים ויגיע. איפה את גרה?"שאל
"ברחוב האיש 7."
על מה שקרה מאוחר יותר תקראו בפרק הראשון….
תגובות (3)
מגניבבב
שלום לכותבת,
יש לי מספר הערות לגבי הסיפור שלך. הערה שאני נותנת להרבה כותבים צעירים: אף. פעם. לא. להתחיל. סיפור. במילים. שלום-שמי-ואני-בת-ואני-גרה-ב.
זה חובבני ולא מושך את הקורא אל העלילה.
בנוסף, חסרים כל כך הרבה תיאורים. יש הרבה אמירות, הרבה מילים, תיאור ישיר לחלוטין בלי באמת לחשוף את האישיות המלאה של הדמויות, ובלי באמת להוכיח את העלילה עצמה. אני הייתי מצפה הרבה יותר מסיפור אהבה. הייתי מצפה שהוא באמת יראה לי מה הדמויות מרגישות, בעיקר כי סיפורי אהבה מבוססים כמעט כולם על רגש חזק, שקשה לבטאו במילים.
לא רק זאת: העלילה חולפת מהר מדי. אירוע אחד רק מתחיל, והבא אחריו כבר מסתיים. קחי את הזמן שלך לתת תיאורים הולמים. לא יותר מדי, לא פחות מדי, כמות מספקת של שהייה ברגע מסויים.
אני מקווה שלקחת את ההערות שלי ברצינות, ואני מקווה שתמשיכי להתאמן ולכתוב, ולהוכיח השקעה של סופרת צעירה אמיתית.
ממני, ליסה.
הי לך, לקחתי את ה הערות שלך ואין הרבה תיאורים כדי שבפרק הראשון הקוראים ירצו להכיר את הדמויות לעומק.מקווה שתהנו מהפרקים הבאים like^^.