אני ואלכס -פרק 5-

"לא"הזזתי את ראשי מצד לצד.
"אבל למה?"שאל באכזבה.
"אני..אני לא יכולה להסביר.."ברחתי משם,ידעתי שיהיה ערב.
"חכי!"רץ אחרי.

"אחח!!"נפלתי.
"את בסדר?"שמעתי משהו מתנשף אחרי.
"אלכס?אתה לא כועס עלי?"שאלתי.
"אני לא יכול לכעוס עלייך."חייך.
"אווו.."נסיתי לקום.
"חכי אני ירים אותך.."
"לא!אלכס!תוריד אותי!"צעקתי.
"לא רוצה.."
"די!די!"צחקתי.
"למה,זה לא כיף לך?"
"תוריד אותי!!"
"תפסיקי!!5 דקות אנחנו מגיעים!"
"לא!!"

"הגענו!"פתח את הדלת.
"סוף סוף!"צעקתי ורציתי לרדת.
"מה חשבת,שזה נגמר?חכי עד שמגיעים לספה!"
"אההה!אני שונאת אותך!!"צחקתי והוא בכוונה הלך באיטיות.
"אתה עושה לי בכוונה?!"
"נראה לי שכן.."
"חיחיחי!!מעצבן!"
"אני מעצבן?"
"אתה רואה כאן עוד מישהו?"הוא צחק."מה מצחיק?"
"את…"
"לא ואתה…"
"את חושבת שאני מצחיק?"חייך.
"לא,אני חושבת שאתה סתום!"
"באמת?"נעלב.
"חתיכת רגשי…"לחשתי.
"שמעתי את זה!"שם אותי על הספה וניסיתי לעמוד.נפלתי על אלכס.
נשארנו ככה כמה דקות.לא יכולנו להתאפק.התנשקנו.(כן,ילדות בנות 12 לא אמורות להתנשק,אבל הי!
יש פה ילד חתיך וחזק שיותר גדול ממני בשנה,מה הייתם עושים?)

"את בסדר?"שאל.
"עכשיו כן."חייכתי.
"בואי,אני יעזור לך לקום."
"תודה."
"על מה?"
"על זה שאתה פה,לא משנה מה או מי אני,אתה פה."
"אין על מה."