אני כבר לא יודעת אם טוב לך בלעדיי-פרק 1
"אבל למה?אני אוהבת אותך" אמרתי לו בכאב והרגשתי את דמעותיי זורמות במורד לחיי,לא יכלתי להתאפק יותר כמה בן אדם יכול ליפול נפשית בחיים האלה?, "כי לא יודע,אני כבר לא מרגיש אליך כלום" הוא אמר בחוסר סבלנות ושיחק עם הסיגרייה
"אתה איתי שנתיים פאקינג שנתיים ואתה פתאום לא מרגיש אלי כלום?" צעקתי עליו והלכתי ממנו רחוק מהמבט שלו רחוק מהגועל שלו רחוק מהטימטום שלו, למה כל הסבל והכעס שעברתי בשנתיים האלה לא השפיע על האהבה שלי עליו למה אני עוד אוהבת אותו בכל כוחי? כמו שתמיד אמרו לי באהבה תמיד יהיה מישהו שיפגע ואני תמיד נפגעת מה כבר עשיתי לעולם הזה?.
נכנסתי לביתי וטרקתי את הדלת בכוח רציתי לשבור את הבית הזה,מה שווה לי להיות בבית גדול ומפואר כשבקושי יש לי הורים, "זאת דלת יקרה את תשברי אותה" צעקה עלי אמי כשירדה במדרגות "מפתיע את בבית" אמרתי וגילגלתי את עיניי בעצבים
"אני הולכת לבר" היא אמרה בעצבים ונעלה את נעלי העקב שלה
"יופי לי" אמרתי ועליתי לחדרי, הסתכלתי על התמונות שאני ואליעד הופענו בהן "גועל נפש" מילמלתי וקרעתי את התמונות בעצבים "אמן שתפגע אמן שלא יאהבו אותך" מילמלתי וזרקתי אותן על הרצפה.
"הלו?" עניתי לפלאפון שצילצל
"היילילי" שמעתי את הקול הנרגש של נוי
"היי" מילמלתי ביובש
"היילי הייבשית אני בדרך אלייך" היא אמרה וניתקה,לא הספקתי להוציא מילה מהפה בגללה, נזרקתי על המיטה מחכה שנוי תגיע ותחפור על החיים המושלמים ועל הבנים שרודפים אחרייה לכל פינה.
"הייווש" היא צעקה כשפתחתי את הדלת
"הי" חייכתי חיוך צבוע והלכתי להביא לה כוס תפוזים מהמטבח,
"שמעתי שאת ואליעד נפרדתם" היא אמרה והסתכלתי עליה
"איך את יודעת?" מילמלתי בסקרנות
"אליעד דיבר איתי" היא אמרה ומשכה בכתפייה "והוא הציע לי לצאת לדייט" היא הוסיפה
הוא הציע לה לצאת כשנפרדנו חתיכת זבל "הסכמת?" שאלתי בעצבים
"כן למה לא?הוא לוהט רצח" היא אמרה בהתלהבות,היא רצינית איתי?אני אוהבת אותו ורק הרגע נפרדנו היא לא יכולה להתחשב ולהיות פחות סתומה? "למה לא שאלת אותי קודם?" שאלתי בעצבים "למה לי לשאול אותך? ממתי את מחליטה על החיים שלי?" היא שאלה וגילגלה עיניים "הוא אקס שלי ואני אוהבת אותו ורק היום נפרדנו" צעקתי עליה
"אשמתי שהוא אוהב כוסיות?" היא אמרה וצחקה
"עופי מפה חתיכת כלבה" צעקתי לה ודחפתי אותה
"מה את רוצה?" היא שאלה כאילו היא לא יודעת מה היא עשתה
"שתעופי" צרחתי עליה
"בסדר ביי ריגשי" היא אמרה ויצאה.
נפלתי על הספה עצבנית תמיד החשבתי אותה בתור החברה הכי טובה כנראה טעיתי אולי היא סתם צבועה ומחביאה את מי שהיא באמת ואז ביום אחד זה פורץ ממנה כמו צונאמי,
פתחתי את דלת הבית ליאור עמד שם "ליאור" קפצתי עליו בחיבוקים התגעגעתי אליו הוא היה חודש בצבא, "אחות קטנה" הוא אמר אבל הוא לא היה שמח כמו שנהג להיות כשהוא בא
"קרה משהו?" שאלתי מודאגת והסתכלתי עליו
"אני הולך להתקלח אחרי זה אני אגיד לך" הוא אמר והלך לכיוון המקלחת משאיר אותי עם המחשבות הכואבות והסקרנות. הוא בא למטה והתיישב ליד שולחן האוכל "מצטערת אמא נכנסה לשיגעון טיבעונות אין מה לאכול" אמרתי ונסיתי לגרום לו לצחוק ולראות את החיוך המדבק שלו אבל הוא ישב רציני "אמ שבי אחות" הוא אמר והצביע על הכיסא, התיישבתי בחששה "קשה לי להגיד את זה..אבל אני חולה ב……
תגובות (1)
תמשיכי ממש יפה!