אני לא בוחרת להיות מאוהבת פרק 24- אתה תמיד תהיה הגיבור שלי

—טוב, אז בפרק הקודם כתבתי לא ברור ורציתי להסביר- עומר לא רצח את אח של רומי, אח שלו עשה את זה, אבל בגלל שהוא מאוד קשור אל אח שלו ומאוד סיבה (תגלו בפרק הזה) אז הוא מרגיש אשם ברצח של אח של רומי. בפרק יהיו מעברי זמן גדולים של קטעים שהיו בעבר, תהנו ;)—

–לפני 10 שנים–
נ.מ עומר
אמא לאבא קראו לי לשבת איתם. לא ידעתי מה קרה, התיישבתי, והם הסתכלו אחד על השני בצורה מוזרה
"עומריקי, אתה יודע שאבא עובד בעבודה לא כל כך טובה נכון ?" אמא שלי שאלה
"אמא אני כבר בן 15, אני לא תינוק, אני יודע שאת לוקחת סמים ואני יודע במה אבא עובד, תגיעי לעניין" אמרתי. מאז שנהיינו במשבר כלכלי לאבא שלי הסתבך עם כל מיני אנשים, המשפחה שלנו התפרקה. אמא שלי התחילה לקחת סמים והפכה למשוגעת, לאבא שלי כמעט לא היה בבית, אבל כשהוא היה חוזר הוא היה מכה אותה והם כל הסמן היו רבים.
"אנחנו רוצים לשלוח אותך לפנימייה" אמי אמרה
"ומה עם גיא ?" שאלתי. אני וגיא, אח שלי, שהוא הדבר הכי חשוב לי בעולם היחידים שנשארנו שפויים במשפחה הזאת. אנחנו השרידים של המשפחה שהיינו פעם, המשפחה המאושרת שהיינו פעם.
"לביא אין ציונים טובים … אתה היחידי שהתקבל" אמי אמרה
"אני לא עוזב בלי גיא !" אמרתי וקמתי ללכת ללחדרי,אך אמי תפסה אותי ביד ואמרה:
"אתה רואה שהמפשחה שלך הרוסה !! תראה באיזה מצב אני, למה לא להקל ?!" היא שאלה ועליתי למעלה. מבעד למדרגות, ראיתי את גיא מסתכל עלינו. גיא קטן ממני בשלוש שנים.
"עומר, תלך" הוא אמר לי
"אני לא משאיר אותך איתם לבד". אמרתי
" אתה חייב ללכת, אני לא רוצה להרוס לך את הסיכוי לחיים טובים, אתה תציל את שנינו" הוא אמר וחייכתי"
"באמת, אתה תציל אותנו, אנחנו נעזוב ונגור ביחד ויהיה לנו טוב, אתה הגיבור שלי" הוא אמר וחייכתי
"לכמה זמן זה ?" שאלתי
"שלוש שנים" אמי אמרה
"אוקיי אני אלך, אבל בתנאי שתשמרו על גיא" אמרתי והם הנהנו. אני אף פעם לא יודע למה סמכתי עליהם..

–כעבור שלוש שנים—
היום, מלאו לי שמונה עשרה, לא הייתי בבית וכבר אני מתגייס לצבא, אבל לא אכפת לי, העיקר לראות אותם, למרות כל מה שעברנו הם המשפחה שלי ואני אוהב אותם …
עמדתי מחוץ לדלת של הייתי, דפקתי בדלת בשקט לראות איך הם נראים, איך הם השתנו …
אמי פתחה את הדלת, ונראתה נורא.
"אמא ?" שאלתי והיא נשכבה על המיטה, חצי מתה
היא עוד פעם מסוממת. אבי נכנס העצבים לאמר:
"אה עומר, אתה כאן" איזה קבלת פנים יפה. לא שלום, לא כלום.
"היא עוד פעם מסוממת ?" אבא שלי אמר להתחיל להרביץ לה
"את חייבת להפסיק עם זה !! חייבת !!" הוא אמר נותן לה מכות רצח, לא יכולתי לראות את זה אז נפרדתי בינהם וקיבלתי בוקס מאבא שלי
"כך תדע לא להתערב בדברים ביננו" הוא אמר ועליתי לחדר של גיא, הוא היחידי שיכול לעזור לי עכשיו, חיכיתי לראות אותו כל כך הרבה זמן … אבל מסתבר שכל מה שהיה לפני שעזבתי, השתנה לעד.
כשעזבתי, אבא שלי הכריח את גיא לעזור לו בעבודות שלו … מאז גיא נהיה כמוהו, מפלצת. מתנהג אותו הדבר, מרביץ לנשים, רק שהוא .. עובד בתור רוצח שכיר.

–כעבור שנה–
רדפתי אחרי גיא בסמטה חשוכה. הוא עזר לאבי להרביץ לאמא שלי.
"גיא, חכה !" אמרתי כשהוא הלך עצבני עם אקדח בידיו.
"מגיעה לה, למה היא נהייתה כזאת ?!" הוא שאל
"אתה לא שם לב מה אבא שלך עשה לך ?! זה אמא שלך !! לא משנה באיזה מצב היא, היא עדיין אמא שלך !!" אמרתי
"אמא שלי מתה. ממזמן. כל המשפחה הזאת מתה" הוא אמר העצבים להמשיך ללכת
"גיא, זוכר שהיית קטן, אמרת לי שאני תמיד אהיה הגיבור שלך ? אז זה הזמן שלי לעשות את זה. אני אוציא אותך מהבור הזה, ואני אותה נברח ונגור ביחד" אמרתי
"אתה תהיה הגיבור שלי ?! תגיד אתה עיוור ?! אתה לא רואה שדברים השתנו ואי אפשר לקנות אותם ?! אין כזה דבר גיבורים, הדברים השתנו וזהו !! תתמוד איתם כבר, זה הגורל !!" הוא אמר
"אבל גורל אפשר לשנות !!" אמרתי
"אבל אני לא רוצה לשנות אותו !" הוא אמר לאיזה נער עבר שם ברחוב, הוא הסתכל עלינו, כנראה הוא שם לא שגיא חמוש באקדח
"מה אתה מסתכל ?!" גיא צרח להוציא את האקדח, הנער הרים ידיים למעלה.
"גיא אל תעשה משהו שאתה לא רוצה לעשות !" אמרתי, הוא הסתכל עליי ואמר:
"תשתוק כבר או שאני יורה !" החיים לא חשבתי שזה יקרה, האח שלי, האח הקטן שלי שכל כך אהבתי, מאיים עליי עם אקדח ? רוצה להרוג אותי ? זה שהייתי הכי קרוב אליו, גם בדם וגם בנפש, רוצה במותי ?
"גיא בבקשה" אמרתי
"אמרתי לך לא לדבר !" הוא אמר, הסתובב טירה ארבע כדורים בנער הזה. הנער צנח על המקום, כולו מדמם, אני חושב שהוא כבר מת.
"גיא !!" צרחתי, הוא הסתכל על האיש טקפא, הוא הבין מה הוא עשה, הוא הרג אדם מרצונו, לא מטעם העבודה, אבל כשהסתכלתי עליו, אני לא ראיתי את הפנים שלו, אני ראיתי את אבא שלי, מאותו הרגע הבנתי, שגיא, אחי הקטן לא נמצא עוד, והכל בגללי …
מהרגע שעזבתי את הבית אביו התחיל להשתלט עליו, הכל היה תכנון שלו .. לנער הזה, נער תמים שבמקרה עבר פה, מת בגללי … הוא מת בגלל שאני לא סתמתי את הפה המחורבן שלי, רציתי למות באותו הרגע …

—חזרה להווה—
ישבתי בסלון, חשבתי על כל מה שקרה … איך גיא, ילד קטן וחמוד נהיה אבא שלי ? איך הוא הצליח להפוך אותו לעזה ? מאז הרצח, לא ראיתי יותר את גיא, הוא פשוט נעלם, ואחרי שנה תפסו אותו על רצח אחר בכלא … גיליתי שאחרי הרצח הזה, הוא נהיה רוצח, אבל לא בתור עבודה אלא על דעת עצמו, לא בגלל סחיטות מאבא שלי כמו שהיה קודם, הוא נהיה אבא שלי. הלכתי ונקתעתי במדף, התמונה שהייתה עליו נפלה, התמונה נשברה, התמונה הייתה תמונה שגיא הכין לי לפני שעברתי לפנימיה, לפני שהדבר הכי חשוב לי בעולם מת, ועל הרצפה ראיתי את האותיות שהיו כתובות בתמונה:
"אתה תמיד תהיה הגיבור שלי"