בהסכמה – סיפור בעל תוכן מיני

לא… אני לא רוצה… "כן" נשמע קולי ברחבי העצים. אני… אוף…
"אוקיי" הוא אומר ומושיט את ידו אל צווארי, אוחז בעורפי בעדינות מפתיעה. הוא מושך את ראשי אליו, נושק לשפתיי. אני מזיזה את ראשי בתיאום לשלו, אך עיניי, לעומת עיניו, נשארות פקוחות. שפתיו יבשות בצורה קצת מבחילה. הוא מנסה לערב לשון. אני לא רוצה, לא משתפת פעולה, אבל לא לאורך זמן. אני פותחת את פי ומעבירה את לשוני בתוך פיו, מרגישה את לשונו הרטובה, מעבירה בי בחילה קלה. אני עוצמת את עיניי, מנסה להרגיש, ליהנות, אבל זה לא עובד. הוא מוריד את ידו במורד הצוואר שלי. עוד קצת. ועוד קצת. היא עוצרת על שדיי. אני מרגישה את ידו עוברת על שדיי, מגששת, נוגעת.
"לא…" אני אומרת בשקט ומרחיקה את ידו. הוא מזיז את ידו אבל פיותינו עדיין מתערבבים. הוא שם את ידו על גבי הפעם. ידו עולה ויורדת על עמוד השדרה שלי, מעבירה בי צמרמורת לא טובה. בכלל.
הוא מוריד את ידו עוד. ועוד קצת. ועוד קצת. הוא מלטף את המרווח בין החולצה למכנס. ואז הוא מוריד עוד את היד, חופן את ישבני. אני זזה באי נוחות, אבל הוא מתעלם וממשיך. כמה שניות אחר כך הוא מכניס את היד שלו למכנס שלי. הוא דוחף בעדינות את ישבני לכיוונו, עד למצב שבו אני יושבת עליו. ידו, שעדיין בתוך מכנסיי, מתחילה להוריד אותם. לא נעים לי. זה… אני לא מוכנה. לשום דבר מזה.
אני מתנתקת ממנו וקמה. "אני… אני לא חושבת שאני מוכנה" אני אומרת, מתביישת בדברי הילדותיים.
"אל תדאגי, זה לא כואב או משהו, זה כיף. את לא אוהבת אותי?" הוא שואל, מבט מפציר מתנוסס על פניו.
"אני… כן, בטח שאני אוהבת אותך, אבל…"
"אז תשכבי איתי. רק לפני כמה דקות אמרתי לך שאני אוהב אותך. את רצית שאני אנשק אותך. אני יודע שאת רוצה, ואת יפהפייה. אין לך במה להתבייש. בואי" הוא אומר ומחווה בידו שאני אשב עליו. אני מתיישבת בחוסר אונים, לא יודעת איך להגיב, מה להגיד. אני לא רוצה. אני פשוט… אני לא יודעת. אני סתם ילדותית. הוא הרי אוהב אותי.
הוא מנשק אותי, הפעם טיפה יותר באגרסיביות. תוך כמה שניות הוא מוריד לי את המכנס, ידו נאחזת שוב בישבני, וידו האחרת מצמידה אותי אליו. הוא שם את ידי על חזהו, וכשהוא רואה שאני לא עושה כלום הוא פושט את חולצתו.
הוא לוקח את ידי, מעביר אותה על חזהו, מושך אותה למטה… תוך כדי כך הוא מסובב אותי כך שהוא בין רגליי. הוא מוריד את חולצתי. לא נוח לי. אני לא רוצה, אבל אני לא אומרת כלום. אני אהיה בסדר… זה יהיה טוב. אני מקרבת את ידיי מעל חזייתי, לא מרגישה בנוח שיראה אותי חצי עירומה.
הוא מוריד את מכנסיו במהירות בעוד גופו מתחכך בי. הוא מוריד את פיסת בגדיו האחרונה. אני לא מסתכלת, נגעלת מגופו העירום מולי. הוא מושיט את ידיו אל תחתוני, אבל אני עוצרת אותו.
"לא… אני לא יכולה. לא עד הסוף… לא היום" אני מוסיפה, אבל לא חושבת שאהיה מוכנה אי פעם. הוא מהנהן. "לא עד הסוף" הוא אומר. הוא מושיט את ידו אל בין רגליי ומושך את ידי אליו. זה דוחה, כל כך דוחה. הוא מתחיל ללטף אותי, מעביר את האצבעות על התחתונים ומתחתיהם. אני מרגישה מוזר. ממש מוזר, פיזית. לא נעים לי.
"נו… תגעי" הוא אומר. אני מלטפת אותו, מעבירה את ידי מעלה מטה, מרגישה את העור המחוספס. הוא מושיט יד אחת אל ישבני, מהדק אותי אליו, אוחז בי… "מהר יותר" הוא אומר, מתנשם. אני נוגעת בו, נגעלת מעצמי וממנו, אבל לא אומרת כלום. הוא ממשיך לגעת בי. הוא גונח. אני מרגישה את נשימתו החמה על צווארי. נוזל זורם על ידי.
ואז הכל מפסיק.
הוא נושם עמוקות, ידו מפסיקה ללטף, לגעת… "רואה? זה היה טוב או לא?" הוא שואל. אני מהנהנת, לא כנה בכלל. "גמרת?" הוא שואל. אני מהנהנת שוב, ושוב איני כנה.
אנחנו מתלבשים במהירות. אני לא מסוגלת להביט בו, אני פשוט נגעלת. משנינו. מעצמי, שהסכמתי. מהדביליות שלי. מזה שאני טיפשה.
מזה שאני לא מסוגלת להגיד לא.