בלתי אפשרי- פרק 8
נ.מ. ליהי-
אני חייבת לסגור את הפינה הזאת איתו.
היה לי כיף איתו בטירוף אבל אסור לי להתאהב בו.
אני חושבת שאבא שלי ממש יכעס אם הוא ישמע על זה, ולא בא לי להרוס את הקשר שלי עם אבא, אני אוהבת אותו מאד וגם את גילי, ובטח גם גילי לא תשמח.
"איתמר בשבת הרגשתי שאתה מסתכל עלי אחרת. לא כמו שתי החברים הטובים והתמימים כמו בעבר, אני מרגישה שמשהו קורה ואסור לנו לתת לזה לקרות"
שתיקה
שתיקה
שתיקה
אוףףףףףף לא הייתי צריכה להעלות את הנושא הזה באוטו, הייתי צריכה חהתכתב איתו בווטצאפ, איזה מטומטמת אני מה חשבתי?!
"את צודקת" איתי כמעט לחש
"במה אני צודקת?" תבעתי לדעת.
"בהכל" שתיקה
"אני באמת מרגיש אליך משהו, את מאד מסקרנת וגורמת לי לרצות לחוות איתך משהו מעבר לחברות של "הקרובי משפחה הפתאומיים האלה" אני אף פעם לא הרגשתי רגשות לבחורה ואת גורמת לי להתרגש לידך, וגם מצד שני שתינו יודעים שזה לא יכול לקרות ולא יצא מזה כלום"
הסמקתי
אני לא רגילה שמישהו אומר לי דברים כאלה.
"נכון
באמת לא יכול לצאת מזה כלום.
בוא נחליט שאנחנו עושים קאט ולא מדברים יותר על הדברים האלה ולא עושים מעשים שקשורים לדברים כאלו"
"טוב, מצוין אני שמח שזה בא משתינו"
"אז החלטנו?"
"החלטנו" סיכמתי את הדברים
הגענו לפתח הבית שלי, נפרדתי ממנו,
"בכל מקרה היה לי ממש כיף איתך"
"גם לי"
"ביי לילה טוב"
"היי- ספר בייולוגיה…."
שתינו צחקנו
"אתה באמת צריך אותו?" שאלתי
"אם אני כבר פה אני יקח אותו" הוא ענה וצחק
"טוב שלא יהיה לנו עוד סיבה להיפגש כשתחזיר אותו"
"אל תדאגי מילה שלי זה מילה, לא עושים יותר שטויות כאלו"
נ.מ. איתמר
וואי איזה לילה דפוק
לא ישנתי שניה. רק חשבתי איך נתתי לזה לקרות בכלל ויחד עם זה עלו לי מחשבות של אם זה כבר קרה איך נתתי לזה להתפספס ככה.
אני חייב לעוף לאבא להביא לו את האוטו,
קמתי בטיל מהמיטה צחצחתי שיניים לבשתי מכנסיים ג'ינס שחור וחולצת טריקו תכלת עם כיתוב שחור, כפכפים ועפתי מהישיבה.
הגעתי הביתה
החניתי את האוטו ונכנסתי הביתה.
אבא ואמא ישבו על השולחן עם כוס קפה במטבח שותקים כאילו הם חיכו רק לי,
"אמא? מה את עושה פה? את לא אמורה להיות בעבודה?"
"איתמר שב מותק אנחנו רוצים לדבר איתך"
תגובות (0)