~ גם לשקט יש מה לומר~ פרק 2~

משרד המנהלת. מקום שבחיים לא ביקרתי אלא אם הייתה סתם שיחת סיכום שהיא בדרך כלל הזמינה כול אחד ואחד וביקשה ממנו לספר בקצרה איך עברה עליו השנה, מה שכמובן אף אחד לא היה מעוניין לעשות.
לא חשבתי שאני אשב עכשיו ליד אחי במשרד שהוא ואני בכללי תלמידים טובים סך הכול.
אני לא יודעת מה עובר על אריאל, אני לא יודעת למה הוא לקח סמים, הוא בחיים לא התנהג אליי כמו שהוא התנהג אליי כשנכנסתי לבדוק מה איתו אחרי ששמתי לב שהוא יצא נסער מהקפיטריה.
" שמעתי צעקות מכיוון שירותי הגברים ולא הייתה לי ברירה אלא לבדוק ולראות את שניכם רבים, אתם רוצים לספר לי מה קרה? או יותר נכון למה את, אפריל, היית בשירותי הבנים שאת יודעת שהשירותים של הנשים בצד השני" שאלה המנהלת דבורה שישבה על הכיסא השחור המסתובב לפני השולחן ומביטה בסקרנות ובכעס עליי ועל אריאל שישבנו בשני הכיסאות שהיו מולה, שולחים מבטים זה לזה.
" זה משנה בכלל? את שמת לב שהייתה מריבה אז אולי תפני את השיחה על זה ולא על למה 'אפריל הילדה השקטה והבודדה נכנסה אל שירותי הגברים ומה בדיוק הייתה מטרתה?' מה עוד יכול להיות סיבה לכך שאני נכנסת אחרי אח שלי שכמובן את בתור אשת חינוך צריכה לשים לב שיש מצב שאני דואגת לו ולכן לא הייתה לי ברירה, תאמיני לי שגם אני לא הרגשתי הכי בנוח" אמרתי בעצבנות. שתגיע כבר לעניין ותפסיק לזבל במוח, אני והמנהלת הבטנו אחת בשנייה בכעס והבנתי שדי איבדתי את הנימוס שלי.
" היי! כן אני עדיין כאן..אפשר עכשיו כבר לגמור עם העניין הזה יש לי אימון בעוד כמה דקות" אמר אריאל מנפנף בידו הימנית.
" נשמע רעיון מצוין " אמרתי והמנהלת הביטה בשנינו עם פנים של 'למה לא יכולתי להיות מעצבת אופנה או רופאה במקום לשבת ולטפל בילדים בגיל ההתבגרות שלא יודעים להתמודד עם הבעיות שיצרו לעצמם'
אני אומנם רציתי לגמור עם העניין הזה כבר , להמציא לה איזשהו סיפור למה רבנו ולהיפרד לשלום, אבל לא יכולתי להתעלם ממה שגיליתי ובטח שלא לעזוב את זה בשקט.
אני לא יאמר כלום כי יכולים לסלק אותו מהבית ספר וגם מקבוצת הכדורגל מה שיכול להביא למצב יותר גרוע ממה שראיתי ואני לא אוכל לסלוח לעצמי אם משהו יקרה לו, כל חיי הוא תמך בי ודאג לי, אנחנו לא כמו שאר האחים שרבים וצועקים אחד על השנייה, להפך אנחנו מאוד קשורים.
" טוב אז אני בטח סבורה ששניכם עסוקים בבעיות במשפחה, או שאני טועה?" שאלו ואני ואריאל החלפנו שוב מבטים והגענו לתשובה אחידה.
" אפשר להניח"
" טוב, אני יודעת שזה לא אמור להיות ענייני.."
" לא זה לא אמור להיות ענייניך עכשיו תשחררי כבר, גרמת לכאב ראש את" התפרץ אריאל מרוב אי סבלנות, קם ויצא מהמשרד.
" יום טוב המנהלת וסליחה" לא יודעת למה התנצלתי ואני יודעת שיצאתי חוצפנית מבלי לתת למנהלת להצליח להוציא מילה נוספת מהפה אבל הייתי חייבת להמשיך לדבר עם אריאל.
" אריאל!" צעקתי כשיצאתי מהמשרד אל המסדרונות ריקים שבהם כבר נעלמו עקבותיו, הוא חושב שהוא יוכל להתחמק אבל הוא טועה.
~

שיעור אנגלית. אפשר לומר שאני די טובה, היו לי ציונים לא רעים מה שגרם לסבתא שלי להתגאות בי.
כן, אני גרה עם סבתא וכך גם אריאל.
אמא שלי נפטרה כשהייתי בת 13 ואבא שלי גר בחו"ל עם חברה שלו וניתק קשר, זה לא ממש הפריע לי, אפשר לומר שהייתי חזקת אופי למרות הכול וכך גם אריאל שלא נתן לעצמו להישבר מול אחותו.
" גברת רוזן יש סיבה לאיחור שלך?" שאלה המורה כשצעדתי אל תוך הכיתה מבלי להביט באף אחד אלא רק במורה נעמי, שמבטה נראה מאוכזב וכועס באותו הזמן.
" שיחה עם המנהלת" אמרתי בשקט כך שרק היא יכלה לשמוע, היא הנהנה וסימנה לי שאני יכולה לשבת במקום שנמצא ליד סופי שלא הרימה את מבטה בכדי להביט בי אך למרות שהיא לא הסכימה לפגוש את עיניי , ידעתי שיש לה הרבה מה להגיד לאחר שנטשתי אותה מבלי ברירה.
" מה החסרתי?" שאלתי אותה והיא רק המשיכה לרשום במחברת.
" את חברתך המושפלת שחיכתה לך בקפיטריה בזמן שחתיכים עברו וצחקו כי שכחת לומר לי שהיה לי עלה קטן של חסה בין השיניים בזמן שחייכתי אליהם כמו מטומטמת ומקווה למצוא מקום בכדי לקבור את עצמי לאחר שגיליתי את הפדיחה שגרמתי לעצמי" אמרה בעצבנות וצחקתי בשקט, ידעתי שהיא תכעס אבל לא הייתה לי ברירה אחרת וגם נתקעתי עם המנהלת שבזבזה עשר דקות מהחיים שלי על הנושא הלא נכון.
" הייתי במשרד המנהלת" לחשתי לה, בודקת שהמורה עסוקה בלכתוב על הלוח.
" מזל טוב" אמרה באדישות עדיין לא מרימה מבט, גלגלתי את עיניי והפעם אמרתי לה בטון חלש יותר.
" אני חושבת שאחי משתמש בסמים" אמרתי כך שרק היא יכלה לשמוע ומיד היא הרימה את מבטה בבהלה .
" מה?! מתי!? איך הוא לעזאזל…." מיד שמתי את ידי על פיה כדי שלא תוכל להוציא מילה נוספת, מה שגרם לכולם להביט בנו.
" בעיות קשב" הסברתי לכולם ופני נהפכו להיות אדומות, אני שנאתי שכול העיניים היו מופנות אליי, זה גרם לבטן שלי לכאוב וללחיי להסמיק.
" אולי תסתמי קצת? גם ככה אני מנסה לברר את העניין הזה ואני אשמח אם תעזרי אבל את חייבת לשמור על הפה שלך סופי" הזהרתי אותה בטון חלק אך גם צעקני באותו הזמן.
" את גם מאחרת וגם מדברת יש עוד אפשרות נוספת להפרעה מצדך גברת רוזן?" העירה המורה ושלחתי מבט עצבני לעבר סופי שהביטה בי בתמימות כאילו לא הייתה שותפה להפרעה.
" סליחה, זה לא יקרה שוב" אמרתי בהתנצלות והמורה נאנחה בכבדות..
" אני מקווה שכך יהיה" אמרה בכעס והפנתה את מבטה לעבר הלוח והמשיכה להכתיב לנו.

אחרי שיעור אנגלית אני וסופי התיישבנו בחצר בית הספר מתחת לעץ וסיפרתי לה על מה שראיתי היום ועל השיחה עם המנהלת.
" אני חשבתי שאריאל הצליח לעבור על העניין עם ההורים שלכם ואולי בגלל זה הוא ככה, שמעתי מלא מקרים דומים" אמרה והנדתי בראשי.
" אין מצב, אני בטוחה שזה כואב לו כמו שלי אבל אני לא ידעתי שעד כדי כך הוא ילך רחוק בין אם זה קשור ובין אם לא. ואני לא רוצה אפילו לחשוב שאולי בעצם הוא לקח כול הזמן הזה מבלי שידעתי" אמרתי מאוכזבת מביטה אל הדשא הירוק שהיה טיפה רטוב.
" את תדברי איתו על זה?" שאלה.
" גם אם הוא יעיף עליי מכונית אני לא יעזוב אותו בשקט, אני לא ייתן לו להרוס את החיים שלו" אמרתי ברצינות, מביטה אל השמיים כמו שאני תמיד עושה שאני לחוצה, מפחדת כי אני יודעת שאמא שלי מסתכלת מלמעלה ושהיא שומרת עליי כמו שתמיד עשתה.
כבר איבדתי את ההורים, אני לא אתן גם לאח שלי ללכת, אני יודעת שמאחורי התקיפות שלו כלפיי והתשוקה לסמים נובעת מעניין שהוא לא מספר ואני הולכת להבין מהו.