האהבה חדרה ללבי…

הקדמה:
הכל התחיל שישבנו בחצר ביתי לאכול עם חברים
באותו יום קרה משהו ששינה את חיי ,לא האמנתי שזה יגיע למצב הזה
לסוג של טלנובלה ארוכה ומציאותית.
סיפור חיי שהשתנו בין רגע מקצה לקצה.
טוב אז זאת אני ילדה רגילה בת 19 קוראים לי תהל ולא התגייסתי לצבא ,העדפתי ללמוד תואר ראשון ולא להתגייס.
אני אוהבת לבשל, לרקוד ,לשיר, לדבר הרבה בטלפון עם חברות לצאת ולהנות ללכת לים להשתזף ולטוס לחול להכיר את העולם והחיים.
טוב אז אחרי שסיפרתי קצת על עצמי זה מה שקרה…

פרק א\\\'
אז זה התחיל כמה שבועות לפני היום הזה ששינה כל כך את חיי.
הבנתי מחברות שלי שאליאור חוזר לארץ. לא סיפרתי לכם את זה אז אני אספר לכם את הפרט הזה עכשיו: אליאור היה ילד בכיתה שלי מכיתה א\\\' עד כיתה י\\\' ,בכיתה י\\\' הוא עזב לתאילנד. כבר ארבע שנים שלא ראיתי אותו.
אז כמו שאמרתי הבנתי מחברות שלי שאליאור בא לארץ לביקור, אז שאלתי אותו בפייסבוק עם זה באמת נכון, והוא אמר שכן שהוא כל כך מתרגש לראות אותנו והוא התגעגע אלינו ולארץ הרבה. נורא נורא שמחתי שהוא בא, גם אם זה לא לתמיד ורק לכמה שבועות. אני לא מאמינה סוף כל סוף הוא חזר לארץ לביקור.

במהלך השבועיים האלה דיברתי איתו בפייסבוק מלא, הוא סיפר לי איך בתאילנד ושלח לי תמונות של הבית שלו אתם לא תאמינו בית פרטי 5 קומות עם בריכה.
קומה ראשונה סלון וחדר אורחים, קומה שנייה חדר אוכל ומטבח, קומה שלישית זה הקומה של ההורים שלו חדר השינה שלהם וחדר העבודה של אביו.
שני הקומות הבאות הם של אליאור. אליאור הוא ילד יחיד במשפחה אז כמובן שיש לו קומה אחת משלו וקומת משחקים שלמה עם שולחן ביליארד, שולחן סנוק,ר באולינג, שולחן פינק פונק ושולחן הוקי יש בקומה הזו גם מרפסת ענקית ששם הוא עושה מסיבות.
איזה כיף לו מעניין איך זה לגור בארץ אחרת חשבתי לעצמי.
הגיע היום ואליאור הגיע לארץ הלכנו כמה חברים וחברות לשדה התעופה כדי לקבל את פניו.
כמעט כל יום לקחנו אותו לטייל בארץ הלכנו איתו לים, לבריכה, למסיבות ואפילו הלכנו לכנרת שישי שבת באוהלים.

שלושה ימים לפני שאליאור היה צריך לחזור חזרה לתאילנד ארגנתי מפגש של כמה חברים אליאור ואני אצלי בבית. ישבנו אצלי בבית בערב יום שלישי לאכול ארוחת ערב ולשבת , לדבר ולצחוק על הימים שהיינו איתו ביחד בבית ספר. גם סיפרנו לאליאור איך עובר אצלנו הזמן ומה אנחנו עושים היום מי התגייס לצבא ומי לא בזמן שהוא עבר לגור בחו\\\"ל. כמובן שגם הוא סיפר איך עבר הזמן בחול איך הולך לו מה הוא עושה שם, איפה הוא המשיך ללמוד, איך זה לגור בארץ אחרת אחרי הרבה שנים שגר בישראל…
פתאום הגיע רכב אפור וחנה ליד ביתי. אנחנו ישבנו למטה והוא חנה מול ביתי . ראיתי אותו יוצא מהאוטו הסתכלתי, לא יכולתי שלא, ניסיתי להוריד את העיניים ולא יכולתי הוא היה פשוט מושלם כובש כל לב. עיניים בצבע תכלת, שיער שחור ,חלק\\\\גלי , גבוהה (לא מדי), רזה. הוא לבד חולצה שחורה על ג\\\'ינס ונעלי עבודה גבוהות. הוא נכנס לבית שלידי ואני חשבתי שהוא סתם אורח בשכונה.
המשכנו בערב ולא אמרתי כלום לאף אחד. בהמשך הערב שמתי לנו מוסיקה כולם התחילו לרקוד שרנו גם קריוקי הערב המשיך נפלא אבל עוד יותר היה מושלם בעיני כי ראיתי אותו הוא לא יצא לי מהראש כל הערב בשתיים בלילה כולם התפזרו לביתם ואני נשארתי לארגן ולסדר את הגינה שלי. קיוויתי לראות אותו שוב אבל…

לא ראיתי אותו (לפחות לא באותו ערב) נורא התבאסתי. כיביתי את האורות למטה והעליתי איתי את הרמקולים, המקרופון, המחשב נייד והטלפון שלי. התקלחתי כדי להתרענן ועליתי לישון הדלקתי מזגן בחדרי כי היה חם לא הצלחתי להירדם חשבתי עליו הוא לא יצא מראשי אפילו לרגע.
עברו שבועות ולא ראיתי אותו בכלל מגיע לשכונה שלי, לפחות לא ליד ביתי, הוא לא יצא לי מהראש אפילו לרגע.
החלטתי שאני חייבת לספר למישהו את הרגשות שלי אבל לא ידעתי למי… להורים שלי אני לא יכולה לספר וגם לסבתא וסבתא שלי לא לדודות שלי גם לא ולדודים שלי בטח ובטח שלא למי אני אספר חשבתי לא ידעתי מה לעשות לספר את זה ולהוציא את כל מה שאני מרגישה החוצה או להשאיר את זה בפנים, ולא להגיד את זה לאפ אחד.
החלטתי שאני קודם אעשה סדר בראש ואחליט מה אני חשה ומרגישה ואז אחליט אם לספר את זה או לא…

טוב אז חשבתי כמה ימים והאמת היא שלא ידעתי למי לספק את זה החלטתי לספר את זה לאחותי הגדולה קוראים לה טלייה, והיא יותר גדולה ממני ב 4 שנים היא בת 23 היא צריכה להתחתן בעוד שלושה חודשים עם חבר שלה הם יוצאים ביחד 6 שנים מגיל 17. אני מספרת לאחותי הגדולה כל מה שקורה לי, אני מתייעצת איתה על כל מיני דברים שקוראים לי, ואם אני צריכה עזרה היא ישר עוזרת לי ותומכת בי. כמובן שגם היא מספרת לי הכל ומתייעצת איתי על דברים חשובים שקוראים לה בחיים כמו על הרגע הזה שתומר (זה בעלה לעתיד) הציע לה נישואין היא לא ידעה מה לעשות, היא ישר סיפרה לי את זה עוד לפני שסיפרה להורים שלי שהיא הסכימה להתחתן איתו ואפילו חשבנו ביחד איך להגיד להם את זה.
אני ואחותי רוצות לנסוע בעוד שנתיים (אחרי שאני אסיים את התואר שלי)לארצות הברית לכמה חודשים מין טיול אחיות\\\\חברות כזה…
האמת היא שהייתי בתאילנד פעמיים :פעם אחת חודש ופעם אחת חודש וחצי הסתובבתי בכמה ערים אבל אף פעם לא גרתי שם אז אני לא יודעת איך זה לחיות בארץ שונה אני לא דתייה אבל אני שומרת כשרות אני לא אוכלת דברים לא כשרים אז זה די מהווה בעיה מבחינתי לגור בארץ אחרת אבל אם הייתי יכולה הייתי עושה את זה. אני גם נסעתי עם המשפחה שלי אז לא ידעתי איך זה לטוס לשם עם \\\"האחות הגדולה שלך\\\" שהיא החברה הכי טובה שלי.
טוב אז לעניינו החלטתי לספר לה מה עובר עליי, עוד לא בדיוק הבנתי מה אני חשה ומרגישה אבל הבנתי שאני חייבת לפרוק את מה שעובר עליי והיא תייעץ לי ותעזור לי אולי אפילו תשכיח אותו ממני.
עברו כמה ימים… וסיפרתי לה בדיוק מה שקרה.

אחותי אמרה לי לבדוק אם הוא לא בא עוד הפעם לשכונה שלי ובדקתי את זה האמת היא שלא ראיתי אותו. אמרתי לה שהוא לא בא לשכונה שלנו וגם לא ראיתי את האוטו שלו חונה בשכונה שלי לפחות לא קרוב לביתי ושאני צריכה לשכוח ממנו. האמת היא שאני ניסיתי בכל כוחותיי אבל לא הצלחתי… הוא עדיין תקוע בראשי.
היה לי חבר שנה וחצי ונפרדנו קראו לו עומר , הוא למד איתי בכיתה נפרדנו כי חשבנו שאנחנו קשורים אחד לשני יותר מדי וצריך קצת ספייס (להיות קצת לבד) עשינו סוג של הפסקה בקשר שלנו והחלטנו שיותר טוב לנו להיפרד ולחיות כל אחד בחייו, נראה כבר מה הזמן יגיד אם צריך לחזור נחזור, ואם לא אז לא. אנחנו שמרנו על יחסים ממש טובים ממש ידידי נפש, הוא החבר הכי טוב שלי החלטנו שיותר טוב לנו להיות ידידים מאשר חברים (זוג).
את ההרגשה של \\\"ילדה מאוהבת\\\" אני כבר מרגישה ומכירה את הרגש הזה ככה שאני לא מאוהבת בו אבל אני לא מצליחה להבין את הרגש הזה מה אני מרגישה כלפיו ולמה הוא לא יוצא לי מהראש.
אני לא יודעת עליו כלום ראיתי אותו רק פעם אחת… חשבתי לעצמי איך זה ימשיך? מה יהיה הלאה?, מה אם אני אראה אותו? כשאני אראה אותו מה אני ארגיש? מה אני אגיד אם ניתקל אחד בשנייה? הרבה מחשבות אלו לי לראות והנה זה קרה…

אז זה הפרק הראשון אשמח לתגובות על איך אתם רוצים שזה ימשיך תודה תהילה…