הבלוג של אור – פרק 0 – פיילוט
היי אני אור . בת 16 וחצי בכיתה י"א . השיער שלי חלק , עד אמצע הגב בצבע חום כהה . העיניים בצבע חום כהה ממש . אני לא ממש גבוה אבל בטח שלא גמדה . אני גם לא רזה מי יודע מה אבל לא שמנה פשוט מין כרס קטנטן שלפעמים מבצבץ . אני יכולה להיות הכי חמודה בעולם אבל ברגע שמשקרים לי , אפילו השטן מפחד להתעסק איתי . אני מצחיקה ולפעמים קשה לי להתחבר ישר לילדים שאני לא מכירה . אני יודעת שאני אוהבת יותר מדי בין אם זה בני זוג או חברות . החסרון הזה שלי לפעמים זה האובר מחשבה , אני חושבת יותר מדי ומורידה לעצמי את הביטחון למרות שאף אחד לא מוריד לי רק אני לעצמי כמו מפגרת . היתרון שלי ? אוו יש לי מלא יתרונות וכן אני צנועה . אני יודעת על מי לסמוך ויודעת מתי מנצלים אותי יודעת מתי צריכים אותי בשביל כמה טובות . אני לא אתחיל לפרט על כל יתרון שיש בי אבל כן , יש לי מלא יתרונות . אני הולכת לספר לכם על החיים שלי , על המורות על המורים על החברות על האקסים וכן את מה שכולם הכי מענייין מה הולך אצלי במשפחה .
אז ככה כמו כל נערה בערך בגילי מצאתי את עצמי בוהה מול הארון ולא יודעת מה ללבוש . שוב פעם . ושוב פעם .
" אוח אני פשוט אלבש את הג'ינס הלבן עם החולצת בצפר האפורה " אמרתי לעצמי בזמן שמשכתי לעצמי את השיער בקלילות מרוב ייאוש . הבוקר אצלנו שקט בבית . אחים שלי ביסודי ואני בתיכון להם יש הסעה ואני נוסעת באוטובוס ציבורי . אחריי שסיימתי להתאפר ולהתבשם והכל לקחתי את האוכל הכנסתי לתיק ויצאנו מהבית . הייתי בשער של הבצפר נכנסתי בצעדים איטיים כשאני בבצפר אני מישהי אחרת . לא אותה אור שבבית או בשכונה שלי אלא אור אחרת זה לא שאני מחליטה בעצמי אלא פשוט תמיד יוצא מצב שאני צריכה להתנהג אחרת כזה ולא רק אני ככה אלא גם החברות החביבות שלי .
" אוהוו מי הגיעה … " חגית אמרה וכולן התסכלו עליי
" בוקר טוב " אמרתי בחיוך והתיישבתי איתן . כמו תמיד אנחנו מרכלות על הבנים השווים .
" אין בכלל בנים חתיכים בבצפר " מיכל אמרה וגילגלה עיניים . מיכל היא מהטיפוסים האלה שנדלקות על הבנים החתיכים מחו"ל וכל החרא הזה .
" צודקת " פלג אמרה וחזרה לשקוע בפלאפון .
" אוקיי אני עולה לכיתה " אמרתי וקמתי מהמקום ושמתי את התיק על הגב
" מה ספיר או גל לא הגיעו ? " חגית שאלה
" נראלי עוד חמש דקות הן יגיעו בנתיים אני עולה לכיתה למזגן " אמרתי
" הא יש לנו עכשיו גאוגרפיה לא ? " שאלתי
" הא כן כן " חגית אמרה והיא קמה גם . חגית יושבת לידי . נכנסנו לכיתה והתיישבנו והנה , אמיר ילד שנראה טוב עם ריח טוב והכי מושך אבל הוא הכי לא שם עליי , הדבר היחיד שהוא אמר לי בזמן שלמדנו שנתיים גאוגרפיה זה אם יש לי מחק . ולא לא היה לי .
אני צופה בו נכנס לכיתה מניח את התיק על השולחן ויושב מוציא מחברת כתומה ועט עיפרון שחור ופותח את המחברת . הוא לא יושב מולי אלא בתור השני אבל באלכסון . איך זה שהוא לא מסתובב ? בני אדם נורמליים מסתובבים אבל הוא ? הוא לא מסתובב שעתיים של נעיצה בבן אדם בלי שום מבט קטן או חטוף אולי בגלל שאני מסתכלת עליו יותר מדי ? בטח הוא מרגיש את זה .. רגע בכלל לא מרגישים מתי שבן אדם מסתכל עלייך . בעצם אני מרגישה כן הוא מרגיש אוח איזה מתוסבכת אני אלוקים אדירים ! .
– הסיפור איננו אמיתי . לא קשור לשום בן אדם או מקרה ואם כן כנראה שזה ייצא לגמרי במקרה .
תגובות (1)
קוראים