הגבר שאהבתי

צדקת בסדר? צדקת.
אני לא אוכל לאהוב מישהו כמו שאהבתי אותך אבל אני לא כלכך בטוחה לגבי החלק השני, אני לא בטוחה שאף אחד לא יוכל לאהוב אותי כמו שאתה אהבת אותי, כי אני בטוחה שלא באמת אהבת אותי.. רצית אישה טובה שתהיה שם בשבילך ותעשה הכל בשבילך, ידעת שזאת אני אבל זה לא הספיק לך.. רצית עוד משהו שכבר לא יכלתי לתת לך.. אז הלכת למישהי אחרת, לקחת את מה שרצית וחזרת אליי, תמיד בסופו של דבר היית חוזר אליי אבל זהו, נמאס לי, אני לא יכולה יותר עם זה. אתה צריך להבין שאתה לא יכול לשכב עם מישהי אחרת כדי לספק את הצרכים שלך ואז לחזור אליי, אני לא מקבלת את זה יותר. לפני שנמשיך בוא פשוט נתחיל מהתחלה:
14.6, התאריך שהכי זכור לי, התאריך שבו נתתי לך לחדור לי ללב.. חצי שנה ניסית והתמדת אבל רק עכשיו הסכמתי כי פחדתי, פחדתי להתאהב בך. לשנינו לא באמת היה אומץ להתחיל את זה אז שתינו, הסטלה תמיד עוזרת לאזור אומץ.. ובאותו יום נישקת אותי, נישקת אותי כמו בסרטים.. נשענתי על הקיר שמת יד אחת על המותן שלי ואת היד השנייה על הקיר, הצמדת אותי אלייך ופשוט נישקת אותי, וואו, זה מה שהיה לי להגיד לך. ישבנו וצחקנו למרות ששאר הבנות בחדר ישנו, פשוט דיברנו כל הלילה ואז נרדמנו ביחד.. בבוקר קמת מוקדם והלכת, לא אמרת כלום כי לא רצית להעיר אותי אבל הרגשתי את הנשיקה שהבאת לי במצח.
מפה זה כבר נהיה סיפור אהבה מסובך, כל העיניים היו עלינו, בהתחלה זה לא היה בקטע רע אבל זה הרגיש לי ככה, כאילו כולם מחכים שנפרד.
3 בלילה, המדריך שלי מעיר אותי ואומר לי לצאת החוצה, שם מנהל הפנימיה סיפר לי שהעיפו אותך, רציתי לבכות ולא ידעתי מה לעשות אבל גם את זה עברנו והחזירו אותך לפנימיה. כל הקיץ לא ראיתי אותך, מתוכו כשבועיים הייתי בחול וגם עם זה הסתדרנו, לפחות ככה חשבתי..
יומיים לפני שחזרנו לשנה האחרונה שלנו בפנימיה, גיליתי שבגדת בי ועוד עם אחת החברות שלי. רציתי כלכך לפרוק את העצבים שלי אבל ויתרתי, העדפתי פשוט לבכות ולסיים את הסיפור הזה אבל אתה לא הפסקת להתקשר ואני המשכתי לסנן.. התקשרת וביקשת סליחה והתחננת שאני לא אזרוק את הקשר הזה לפח אבל זה היה מאוחר מדי, פגעת בי.
כל שישי מאז היינו שולחים אחד לשניה הודעות בוואצפ, היינו מסטולים ולא חשבנו מה אנחנו עושים אז זה היה בסדר אבל יום למחרת כשהסטלה כבר ירדה הרגשתי את כל הכאב עולה, הוא היה חד כמו סכין ובסופו של דבר הבנתי שאני לא יכולה בלעדיך. עם כל הקושי בזה שבגדת בי, לא יכלתי להפסיק לאהוב אותך.. חדרת לי ללב אז חזרנו. זה היה קשה, אני מודה, לא הצלחתי לסלוח לך לגמרי אז תפסתי ממך קצת מרחק, היה לך קשה ככה ולא הבנת אותי אז אמרת שזה לא מתאים ופשוט עזבת אותי, שוב נטשת אותי לבד אבל גם על זה סלחתי לך.
מה שלא הבנת כנראה זה שבאמת אהבתי אותך, אחרת לא הייתי חוזרת אלייך עוד פעם.. אני יודעת, כולם כבר אמרו לי שאני טיפשה, הרי מי שבוגד פעם אחת בוגד גם פעמיים? אז אני הייתי בטוחה שהוא לא כמו כולם, הייתי בטוחה שהוא באמת אוהב ומכבד אותי כי אחרת הוא לא היה דואג לי כלכך, הוא לא רצה שאני אסתובב עם בנים, הוא לא רצה שאני אתלבש חשוף, הוא לא רצה שאני אעשן או אשתה, הוא רצה לדעת לאן אני הולכת תמיד, הוא היה קנאי ממש, הוא תמיד עקב אחרי כל צעד שלי אבל אחרי כל זה תאמינו או לא ידעתי שהוא אוהב אותי, כי הוא עשה את כל זה במטרה לשמור עליי וגם אם הייתי מעשנת או שותה, הוא לא היה כועס, הוא היה מדבר איתי ומנסה להסביר לי שזה לא טוב אבל מגיל קטן לא הייתי מקשיבה לאף אחד, אני לא יודעת איך הוא הצליח לגרום לי להקשיב לו אבל עשיתי את זה בסופו של דבר.
בסופו של דבר נפרדת ממני בהודעה. הבנתי שאתה לא יכול להשאר נאמן לי וכל זה אבל בהודעה? באמת לא היה לך את האומץ להגיד לי אתזה בפנים??
עברתי איתך הרבה, אולי אפילו יותר מדי וחבל לי שאין אף אחד שיוכל לאסוף את החלקים של הלב השבור שלי אבל זה בסדר, העיקר שאתה מאושר.
מה שאתה לא מבין זה שבסופו של דבר אני אמשיך הלאה ואמצא לי גבר אחר, אולי הוא לא יהיה בדיוק כמוך אבל לפחות אני אהיה בטוחה שהוא אוהב אותי ולא חודר לי ללב רק כדי לשבור אותו. אבל אתה? אתה צריך להתגבר על הרגלים ישנים.. כי לא כל אישה תסבול אתזה ותסלח לך על זה.
אז עם כל האהבה שלי אלייך וכל הזיכרונות שלנו ביחד, השירים, הדיגדוגים, החלומות המשותפים, השיחות שלנו בספסל הקבוע ואפילו הריבים המטופשים שאני בחיים לא אשכח, אני סופסוף מוכנה לשחרר ממך.. אני מבינה שאם אני לא אשחרר, אני בחיים לא אצליח למצוא גבר אחר, גבר שלא יפגע בי.
אז להתראות ובהצלחה לך בחיים, תמיד תשאר הגבר שאהבתי.