הוא לא יודע מה עובר עליי

באמצע היום, אזור שעה אחת, בתחנת רכבת כמעט ריקה מאנשים. יצא לי לחשוב קצת על כל מה שקרה בזמן האחרון. להסתכל על החודשיים האחרונים בנקודת מבט אחרת, ולהתחיל להפנים בעצם את הכל. מצחיק איך בן אדם צריך רק את המקום הנכון והשעה הנכונה בטיימינג המושלם בשבילך לחשוב על "משמעות החיים" . כן בטח. האוזניות שלי השמיעו בווליום חזק במיוחד שירים באקראי עד שהגיע לשיר הספציפי שחיפשתי. ואני במקום להנות מהשיר רק קישרתי את השיר לאותה התקופה. כמה שהוא ליווה אותי בלילות שהייתי בוכה ואף אחד לא היה שם בשביל לשמוע או לעודד. בימים כשהייתי בדיכאון על כלום ושום דבר. ובכללי המילים של אותו השיר פשוט כל כך דיברו אליי. "רק אם הייתי יודע, שאהבה תלווה את הכל. רק אם הייתי יודע שזה יומנו האחרון". קיטשי בטירוף אבל אני דווקא אוהב את זה. למרות שכלפי חוץ אני מראה את שנאתי הרבה לקיטש אני בעצם אוהב את זה. זה מוזר ממש. אני יודע. "נוסעים נכבדים, הרכבת של השעה 13:06" נכנסת ברציף 3" נשמע קול בתחנה שהעיר אותי ממחשבותיי. הרכבת נכנסה לרציף וגם היא הייתה מרוקנת. לפחות הנסיעה תהיה שקטה. עליתי על הרכבת התיישבתי במקום והסתכלתי בחלון. הרכבת יצאה לדרך.