הזמן מרפא הכל

אתה מכיר את הקלישאה "הזמן מרפא הכל" ואתה גם מצליח לשכנע את עצמך שזה עובד, כי הנה עבר עוד יום ועוד שבוע ועוד חודש… אבל עמוק בפנים אתה יודע אחרת, אתה יודע שזה לא זה… הצבעים נראים פתאום אחרת, הריחות שונים, הצלילים צורמים את האוזן.
אתה מחפש מיליון תירוצים למה אתה מרגיש ככה, ואתה מאוד יצירתי – אז אתה מוצא מייד מספר סיבות שנראות לך מאוד הגיוניות…
אתה עסוק, עייף, מותש, עובד קשה, לא ישן טוב בלילה – אחת מהן היא בטוח הסיבה למה הצבעים דהויים… האוכל פחות טעים… ומצב הרוח הכללי ירוד.
ברגעים נדירים של כנות פנימית אתה פתאום מדבר לעצמך בקול – כי לרוב השיחות הן בראש בלבד- "אני יודע מה עובר עליי" אתה פונה לתקרה, היא מנידה בראשה בקלילות- גם היא יודעת מה עובר עליך… היא מביטה בך גם שאתה ישן, גם שאתה חולם וממלמל מתוך שינה… אתה לא יודע אבל היא כן.. ואתה ממשיך "זה הכל בגללה?!" אתה שואל רטורית.. והיא בשתיקתה מאשרת לך.
"פאקקק… למה?? איך נפלתי ככה?" שאלתך העמומה לא זוכה במענה, אבל לא כי היא לא יודעת או לא רוצה לענות… אלא כי היא יודעת שאתה יודע את התשובה.
עבר כבר הרבה זמן מאז השיחה האחרונה… הפגישה האחרונה… החיוך… המבט… המגע והריח אבל הכל טרי ומרגיש אמיתי כל כך, אם היו מבקשים ממך לתאר כל קו בגופה, היית מצליח לעשות זאת בעינים עצומות- ואז זה מכה בך… זה שקר.. הזמן לא מרפא… הזמן לא משכיח.. הריחוק הזה הוא מלאכותי כי הלב לא התרחק מליבה ולו לשניה אחת.. למרות שאתה לא באמת חלק מחייה, אתה מרגיש אותה בכל שניה, יודע מה עובר עליה, ואפילו מה היא מרגישה…
אתה מרגיש כמחליק במדרון ללא קצה… לא מבין ויודע איך לעצור את השטף שהגיע כאילו משום מקום.
התמונות, הזכרונות, הרגעים, כולם שוטפים אותך בו זמנית, אתה לא יודע במי להתמקד כי אתה רוצה לתפוס את כולם ולהקפיא את הרגע ולקוות שלא יחלוף.
אתה חוזר למציאות… נוחת מהמעוף… מנער את עצמך ופונה שוב אל אשת הסוד שנמצאת מעליך "ככה זה יהיה?!" הפעם היא עונה ולו רק על מנת לתת לך תקווה אמיתית "יהיה בסדר" היא לוחשת "הזמן אולי לא מרפא את הכל, אבל הוא בהחלט עוזר, הוא משפר את זוית הראיה והחלקים מתיישבים במקום כמו פאזל" אתה מנסה לחייך, אבל יוצא מן חיוך עקום שכזה אבל הוא מספיק בהחלט כרגע.
הבוקר כבר מציץ מהתריס הסגור, אתה מבין שעוד לילה חלף לו ללא שינה, רדוף מחשבות. אתה מסמן בטוש דימיוני "v" קטן… עוד יום חלף והחזקתי את עצמי… נצחון קטן שאף אחד לא יבין, אבל לך זה מרגיש המון