החיים אחרי – פרק 1.

היסתכלתי על המראה כשאני לבושה בשימלה ארוכה בצבע אפרסק,על רגליי הרזות היו נעלי עקב לבנות. שיערי השחור פיחם היה מקושט בנצנצים קטנים עם סילסולים שהספרית עשתה לי. עיניי הכחולות כים הודגשו על ידי האיילנר והמסקרה השחורים ושפתיי העבות ניצבעו בצבע אדמדם. "שירן תירדי כבר אנחנו מאחרות!" הילה אחותי הקטנה בת השלוש עשרה קראה לי מהסלון. יצאתי מחדרי לכיוון הסלון עם חיוך רחב החושף את שיניי הלבנות. "הילה את מהממת!" אמרתי בהיתלהבות בזמן שגם היא חייכה והחמיאה לי בחזרה. "כולם כבר באולם והמונית מחכה לנו בחוץ בואי כבר" הילה רטנה בזמן ששתיתי כוס מים כדי להירגע מהחתונה שהולכת לקרות הערב. אני והילה עלינו על המונית כשאנחנו אומרות לנהג לאיזה אולם לנסוע. "אני כל כך מיתרגשת! את קולטת שאח שלנו אביאל מיתחתן?" הילה קפצה מהיתרגשות כשהמונית הגיעה לחנייה של האולם. אני והילה ניכנסנו והצלמים התחילו לצלם אותנו. "הילה ושירן אתן כל כך יפות" ליטל,אמא שלי הגיעה אלינו כשהיא מחבקת אותנו. "זה הכל מימך אמא" אמרתי ושלושתינו ציחקקנו. ירון אבי הגיע מחזיק בידי אחי הקטן איתי כששניהם לבושים בחליפות חגיגיות. הגעתי לאיתי מועכת אותו בחיבוק ארוך "די שירן נהייתי פיתה" איתי צעק ואבי ציחקק לו. הערב התחיל ואיתו החתונה,כל האנשים היו מסביב לשביל המוביל לחופה מוחאים כפיים לאביאל אחי ואישתו לעתיד-עדן,כשהם ניכנסים לחופה. "חזור אחריי" הרב של החופה דיבר אל אביאל. "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" אביאל חזר אחרי דברי הרב ושבר את הכוס עם נעלו השחורה. "אתה יכול לנשק את הכלה" הרב אמר ואביאל הניח את שפתיו על שפתייה של עדן אישתו הטרייה. השירים התחילו להישמע ברחבי האולם כשכולנו רוקדים ושמחים. אני והילה עשינו מעגל גדול והתחלנו לרקוד באמצע המעגל כשכולם שמחים ומוחאים כפיים. לקחתי את המיקרופון מהמערכת של האמרגן והתחלתי לנאום: "אני ממש מיתרגשת,אביאל אחי הגדול אתה עכשיו מיתחתן,עוזב לחיים שלך,לבית משלך,מי עכשיו יציק לי כל הזמן? אני מאחלת לך ולעדן ימים טובים ואושר ועושר. מזל טוב" צרחתי בסוף כשכולם מוחאים כפיים ואומרים מזל טוב. אביאל ועדן הגיעו אליי בחיבוק רחב האומר תודה כשעליהם חיוך גדול.
***
החתונה היסתיימה וכולנו עלינו למכונית מאושרים ושמחים כשצלילי המוזיקה במכונית היתנגנו. איתי נירדם וראשו היה על ידי. "ראית איך דודה רחל רקדה" הילה התחילה לצחוק ואני ביחד איתה,"היא עלתה על השולחן כולה מיתנוענעת." ציחקקתי ואימי הצטרפה אלינו בזמן שאבי נהג לאורך הכביש. לפתע כולם הישתתקו כשאורות לבנים הגיעו אלינו וצפירה ארוכה נשמעה ברחבי המכונית.
"קחו אותה אני אטפל בקטן ההוא" שמעתי באוזני קול לא מוכר, כשאני שכובה על הכביש עם המון דם על שימלתי, עוצמת את עיניי, ולא מבינה מה הולך פה.