החיים בזבל פרק 1

ישבתי וניגנתי את היצירה הקשה שהתאמנתי עליה שעות השבוע, והיא לא נשמעה הכי משהו בעולם. היו הרבה זמזומים, וטעויות. ביאס אותי.. המורה שלי קם ומחא כפיים למרות שהייתי מבואסת, הוא בחיים לא שמע אותי מנגנת את היצירה במהירות המוצרכת.
״וואו יש שיפור רציני, את מנגנת את היצירה נפלא, עוד חודש קונצרט, ואת תצליחי בו״אמר בני, המורה שלי. ״אני לא הכי מרוצה.. הייתי יכולה לנגן יותר טוב״ עניתי לו.
נגמר השיעור, בני הסיע אותי הביתה, כמו בכל ימי חמישי, מהמרכז ׳להיות׳ למוזיקה. ״תודה״ אמרתי ויצאתי מהאוטו. חזרתי הביתה וסימסתי לידיד שלי, כל מה שעבר עליי היום. *אתה לא מבין איזה יום מעצבן, גם קיבלתי מחזור, גם צעקתי על חברות שלי שאמרו שדיברתי בשיעור מתמטיקה למרות שגם הן מדברות והתעצבנתי עליהן רצח, גם ליר אומרת שאני מושפעת מנויה, וזה הוריד לי את המצב רוח, ובאתי לשיעור גיטרה עצובה רצח* אורי ענה *קודם כל את ממש לא מושפעת מנויה, למרות שאני לא יכול לדעת במדויק, להזכירך אני בכיתה י״א ואת בכיתה ט׳ ואנחנו לומדים בבתי ספר שונים, אבל אני יכול להגיד לך שליר לא תרצה לטובתך, היא רק תוריד אותך תמיד, וחבל שאת לא רואה את זה. היא מנסה לסכסך בינך לבין נויה, אל תתני לה* התעצבנתי עליו, כי אני אוהבת את ליר *עזוב אתה לא מבין, ליר אוהבת אותי, אני בטוחה בזה. אתה סתם מושפע מנויה* אורי ענה לי *טוב, את תגלי את זה מתישהו, אני אומר לך* ואז הרחקתי את הנייד ממני, וחשבתי על זה קצת, על ליר ועל נויה, ולמה אני לא מצליחה לבחור בינהן, ואז נרדמתי במחשבות הללו.
קמתי במצב רוח גרוע, בקושי קמתי מהמיטה שלי, כל כך רציתי לחזור לישון. אמרתי בוקר טוב לאמא , לאבא ולאחותי, צחצחתי שיניים, התלבשתי, אירגנתי את התיק שלי לבית ספר, התאפרתי ויצאתי מהבית לכיוון התחנת אוטובוס. נסעתי לבית ספר, וקיבלתי הודעה מאורי *בוקר טוב יפה* ,רשמתי לו בוקר טוב בחזרה. הגעתי לבית ספר, נתתי חיבוק לנויה, שהייתה בסערה ממה שקורה לה ולמי שהיא אוהבת, היא סיפרה לי מה קורה בינהם אחרי שחיבקתי את כל החברות שלי ואת ליר.
אחרי שנויה סיפרה מה המצב עם מי שהיא אוהבת, ניקול באה אליי ״מה נשמה גושן ?״ עניתי לה ״כרגיל, החיים בזבל״ היא ענתה ״צודקת״ וצחקקנו שנינו.
עברו כמה שיעורים ואז בהפסקה מישהו נגע בכתפי. הסתובבתי וראיתי את נויה. ״נויה את צריכה משהו ?״ שאלתי אותה ״גושן, אחרי בית ספר אנחנו הולכות למקום, את זוכרת ?״ היא שאלה ״ברור״ עניתי לה.