החיים על פי שיר- פרק 12(:

מנקודת המבט של שיר:
חזרנו למלון שלנו, כולם שפוכים מעייפות,החלפתי בגדים והלכתי לישון.
בבוקר עדן העירה אותנו וירדנו לארוחת בוקר, הכל היה כרגיל.
היינו בבריכה, טיילת השתגענו צחקנו… אוהבת את החברים שלי.

*כעבור חודש*
אנחנו כבר חודש באילת, פשוט התרגלתי למקום הזה הוא מדהים!!
אני ורון עוד ביחד, חולה עליו! עדן ונאור הזה שהיא הכירה במועדון גם ביחד, נויה ובן חזרו החמודים האלה שמשחקים אותה שהכל קשה, גיא הכיר מישהי פרחה איכס! הוא אומר שהוא אוהב אותה אז אני לא יעצור אותו. שי חזר לראשון לציון, כי ירדן חזרה אז הוא לא רצה להשאיר אותה לבד.. איתו נסעו גם אושרי ורוני. ככה שנשארנו אני,עדן,נויה,בן,שלומי,גיא,רון וגל…. גל.. גל.. מה נעשה איתו?
הוא עובר לי במחשבות, ואנחנו לא ממש מדברים.

****
"נושי, היום הולכים לנאור למלון הוא עושה מסיבה עם חברים שלו בחדר" אמרה עדן
"נושה עם רון ישמע על זה הוא יהרוג אותי" אמרתי "ובכלל גיא"
"תגידי לו שאנחנו הולכות לבקר את דודה שלי שגרה באילת מה הבעיה?" אמרה
"טוב נו" אמרתי והיא חיבקה אותי "אז היום בשמונה וחצי תזכרי" אמרה
"מה היום בשמונה וחצי?" שאל גיא
"הממ.. הולכות לבקר את דודה שלי" אמרה עדן איזה תחמנית היא
"יש לך פה דודה?" שאל
"כן, רבקה לא ידעת?" אמרה והתאפקתי לא לצחוק
"אה, אוקי לחכות לכם?" שאל
"לא לא צריך" חייכתי וגיא הלך, אמרנו לנויה שאנחנו הולכות היום שלושתנו, אנחנו נהיינו ממש חברות שאי אפשר לפרק!!
"חיים שלי רוצה שנצא היום לאנשהו?" שאל אותי רון
"אני לא יכולה היום.. הבטחתי לעדן שנלך לבקר את דודה שלה" אמרתי
"אה.. טוב לא נורא מחר" חייך ונישק אותי.
"טוב" חייכתי
*******
"נו עדן!!" צעקתי
"אני באה!!" צעקה בחזרה ויצאה מהשירותים.
יצאנו אני, עדן ונויה, למלון רויאל ביץ' שהיה קרוב אלינו.
השומר בכניסה שאל אותנו איזה חדר אנחנו ואמרנו לו תמספר חדר של נאור. עלינו למעלית, קומה 3 חדר 146, דפקנו על הדלת ונאור פתח לנו את הדלת.
"באו הבנות!" צעק
"היי חיים שלי" חייכה עדן ונישקה אותו
"כנסו" אמר תוך כדי
אני ונויה ישבנו על אחת מהספות, ועדן ישבה על נאור. היינו 3 בנים ו3 בנות.
את השמות של הבנים לא ידעתי, ולא רציתי לדעת גם.
הייתה שמה שתייה ומוזיקה ודי נהנתי, עד שעדן ונאור עברו לחדר השני שלהם, נויה יצאה עם הבחור השני החוצה ואני נשארתי עם איזה אחד בחדר, ממש פחדתי שהוא יעשה משהו.
"אז.." אמר והתקרב אלי
"אז?" שאלתי והתרחקתי מימנו
"נשאר לנו חדר לבד" אמר
"וואוו" אמרתי בציניות
"לא יודע מה איתך… את ממש עושה לי את זה" אמר ואני הרמתי גבה
"תתרחק!" צעקתי והזזתי אותו מימני
"למה ככה?" שאל והתקרב שוב
"ככה, אני לא זונה תשמור מרחק!!!" צעקתי והוא תפס לי את היד בחוזקה.
"די.. תעזוב אותי!!" צעקתי והוא התחיל לנשק אותי בצוואר, ופה, לא ידעתי מה לעשות ניסיתי להרחיק אותו אבל הוא לא זז!! הוא כזה חזק.
"די!!" צעקתי ונתתי לו בעיטה לביצים, הוא התקפל על הרצפה ואני רצתי לכיוון הדלת.
פתאום הוא זרק משהו לכיוון הדלת והוא היה כבד ועד שהצלחתי להזיז אותו הוא תפס אותי שוב, וזרק אותי על המיטה. "די כבר זוז מימני חתיכת בן זונה!!" צעקתי והתחלתי להרביץ לו, עם הכוח שנשאר לי, התחלתי לבכות הוא לא שיחרר אותי, בכיתי כל כך חזק ,נמרח לי כל האיפור, הקול שלי נהיה צרוד. הוא התחיל להתפשט ולגעת בי וניסיתי להזיז אותו.
לא יודעת מאיפה באלי הכוח הזה והעפתי לו בוקס ישר לפנים, נתתי לו בעיטה לביצים. כולי סחוטה מדמעות רק מקללת אותו.
זרקתי עליו כל דבר שראיתי בעין שלי, הוא התקפל ע הרצפה ואני ניצלתי את ההזדמנות ויצאתי מהדלת בריצה ובבכי. רצתי לחדר של נאור ודפקתי על הדלת בחוזקה העיקר שיפתחו לי.
"נאור!!! עדן!!" אמרתי בקול של בכי
פתאום נויה התקרבה אלי "שיר מה קרה?!" שאלה שראתה את דמעותי
"נויה" בכיתי וחיבקתי אותה כל כך חזק.
"מה קרה?" שאלה שוב.
"הוא…. א… אנ…אנס אותי" בכיתי שוב ושוב
"מה?!" צרחה.
"שתי ציפורים במכה!" אמר אותו אחד בן זונה שאנס אותי וההוא שיצא עם נויה מהחדר.
"לא .. לא .. לא!!!" צעקנו אני ונויה ורצנו לכיוון המדרגות.
"רוצי נויה!!" אמרתי וירדתי במדרגות כמו משוגעת!
"תעצרו שרמוטות!" צעקו לנו
הגענו ללובי וראינו את נאור ועדן יושבים שמה, הם ראו אותנו בוכות ואותי בעיקר ורצו אלינו.
"מה קרה?!" צעק נאור
"שיר!!! נויה!!!" צעקה עדן
"הנה הם!" צעקו הבחורים ותפסו לי ביד
"תעזוב אותם!" צעק נאור והם שיחררו, חבל שזה היה מאוחר מדי….
"עדן אני רוצה ללכת" בכיתי
"ברור!" אמרה , היא לקחה את התיק שלה ואמרה שלום לנאור ויצאנו מהמלון.
נויה נרגעה קצת, אבל אני לא.. אני רק בכיתי ובכיתי, נזכרתי שוב ושוב באותו הקטע שהוא זרק אותי על המיטה ומכאן אני לא צריכה לתאר יותר.
"שיר.. הוא אנס אותך?" שאלה אותי עדן וחיבקה
"כן" אמרתי בשקט ובבכי
"לא מאמינה.. אני מצטערת הכל באשמתי!!" אמרה עדן ודמעות בעיניה.
"לא.. זה לא … באשמתך" אמרתי מגמגמת
השעה הייהת שלוש וחצי בלילה, בטח גיא יחשוד.
נכנסנו למלון ועלינו לקומה שלנו, פתחתי את הדלת של החדר וגיא,רון וגל ישבו שמה, באמת שזה מה שחסר לי.