החיים שלה בלעדיו – פרק 8 זכרונות שקופים

פרק 8 זיכרונות שקופים 27.6.2010
***
" לא אור , אני לא רוצה " התרגזתי
" אני לא כזה שואל אותך " אמר
"נו אור ! " ניסיתי לשכנע .
הוא משך אותי לעבר חברים שלו .
" גיסנו , אותה אני אוהב " אמר אור .
" זאת שאתה חופר עליה כל יום – כל היום ? " שאל חברו .
אור הנהן
הסמקתי מעט .
"אל תתביישי " אמר אור בחיוך .
" די אור נו … "מלמלתי
הוא השתיק אותי בנשיקה .

***
קול צלצול ההודעה העיר אותי משנת היופי שלי .
אור גואטה : בוקר טוב נסיכה (-:
חיוך רחב התפשט על פניי ..
הבטתי בשעון של הפלא' והחיוך נמוג מיד . 7:37 , פאק ! אין לי זמן .
לבשתי מהר את התלבושת האחידה , פיזרתי את השיער שהיה עוד רטוב מאתמול והעברתי מחליק זריז בפוני , סומק מהיר , לקחתי את התיק והפלאפון וירדתי למטבח , חטפתי שוקו והתחלתי לצעוד לעבר התחנה .
כשהגעתי לתחנה ראיתי את אור יושב שם , ברגליים פסוקות וגב כפוף כשראשו בין ידיו , מצב הרוח שלו לא נראה מרומם במיוחד , התיישבתי לידו ונגעתי ברפרוף בצווארו .
הוא נרתע לרגע אך לא נראה שזה מפריע לו
" אתה לא מתנגד .. למה ? "
" את המגע שלך אני לא יכול שלא לזהות " הרים את פניו אליי וראיתי בעיניו מועקה
הנחתי על לחיו את ידי " מה יש ? " שאלתי ועיניי טיילו על פניו
בינתיים האוטובוס הגיע , נעמדנו והוא נישק אותי ארוכות במצח ,
" מתי את מסיימת היום ? "
" ב 2 וחצי "
" בטוח ? " שאל בחשד , כאילו מוודא שאני לא משקרת לו ואבריז .
" בטוח , אל תדאג " הרגעתי אותו
עליתי על האוטובוס וצעדתי לעבר המושבים היותר אמצעיים , האוטובוס התחיל לנסוע באיטיות חייכתי לאור שחייך אלי בחזרה ולפתע מבטו השתנה לכעס , הרגשתי מכה על צווארי , הסתובבתי במהירות וראיתי את הילד שהציק לי ביום הראשון שהגעתי לתחנה כאן , כעס ובושה הציפו אותי בבת אחת , " אז מה זנזונת , זה החדש שלך ? "
האינסטינקט הראשון שעלה לי הוא להוריד לו כאפה שתעמיד אותו במקום, אך מיד נזכרתי בשיחה שלי עם מיטר, הבלגתי והתיישבתי במושב מביטה על הנוף .
שמעתי אותו מגחך " איזה מכוערת , לא שווה מילה "
עצמתי את עיניי וניסיתי להכחיש את שתי הדקות האחרונות
צלצול פלאפון לא מוכר נשמע ברקע והנער ענה בטון ערסי
" הא אחי "
" סתם זונה לא מכיר אותה " רגע רגע , הוא מדבר עליי עכשיו ??
" לההה תשבע !! " אמר בתדהמה " וואלה גבר מצטער לא ידעתי "
" אל תדאג "
" ביי אחי , דבר איתי נצא קצת לא רואים ת'פנים שלך בזמן האחרון " לעזאזל עם מי הוא מדבר ??
"הבנתי אותך .. " אמר בחיוך ממזרי כזה וצחק
" ביי כפרה "

נקודת מבט של אור גואטה

קמתי בבוקר מוקדם , אחרי שחזרתי מבית החולים ששם הייתה אמא שלי ,
די מדוכדך , המצב שלה היה בסדר , בסדר גמור אפילו . ובכל זאת , אני לא יודע למה אני מרגיש ככה , אני יודע שזה קשור אליה , זה חייב להיות קשור אליה , כל הדברים שקורים לי בזמן האחרון קשורים אליה , אני לא יודע מה היה קורה אם היא לא הייתה נכנסת לי לחיים ככה , אני מרגיש פתאום כ"כ שליו , כ"ש שלם עם עצמי .

הגעתי לתחנה הרגילה , התיישבתי שם בייאוש , מה היא עשתה שאני ככה ?
לא יכול להפסיק לחשוב עליה , כל דבר מזכיר לי אותה .
אני כ"כ מאושר כשאני איתה , השבועיים וחצי האלו היו מושלמים , הצחוק שלה , הסומק על הלחיים כשהיא כועסת , הפעימות לב שהיא לא יכולה להרגיש כשאני בקרבתה , החיוכים הדביליים שאני מנסה להסתיר כשאני קולט אותה מרחוק , החיוכים העוד יותר דביליים שאני חושב עליה , שלא נדבר על החיוך שאני איתה ! העיניים המהפנטות האלה , כ"כ נדירות .. אבל כוסעמעמק ערס היא לא בקטע שלי בכלל , היא לא עונה להודעות שלי אליה על הבוקר , היא לא מראה לי בכלל עניין בי . מה קורה איתי . היא .. חושבת עליי בתור ידיד , או יותר גרוע . בתור אח ? אוחחח
פתאום הרגשתי מגע נעים בצווארי , הוא הפתיע אותי , איך היא יודעת להיות שם בזמן , כאילו אנחנו נמשכים בלי שנדע בכלל , פאק אני.. אני חושב ש..שאני אוהב אותה !
" אתה לא מתנגד .. למה ? " הקול המתוק שלה
" את המגע שלך אני לא יכול שלא לזהות " הרמתי אליה את הראש והבטתי בעיניה בכאב , בבקשה תעשי משהו , תחבקי אותי , תנשקי , תחייכי , תראי כמה אני סובל בגללך , תני לי סימן לעזאזל ! היא בטח כ"כ רגילה למחזרים שהיא בכלל לא מייחסת לאחד כמוני חשיבות .
היד שלה הונחה על הלחי שלי בעדינות והיא סרקה את פניי
אני אוהב אותך . את שומעת אותי ? אני אוהב אותך
" מה יש ? " שאלה בתמימות . מה יש ? את רוצה שאני אפתח את זה עכשיו ? את לא רואה בעצמך איך החיים שלי מתוסבכים מאז שראיתי אותך ?
באתי לדבר אבל בדיוק האוטובוס המזדיין הזה הגיע , התרוממתי על רגלי והיא איתי
קרבתי אותה אליי ונישקתי אותה במצח תקופה !
זה הכי רחוק שתגיע אליה , תנצל הזדמנויות ותגיד תודה !!
לא ! אני לא מתכוון להתפשר על אחרת .
אני אעשה הכל , היא בסוף תחזיר לי אהבה , עוד שבוע שבועיים חודש שנה ! אבל בסוף אנחנו נהיה היחד , אני מרגיש את זה , אזרתי אומץ , אין לי כבר מה להפסיד .
" מתי את מסיימת היום ? " שאלתי בתקווה מסוימת
" ב2 וחצי "
כ"כ מוקדם ? היא מתכננת להבריז וללכת לחברה או משו ?
" בטוח ? " שאלתי ליתר ביטחון
" בטוח , אל תדאג " היא ענתה ברוגע . למה חשבת שהיא תשקר לך י'טמבל ?
היא עלתה לאוטובוס , כ"כ יפה עם התלבושת האחידה הזאת , הרגשתי טוב עם עצמי
היא חייכה אלי כשבאה להתיישב , פתאום מישהו בא מאחוריה והסתכל עליה לא טוב , לא טוב בכלל ! היי .. אני מכיר אותו . זה מאור , הוא הוריד לה מכה לצוואר והיא מיד הסתובבה ,קוקסינל ! זהו , הוא ילד גמור , אני דוקר אותו ! האוטובוס התחיל לנוע . הוצאתי את הפלאפון מהכיס וחיפשתי ברשימת קשר את מאור היו שניים , מאור .. מאור מה .. מאור אברג'ל נזכרתי , התקשרתי אליו
" מאור " קראתי כמעט בצעקה
" הא אחי "
" באנה י'זין מיזו שהלבשת לה ת'כאפה הזאת , אתה יודע ? "
" סתם זונה לא מכיר אותה " זונה ? מה הוא רוצה מכות בכוח !!
" אז תכיר זאת גיסתך י'בן זונה " הלוואי !!
" לההה תשבע !! " אמר בתדהמה " וואלה גבר מצטער לא ידעתי "
" נסלח נשמה , אבל שמור ממנה מרחק למה אתה פוגע בה את מת הבנת ? "
" אל תדאג "
" יאללה גבר " באתי לסגור שיחה
" ביי אחי , ודבר איתי נצא קצת לא רואים ת'פנים היפות שלך בזמן האחרון "
" נו עם מי אתה חושב אני מסתובב י'טמבל " שאלה רטורית
"הבנתי אותך .. " אמר ושמעתי צחוק בקולו ,
" הלו הלו , שלא יעלו לך רעיונות לראש , היא שומרת על עצמה אחושרמוטה , זה למה אני אוהב אותה " הוא צחק מעט
" ביי נסיך " צחקתי גם
" ביי כפרה "

חזרה אל שחר

יצאתי משער בית הספר בראש מורכן
" היי " קול קרא מאחוריי , הפניתי את מבטי לאחור וראיתי את נועם רצה לעברי .
" היי " אמרתי
" רוצה שנצא היום ? הבטחת לי את זוכרת ? " חייכה בשובבות שלא יכולתי לסרב לה אבל הייתי חייבת . " אממ .. לא היום טוב נועם ? אין לי האמת כ"כ חשק , מבינה ? "
קיוויתי שלא הורדתי לה את המצב רוח " או.קי , אז פעם אחרת ? " חייכה אליי בהבנה .
הנהנתי והיא המשיכה בדרכה . הרמתי את ראשי מחפשת משהו להיאחז בו במבטי .
היום באחד השיעורים הבנתי משהו .. משהו שלא יכולתי לבטא במילים , משהו שהרגשתי לפני שנתיים-שלוש ואז הוא נגמר ולא הרגשתי בו שוב . כן , קוראים לזה אהבה
נזכרתי באהבה הראשונה שלי , מור .
***
27.6.2008
" אני אוהב אותך "
" לא אתה לא "
" אני יכול להוכיח לך "
" אז תוכיח "

הוא פתח את פיו לדבר , קול צרוד יצא ממנו ומיד השתתק .
" אני לא יכול " השפיל את ראשו
" אז אתה לא אוהב אותי "
הוא הרים אלי את מבטו שלבש ארשת פגועה וכעוסה .
" אני . אוהב . אותך "
" אתה בכלל יודע מה זאת אהבה ? " זרקתי לעברו בזלזול
" כן אני יודע " אמר בפסקנות
" נו נשמע " המבט שלי שידר חוסר סבלנות .

" את יודעת מה ? אני אוכיח לך "
הוא לקח את ידי והניח אותה על מרכז החזה שלו
פעימות לבו היו מהירות , כל פעימה ירתה חץ שפגע בידי .
" זה לא מוכיח שום דבר " אמרתי והתקדמתי לכיוון הדלת .
הוא הביט אליי במבט מיוסר , אני מתעללת בו , אני יודעת .
לבסוף הוא קבר את פניו ברצפה בייאוש . רציתי למות .
" אהבה .. " הוא התחיל להגיד בלחש
" אהבה זה מה שאני מרגיש כשאני רואה אותך " חיכיתי עוד מספר רגעים .
" אהבה זה הלבבות שאני לא מפסיק לצייר , עם כל כלי ועל כל קיר וכל עמוד אפשריים .
אהבה זה הדבר הראשון שאני עושה כשאני מתעורר בבוקר , לשלוח לך הודעת בוקר טוב .
אהבה זה האכזבה שלי כשאת לא שולחת לי בחזרה .
אהבה זה הסיוטים שבאים אלי כמעט כל לילה ואת אומרת בהם שאת לא אוהבת אותי .
אהבה זה הידיעה שיום אחד אני אמות " עצר
" מה אהבה בזה ? "
" הידיעה שיום אחד אני אמות והבקשה האחרונה שלי תהיה שאת זו שתגידי עליי הספד כי אני לא אתן שאת תמותי לפני , אני לא אוכל לחיות בלעדייך , אני פשוט לא אעמוד בזה ! "
צרח בכאב .
" אהבה זה לעמוד פה ולהוכיח לך שאני אוהב אותך למרות שאני יודע שאת יודעת את זה !! "
הוא התקרב אליי בצעדים בטוחים . דמעות עמדו בעיניי .
" אהבה זה לספוג את כל העינויים שאת עושה לי ולשתוק , כי אני אוהב אותך "
הוא התקרב עוד
" אהבה זאת המחשבה האחרונה של הלילה – את " הוא הפנה אלי את האצבע המורה .
" אהבה זאת המחשבה הראשונה של הבוקר " שוב אותה הפניה " גם את " .
" האהבה שלי זאת את שחר , ואת יודעת את זה " הוא היה קרוב אליי כ"כ .
נשימותיו דגדגו את אפי , העיניים הצטלבו .
" אני אוהבת אותך "
הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי בפראות , לא עזבנו לשנייה .
אני אוהבת אותו , כ"כ אוהבת את הבן אדם הזה . אני יודעת , הייתה לי דרך ממש מעוותת לבקש ממנו שיוכיח לי משהו שכבר היה ברור לי .
התנשקנו ולא עצרנו אפילו בשביל לנשום . התנתקנו אחד מהשנייה , הוא הרים את ידיי ושילב את אצבעותיי בשלו , מצחנו נגעו ועצמנו את העיניים . עכשיו העולם הרבה יותר יפה .

חודשיים לאחר מכן מור עזב אותי (30.8.2008) , בלי להגיד מילה , בלי לכתוב מכתב , בלי להרים טלפון .
ראיתי איך חברת ההובלה מעמיסה את הארגזים האחרונים , ונוסעת לדרכה .
אני שונאת אותו , שונאת אותו , שונאת אותו . שונאת . שונאת . שונאת .
שונאת אותו על זה שאני לא יכולה להפסיק לאהוב אותו ..
עם הזמן התחלתי לשכוח אותו . לסלוח ? אני בחיים לא אסלח לך מור אברג'ל .
אתה נטשת אותי לבד , מול כולם , להתמודד עם העולם , מול כל השאלות המעיקות והמבטים המרחמים שכולם שלחו לעברי .
אני השתניתי בינתיים , התבגרתי , אני מקווה שגם אתה .
כעבור קצת פחות משנתיים גם אנחנו עברנו דירה . (5.6.2010)

***