החיים שלי פרק 1

ריח של וודקה באוויר ריח הסיגריות משתלט על הרחבה
המוזיקה הרועשת,הכוסות באוויר,הריקודים הצמודים.
איך בשנייה הכול מתהפך והחיים נהרסים.
הבטתי לעבר המראה,לבשתי את מכנס הטרנינג הרחב ביחד עם הקפוצ'ון הגדול
שערי היה אסוף בקוקו מרושל, וגופי היה לבן כשלג.
הזיכרונות מאתמול היו נוראים ובלתי נשכחים,הדמעות היבשות עוד היו על פניי
כמות השתייה לא גרמה לי לשכוח דבר.

"נו מאי יהיה לך כיף בואי נצא קצת נשתחרר עוד שבוע חוזרים ללימודים" אמרה אור משכנעת
אותי לצאת למסיבה הכי גדולה שהופקה עד היום.
"טוב טוב טוב" אמרתי משתכנעת,קשה מולה.
נכנסו לבר וכבשנו את רחבת הריקודים,"אני בבר" צעקתי לאור,והיא הנהנה.
"אז מה את באה לפה הרבה?" שאל מישהו במשפט כל כך חרוש וכושל, הבטתי לעברו והחזרתי את מבטי לעבר כוס הקולה שהונחה מולי.
ירדתי מכיסא הבר והתקדמתי לשבת בחוץ להתאוורר.
הזיכרון לא מרפה ממני,כל פרט ופרט עולה במחשבותיי,רק הדמויות לא נראות בראשי.
"הופה מה יש לנו פה" שמעתי קולות שקטים וצחקוקים,סובבתי את ראשי לאחור וחבורה של 4 בנים עמדו שם,ההליכה העקומה והצחוק המוזר הסגיר את זה שהם כבר היו מעבר לראש טוב.
קמתי במהירות מתקדמת לעבר המועדון בחזרה, ואותו ההוא מהבר צץ.
"אף אחת לא מתעלמת ממני" אמר מצמיד את גופי לקיר הקר ותופס את פי בעזרת ידיו כדי שלא אצעק.
אותה חבורה התקרבה, "אבוטבול תן גם לנו" אמר אחד הקולות המעורפלים החבורה ללא תווי הפנים.
..
נכנסתי לחדר האמבטיה פושטת את מכנסי הטרנינג הגדולים ואת אותו הקפוצ'ון נותנת לזרם המים לסחוף אותי מרגישה מלוכלכת ריקנית.
והפלשבק חוזר.

"אח איזה גוף" קול צייץ, "די..די בבקשה" התחננתי, ידו נגעה בי, ארבע בחורים מסתכלים ולא עושים דבר. עוד שניים התקרבו, והגוף שלי הפך לרכוש להם, " בן דוד די עזוב" אמר מישהו עם קול עבה, הדבר היחיד שאני מצליחה לזכור זה את הקעקוע הענק שהיה על הזרוע שלו.
"אל תתערב אחי, או שאתה נהנה או שאתה בחוץ" אמר.
"די דייי" צעקתי מתחננת מנסה לבעוט בהם, מנסה לברוח.
הפלשבק נעצר,הזיכרון הסתיים הדבר היחיד שעוד זכור לי מהערב הזה שקמתי למחרת בסמטה חשוכה,הבגדים היו קרועים, והדם היה בכל מקום.
הם אנסו אותי, 5 גברים שהיו שם אחד אחד בתורו כמו תור לקופת חולים אנסו אותי.