היינו שיכורים.

לקחתי את כוס הזכוכית שבתוכה נראתה וודקה, "תמיד יש פעם ראשונה"
לחשתי לעצמי, אף פעם לא עשיתי דבריי "פשע".
החזקתי את הכוס בחוסר רצון, מעבירה את הוודקה מצד לצד, מסתכלת עליה ללא חשק
"נו חמודה?" הברמן שאל, הוא ציפה בקוצר רוח שאלגום ממנה.
"לא יודעת, אולי לא כדאי?" אמרתי לו מתלבטת והסתכלתי עליו בתמימות, לא תמימות מזויפת
"תנסי לפחות" אמר אליי הברמן וחייך, אולי הוא צודק?, צריך בחיים לנסות, רק לנסות וזהו.
"אני מנסה" אמרתי אליו והסתכלתי, הוא חייך אליי ועבר ללקוח אחר, לשיכור אחר , שנינו שכחנו מהשיחה ועברנו הלאה, כול אחד בעינינו, כשלא אכפת לו מה האחר עושה בחיוו.
הרמתי את כוס הזכוכית כאשר הזכוכית נוגעת בפי, הוודקה נגעה בשפתיי, והתלבטתי אם לפתוח את פי, שפתי שרפה, "אני פותחת, צריך לנסות" לחשתי לעצמי ופתחתי את פי
הוודקה נגעה קלות בגרוני, היה לה טעם מוזר אבל משכר, הטעם הזה קרא לעוד
וגרם לפי בתשוקה נלהבת לשתייה מרובה.
בשלב כול שהוא מסוים הגעתי לתואר המכונה שיכורות
ראשי כאב אך הייתה בי הרגשה נמרצת ויוצאת דופן, מקפיצה כזאת, שונה.
הידיים שלי החלו לזוז ולרקוד ללא שליטתי ,נהנתי , רוב הפעמים שהגעתי לבר או מועדון
פחדתי לשתות, לא רקדתי, לא רציתי להסתבך והפעם העזתי וזאת הייתה הרגשה מלהיבה ויוצאת דופן.
נתקלתי בבנים והרגשתי מעופפת, בבועה אחת קטנה משל עצמי, היה לי חבר זה לא שלא היה לי.
עברו להם שעות שבהם השתגעתי, ושתיתי עוד ועוד ובכלל לא חשבתי על כלום.

אני מתעוררת על סדין רך ונעים, מרגישה את קפיציי המיטה
לידי שוכב בחור ומתבונן בי
"הייתי שיכורה" אני לוחשת מפוחדת וקמה ממיטתו
אני נועלת את נעליי העקב שלי ובלחץ אומרת לבחור
"כלום לא קרה" אני אומרת לו ובהיסטריה מוסיפה
"היינו שיכורים" אני רצה הבייתה עם נעליי העקב שלי, הכול כול כך כואב לי, אני עייפה, אני רואה את הבית מולי ורצה אליו, פותחת את הדלת ונכנסת לחדרי , שוכבת על המיטה
וחושבת, חושבת על כול מה שקרה.