הכול התחיל מהסוף – הקדמה

בס"ד

"שיר" קראה לי טל, "חכי שנייה" הוסיפה ונעמדה לידי מתנשפת,
"אך, אך טל מתי סוף סוף תקומי מוקדם ולא תאחרי" אמרתי לטל בקול לגלגני,
"שיר, זה לא שאני מאחרת זה שכולכם מקדימים" אמרה טל ושנינו צחקו ונכנסנו לכיתה,
"היי" אמרה לי קרן וניגשה לחבק אותי, "היי" עניתי לה, וחיבקתי אותה בחזרה ונגשתי למקום שלי,
שכמובן בסוף הכיתה, אצלנו בכיתה שמים את הילדים ה "מופרעים" מקדימה ואת ה "טובים" מאחורה ולכן שמונה שנים אני תקועה מאחורה, והופכת כל יום לקרטיב אנושי בגלל המזגן המקפיא שמעלי,
לאחר כמה דקות של רעש וכדור טניס שחטפתי בראש, נכנסה המחנכת של הכיתה שלי זהבה,
"לשבת!" פקדה ולאחר כמה שניות של רעש כסאות נגררים וצעקות כולם התיישבו במקומותיהם,
"אוקי חבריה,הגענו לתקופת סוף השנה, והגיע הזמן לחזרות למסיבת הסיום" אמרה המורה בחיוך
וקולות שמחה נשמעו בכיתה, "להירגע חבריה" אמרה המורה ולהפתעתה כולם השתתקו במהירות,
"במסיבת הסיום שלנו אנחנו נכין הצגה" אמרה המורה וקריאות "יש" נשמעו מכל עבר אפילו ממני,
"אבל עם השכבה" אמרה המורה וקריאות השמחה השתנו לקריאות "אוף" ו "לא", "אבל למה?"
שאלה אדר הסנובית של הכיתה בקול צפצפני, "כי אין תקציב" ענה דניאל בצחוק,
"זה מה שהוחלט וזהו" אמרה המורה בפנים כעוסות "מחר יערכו אודישנים לתפקידים" אמרה המורה,
וענתה על שאלות התלמידים, ולאחר הפסקת האוכל הצלצול נשמע ברקע וכולם יצאו מהכיתה להפסקה,
"יוואו הלוואי שישימו אותי תפקיד ראשי" אמרה טל כשיצאנו מהכיתה, "כמו שאני מכירה את המורות שלנו אם הם כתבו את התסריט להצגה זאת תהיה ההצגה הכי משעממת בהיסטוריה" אמרה קרן
בקול משועמם, "זהבה אמרה שיש אודישן למקהלה ויהיה סולו" אמרה פלורין בשמחה, "לאאאא" צעקנו כולנו ביחד, "לא, לא, לא, את תתחילי לשיר לנו כל היום, זה מחרפן" אמרתי בלחץ מוקצן, "כאילו שגם בלי המקהלה והסולו היא לא שרה" אמרה אושרית וכולנו הסתכלנו על פלורין שהתחילה לשיר שיר מוכן,
"מה?" שאלה פלורין בתמימות, "פלורין, סתמי" צעקו כולם והתחלנו להתקדם לעבר הספסל הקבוע
שלנו, "אוץ' " קראתי ושפשפתי את הראשי הכואב מהכדור שנחת עליו (שמתם לב שכדורים נמשכים אליי) , "באמת?" שאלתי בתדהמה כשראיתי נער כבן גילי, בעל עיניים כחולות כים ושיער
בלונדיני תופס את הכדור שפגע בראשי ומסתובב על מנת ללכת, "מה את רוצה?" שאל בשעמום,
"אא.. אתה יודע מה שבני אדם עושים כשהם פוגעים במשהו, שתתנצל" אמרתי נדהמת מהתנהגותו של הנער "סליחה טוב" אמר וקלע סל, "אוחח, ילד מעצבן" סיננתי בכעס והתיישבתי על הספסל,
"אבל הוא כזה חתיך" אמרה טל בפנים מאוהבות, "אוי סתמי" אמרתי ונתתי לה מכה בכתף,
"אאוץ' " אמרה טל ושפשפה בידיה את כתפה, "לא אבל את חייבת להודות הוא מזה חתיך" אמרה קרן בחיוך, "בטח נורא חתיך, אל תשמעי" אמרתי בציניות, "אוי באמת שיר, אני בחיים לא אבין מה יש לך נגד בלונדינים" אמרה פלורין והחלה לזמזם שיר מוכר וטל השתיקה אותה,
"אין לי כלום נגד בלונדינים, אחרת הייתי כבר משתמשת בזה, יש להם פרצוף מעצבן" אמרתי בחיוך משועשע וכתבתי את שמי בחול עם ענף, "בסוף עוד יהיה לך חבר בלונדיני" אמרה טל בחיוך,
"כן בטח" עניתי ושברתי את הענף שהיה בידי והצלצול נשמע ברקע וכולנו קמנו מהספסל והתקדמנו לעבר הכיתה.

"בוקר" קראתי,
"בוקר" ענתה קרן כשנפגשנו בדרך לבית הספר,
"ממצב" אמרה טל בשמחה וקפצה עלינו,
"מי את ומה עשית לטל?" אמרה קרן בצניות,
"טל לא מאחרת, רק לי המשפט הזה לא מסתדר" אמרתי בחיוך,
"די איזה רעות" אמרה טל כאילו נעלבת,
"מוכנות לאודישן" אמרה טל בחיוך,
"אההה…אז בגלל זה קמת מוקדם" אמרתי בחיוך,
"מה אל תגידו לי שאתם לא מתרגשות" אמרה טל,
"לא, כאילו שאני יודעת לשחק אני בטח אהיה עץ או משהו" אמרתי בחוסר חשק,
"כן בטח" אמרה טל ונכנסנו לכיתה………..

המשך יבוא…………..