הלוך ושוב

למה לאהוב מישהו זה דבר כל כך קשה? למה זה כל כך כואב? למה זה כל כך שורף? למה כשאני רואה אותו רק מדבר עם מישהי מתחיל לצרוב לי הלב? למה אני עושה שטויות רק בשביל שהוא ישים לב אליי? מתי הוא כבר ישים לב אליי? לא בתור מושפעת או מוזרה, מצחיקה או סתם מפגרת, אלא ברציניות, ואז באמת יתעניין בי וישאל אותי מלא שאלות? אני רוצה שהוא ישאל אותי דברים כי אני אוהבת לשמוע את הקול שלו, הקול הרך, והיפה שלו, להביט בעיניו העמוקות ולטבוע בחמימות שלו…
אני רוצה את הדבר הזה יותר מכל דבר אחר, אני רוצה אותו.

-23:47 19.12.14-
"תעביר ת'נרגילה" אמר בר לאורן, אורן העביר לו את הנרגילה והוא שאף כמות אדיבה של חומר מהדבר הזה ונשף, "לורן?" קרא אליי אורן, "מה?" שאלתי בחוסר עניין בזמן שחיטטתי בהודעות של הוואטסאפ של ירדן, "תעזבי כבר את הפלאפון של ירדן ותקשיבי לי!" התעצבן, הרמתי את מבטי אליו, "מה?!" שאלתי בחוסר סבלנות, "ואו תרגעי, רק רציתי להגיד לך שאת מוציאה בראשון את ג'ון מהגן, סבבה?" אמר, הבטתי בו במבט ממושך, "למה שוב אני?!" שאלתי, הוא מוציא אותי מדעתי הילד הקטן והחסר משמעת הזה!
"אני צריך לסדר משהו.." אמר בלחש והתעלם מהזעם שלי, החלטתי להשים את זה בינתיים בצד, ולהמשיך לחטט בהודעות של ירדן, לא מזמן היא ודין התיידדו, ואני זו שתמיד מסתכלת עליו מהצד, אז… כן, יש לה את המספר פלאפון שלו, ואני מחטטת בהודעות שלו ושלה בזמן שהיא ישנה בין הרגליים של בר.
-היי- שלחתי לו, אחריי כמה שניות הוא ענה, -למה את ערה בשעה כזו?- צחקתי לעצמי,
-למה אתה ער בשעה כזו?- הוא השיב, -כי את הערת אותי- 'אופסי' מלמלתי במחשבותיי, ואורן הסתכל עליי ושאל מה קרה, "שום דבר" עניתי לו וחזרתי למסך הפלאפון,
-מצטערת- שלחתי, -אני חוזר לישון, לילה טוב לך ילדה- 'ילדה' חזרתי על המשפט במחשבותיי, אני חושבת שזה כמו שם חיבה כזה, אולי הוא קצת מחבב את ירדן?
הבטתי בה, שיערה הבלונדיני מפוזר על מכנסו של בר, ונופל על האדמה מרוב שהוא ארוך, עיניה עצומות, אך כשמביטים בעיניה מקרוב רואים שהן תכולות ועמוקות.
ריסיה ארוכות ויפהייפיות, פנייה משורטטות בצורה סגלגלה, האף שלה סולד קטן וחמוד, נמשים זרועים עליו, נמשים יפים ולא מוגזמים, העור שלה שזוף מעט, היא כמעט מושלמת.
האמת שאין אחד שלא יתאהב בה, לפעמים יש לי רצון להיות היא, היא משיגה כל מה שהיא רוצה בהנפת עפעף.
אורה של המדורה כבר החל לאט לאט להסגר, הרוח הקרה ניסתה לכבות אותה,
"חוזרים הביתה, מתחיל להיות כבר ממש קר" אמר אורן,
בר העיר את ירדן משנתה והיא עזרה לאסוף את כל החפצים.
אמרנו ביי בחיבוק והתפצלנו לביתנו.