המכתב שלא נכתב..

השמש זורחת,השמיים מלאים בגוונים של אדום ולרגע אחד הכל נראה מושלם. אני עומדת על השרפרף הקטן שבמרפסת, צופה במתרחש וחושבת על מה שקרה..אתה יודע,לא התכוונתי לפגוע בך..אף פעם לא רציתי שזה יקרה..בסופו של דבר, לא הייתה לי ברירה. אפילו אתה הודית בזה,והשארת את הלב שלי מנופץ לאלפי רסיסים וגם כשעברה שנה מאז, אני עדיין חושבת עלייך.
תמיד אמרו לי ,שאם נפרדים וחוזרים יותר מפעם אחת, זה לא סימן טוב ותמיד שמעתי את העצות הללו אבל לא באמת הקשבתי להן…חשבתי שלא נפרד ושלא יהיו בנינו מחלוקות..הקטע הוא,שרק עכשיו אני מגלה שטעיתי..ואני משלמת את המחיר בכל בוקר כשאני קמה וחושבת עלייך ועליי,כשאני חושבת על זה שמה שהיה בנינו נגמר…
אהבתי אותך אהבת אמת.דאגתי כשלא ענית לי וברגעים שהיית כועס? הייתי מרגישה גם עצב ותסכול.
חשבתי שהיינו מתאימים..הייתי אופטימית מידי..נתתי לך לשחק בי והייתי עיוורת ..איך יכול להיות שלמרות הכל, אני עדיין מפחדת שפגעתי בך?למה אני דואגת לך במקום להתעלם?איכשהו, בכל פעם כשאני חושבת עלייך ,הדמעות עולות לעיניי ותמיד אני ממהרת למחות אותם-שאף אחד לא יראה,שלא ישימו לב ויצחקו.
כי כנראה לא נועדנו להיות ביחד..ואני מקווה שאתה מאושר ושאתה שמח ושטוב לך.
אני מקווה שהצלחת להתגבר על מערכת היחסים הזו ושאתה אוהב מישהי אחרת…אני מקווה שתמצא אהבה כי אחרי הכל,מגיע לך אחת שתשלים אותך..
עם כמה שזה קשה לי ועם כמה שהפרידה כאבה לי, אני יודעת שצריך להמשיך הלאה ואני יודעת שאתה מסתכל עליי מידי פעם במסדרונות בית הספר..המבט החודר והיפה שלך מלווה את דמיוני בכל פעם שאני חושבת עלייך והמחשבות עלייך ממלאות את לבי בחום בכל פעם מחדש..זה מזכיר לי את הרגעים שבהם היינו מאושרים ביחד,כשחשבנו שכלום לא יפריד בנינו.וכן, אני מתגעגעת ירין..אני מתגעגעת אלייך ..לרגעים שבהם היינו מסתכלים יחד על השקיעות ועל הרגעים שהייתי מניחה עלייך את ראשי והיית מעביר את ידך בשיערי ומרגיע אותי אם הייתי בוכה..אתה חסר לי..אבל מה שקרה קרה ושנינו נפגענו..הזמן עובר ומרפא חלק מהפצעים אבל שתדע שגם אם אנסה,לא אצליח לשכוח אותך….
אז רק רציתי שתדע,שבאיזשהו מקום,אני עדיין אוהבת אותך ודואגת לך..