הפראיירית

אני פראיירית. אני כל כך פראיירית. וזה לא שאני פראיירית מתוך פראייריות, זה הכל מהטוב לב שלי. וגם מהטיפשות שלי. איך נתתי לך להיכנס ככה ללב שלי. ואיך האמנתי לך שאת חברה שלי, צבועה שכמוך! גילתי לך את כל הסודות שלי ואת, לא רק שאת רצה ומספרת לכל העולם אותם, את גם את גם מספרת לו. היינו ידידים טובים,אבל הקנאית הזאת רצתה אותו לעצמה ולא התאים לה שאני יהיה בתמונה. רק דבר אחד לא הבנתי, מה עשיתי לה שמתנהגת אליי ככה, עד לפני יומיים היינו בסטיות והיום אני אוכל להקיא אם אני אשמע את השם שלה. והוא, עומד מהצד עם העיניים החומות שלו. רץ ומתחיל לנפנף אותי כל פעם שאני באה. מי הוא חושב שהוא?! וממתי הוא מדבר איתה בכלל? עכשיו כולם בשכבה חושבים שאני "פתטית שאף אחד לא אוהב אותה ושהדבר היחיד שיש לה לעשות זה לצפות ב'להיות איתה' עם הכלב שלה שגם הוא, נמצא איתה רק בגלל שהיא מאכילה אותו" נמאס לי כבר. מזל שאנחנו עוברים לעיר אחרת. לפחות שם לא יציקו לי. שלום ולא להתראות.