הצגה בשם אהבה -פרק 14

בס"ד
-כעבור שבוע-
-שיילי-
קמתי בבוקר למשמע הצרחות של האחים שלי,הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה 6:30,'למה הם חייבים להתעורר כל כך מקודם?!' אמרתי ושמתי את הראש על הכרית,אבל ידעתי שאני לא יצליח להרדם.
אז החלטתי שלפחות ננצל את הזמן כדאי להתקלח ולבוא פצצה לבית ספר,נכנסתי למקלחת,משכתי את הזמן,יצאתי ממנה לחדר שלי,שמתי המון קרמים 'אח כמה אני אוהבת' אמרתי בזמן שאני מורחת.
הייתי עם חלוק אמבטיה,הסתכלתי בארון שלי הוצאתי ממנו טייץ שחור וחולצת בית ספר ורודה ,אהבתי את החולצה הזאת היא הדגישה את החזה שלי,הבטתי בשעון וראיתי שכבר 7:30 כנראה שאני מתקלחת יותר זמן ממה שחשבתי,הכנסתי את התיק איפור שלי לתיק בית ספר ,הוצאתי מהמטבח שקית שוקו זרקתי אותה בתיק ויצאתי מהבית.
התאפרתי והלכתי לכיוון בית ספר,'צריכה טרמפ?' פתאום שמעתי מישהו מתוך מכונית ,הוא פתח את החלון וראיתי שזה עומר,חייכתי'יא דפוק הבהלת אותי' ,יאלה כנסי כנסי'.
נכנסתי למכונית שלו יש לו "פולקסווגן טוראג", משהו כזה ,זאת מכונית ממש ממש יקרה,הוא בא ממשפחה ממש עשירה,אחת העשירות בארץ.
'תגידי',הוא התחיל לומר באמצע נסיעה,'רומי הזאת חברה שלך,יש לה חבר?' חייכתי שמחתי לרומי שמישהו כמו עומר רוצה אותה'אבוד לך מתוק ,היא מאוהבת' אמרתי וצחקתי,'באסה',הוא אמר באדישות,לא נורא אני בטוחה שיביאו לך עוד המון בנות' אמרתי ,הוא חייך כי לעומר תמיד היה "תור' של בנות שרק מחכות שהוא יגיד כן.
הגענו לבית ספר אמרתי תודה לעומר,וראיתי שאני כבר מאחרת,התחלתי ללכת יותר מהר בשביל לקוות להגיע יותר מהר,פתאום ראיתי את גאיה,'מוזר' מלמלתי לעצמי היא בחיים לא מבריזה,לא מאחרת,ראיתי אותה יושבת כולה מכונסת בעצמה שומעת מוזיקה ושמה את הראש שלה בין הברכיים שלה,היא ככה הרבה בזמן האחרון,אין לי מושג מה עובר עליה,היא לא מחייכת,היא לבד הרבה,אני חייבת לבדוק מה קרה לה,'המורה תחכה' אמרתי לעצמי והתחלתי ללכת אליה.
'גאיה!גאיה..'אמרתי לה עד שהיא הרימה את הראש,ראיתי שהפנים שלה אדומות'בכית' ,'לא בכיתי סתם נרדמתי היא אמרה בקול שקט,פניה זעקו "הצילו" אבל לא ידעתי מה להגיד לה'תגידי מה עובר עלייך בזמן האחרון?' שאלתי אותה ברצינות,'מה עובר עליי?' היא החזירה לי תשובה מעצבנת,'לא יודעת תגידי לי את' החלטתי להחזיר לה בתשובה מעצבנת גם,'טוב שיילי תעזבי אותי בשקט\' היא אמרה קצת בכעס שלא אופייני לגאיה והניחה את הראש שוב בין הבירכיים.
'קרה משהו!מישהו פגע בך?' אמרתי וישבתי לידה,'לא קרה כלום' היא אמרה לי בזמן שראשה עדיין היה מונח על הברכיים,'אני האחרונה שאת יכולה לשקר לה,נו תעני לי זה קשור לבנים?' פתאום היא התפרצה עליי משום מקום,'לא שיילי זה לא קשור לבנים,לא הכול קשור לבנים,את יודעת יש חיים מאחורי הדבר הזה שנקרא בנים!!עכשיו תעזבי אותי בשקט ואל תפריעי לי' היא צעקה עליי והלכה לעבר השער האחורי כנראה כדאי לברוח דרך הפירצה,'מה עובר על הילדה הזאת מלמלתי בשקט וכבר לא היה לי חשק להיכנס לשיעור,סימסתי לרומי "בואי לספסלים ליד הבניין של התיכון משהו רע עובר על גאיה "
-גאיה-
'שיעזבו אותי,שיעזבו אותי בשקט'אמרתי לעצמי בעיניים דומעות והתיישבתי מאחורי כל השיחים שיסתירו אותי,שאף אחד לא יראה אותי,הלוואי שהייתי יכולה להסתתר ככה גם מעצמי.
הם לא מבינים ואני לא מסוגלת לספר,אני לא מסוגלת להוציא את המילים האלו מהפה שלי,אני פחדת מהתגובה שלהן,אני פוחדת שהן יצחקו עליי,למרות שאני יודעת שזה לא יקרה.
אבל אני מפחדת,,אני גם מפחדת ממנו,אני מפחדת שהוא יגלה שסיפרתי.
עבר שבוע והתמונות עדיין בראש,הכול עדיין רץ לי במוח כמו סרט שנתקע,אני לא מסוגלת להסתכל לעצמי בפנים,אני לא רוצה להסתכל על המפלצת הזאת שנקרת "גאיה ראובן".
'גאיה אנחנו יודעות שאת פה,את תצאי או שאנחנו ניכנס!' שמעתי פתאום את קולה של רומי,בטח זיהו אותי לפי הכי ,יופי אפילו להסתתר את לא יכולה טיפשה מטומטמת…