הקללה-פרק 15

"אני הולך להרוג אותה."החליט ריק בנחישות.
"חכה.."ניסתה ניקול לעצור בעדו,"אל תלך לשם לבדך."
"אני חייב."ענה ריק,"אני חייב להתעמת איתה פנים אל פנים ולגרום לה לשלם על כל הצער והכאב שגרמה לישנינו."
"אל תעשה צעד פזיז."אמרה לו קירה.
"מה עובר עלייך?"שאלה אותו ניקול,לוחשת לוקחת אותו הצידה כשהוא,פורס את זרועותיו ומחבק אותה חזק,חזק.הוא רעד מעט.
"אנחנו לא יכולים להיות ביחד.."הוא אמר.
"מה?"היא קראה,לא מבינה מה פשר דבריו.
"כשהכל יסתיים..אני אעזוב.."אמר כשדמעות שוטפות את עיניו.הוא ידע שהוא עומד להכאיב לה,ולעצמו באותה מידה.
"לאן תעזוב?"היא שאלה,מנסה להבין למה הוא מתכוון"אבל,למה??…"שאלה..לא מבינה.
"נכון לעכשיו ניקול,את בסכנה מתמדת כל עוד את נמצאת איתי.."אמר..מביט בעינייה.מלטף את פנייה באהבה.הלב שלו נשבר בקרבו.זה כאב לו.כאב לו כי היה צריך לפגוע בה בשביל להציל את חייה.
"לא.."אמרה,"אנחנו נתגבר על זה ביחד.."
"אני לא מסוגל לעמוד מנגד ולראות אותך נפגעת בכל פעם.הלב שלי לא יעמוד בזה,ניקול."אמר בקול שבור.
"תן לזה צ'אנס.."אמרה לו שוב,בוכה.
"אני כבר החלטתי."הוא אמר בצער.
"אל תעשה לי את זה…"אמרה כשדמעות זולגות מעינייה.
הם הביטו זה בזו בעצב.
ריק ניגב את דמעותיה ואחר כך נשק לה.וחיבק אותה.שכן,בתוך תוכו.בעמקי נשמתו,הוא קיווה אחרת,שמא הגורל,יקבע שהם כן צריכים להיות ביחד.כשברגע לאחר מיכן,הוא יצא מהחדר.הוא היה חייב להתבודד.
"היי,אתה בסדר?" הוא חש לפתע את ידה של קירה על כתפו.
"אני..אהיה בסדר."ניגב את הדמעות מעיניו.
"ראיתי מה עשית שם.."אמרה.."דע לך שאני מעריצה אותך על כך מאוד."
"אין לי ברירה.."אמר לה.
"מה שעשית דורש המון אומץ..אתה באמת,אוהב אותה."נוכחה לדעת.."אתה ויתרת למענה,על האושר שלך."