הקללה-פרק 17

היה זה אמצע הלילה..קירה וניקול ישנו.אך,ריק..הוא לא יכול היה לישון.דברים רבים הטרידו את נפשו,בעיקר הכאב והצער שגרם והוא עומד לגרום לניקול.הוא,לקח עימו את חפירה וחפר בור עמוק.כל כך הרבה כאב,שרר והתרוצץ בתוך הלב שלו.הוא זעק זעקה,כי כבר לא היה מסוגל יותר.,זעק אל תוך הבור העמוק,זעקה מרה שהרעידה את האדמה.לאחר מיכן,הוא ישב שם,כשידיו נוגעות באדמה,מזיל דמעות.היה בו שחק עז,לקבור ,עם הצער גם את עצמו.הוא ידע,כי הרי בלעדי ניקול,חייו אינם שווים דבר.
הוא החליט ללכת לבדו,אל ביתה של סיליה ולסגור איתה את החשבון.
בעוד היא רוקחת שיקויים הרסניים..בכדי להרוס את אחותה,החורגת.
"סיליה!"הוא הופיע לפתע בביתה.
"ריק???..אייך..??? זה לא יכול להיות! אתה מת! ראיתי אותך נופל מת על הריצפה!"היא קראה בפניו.
"מוות מדומה..הייתי מוגן ע"י כישוף של קירה.לא תוכלי להרוג אותי!"הוא קרא..
"..אולי לא,אבל אשמח לגרום לך סבל אין סופי..!"קראה.."אתה תסבול משברון לב שיגרום לך לסבול לנצח!"
"מדוע את כל כך שונאת אותי?"קרא ריק.
"בגלל אימא שלך.כן,אני יודעת את הסוד הקטן שלך..אתה בנה של קירה."אמרה.."במו ידיי,תלשתי את ליבו של אביך והפכתי אותו לערמת עפר.זה יהיה גם סופך,ריק.."
"את תשלמי על כך!"קרא,שולף את חרבו בפנייה.
כשבביתה של קירה..ניקול התעוררה לפתע..
"ריק?"היא חיפשה אותו.
"…הוא איננו..הוא לא בבית!"קראה קירה,כשגם היא מחפשת אותו.
"יש לי הרגשה שהוא הלך לביתה של…"החלה ניקול לומר.
"סיליה!! אוי לא..הוא פגיע עכשיו.הוא במצב עדין..והיא תנצל את זה לטובתה.היא עלולה להרוג אתו!"קראה קירה ממשיכה את דבריה של ניקול.
בעוד הן בדרכן לעצור בעדה.
"ובכן..הדרך המהירה לליבו של גבר היא דרך הצלעות שלו.."קראה,מנסה לדקור אותו בליבו.
ריק התקרב אלייה,בעוז.הלב שלו הלם בחוזקה,אך הוא לא פחד..הוא עמד להכות בה חזק.
כשהיא מכה בחרבה.הוא העיף אותה לאחור.
כוח רב זרם בתוכו באותו רגע..הוא חש בפרץ האדרנלין גואה בתוכו בקצב מטורף.הוא,ידע כי זה הזמן המתאים לחסל אותה.להעניש אותה על שלל חטאיה.על הסבל והכאב שגרמה לו במרוצת השנים..