הקללה-פרק 18

עם לב שבור,אך כוח עצום ותעוזה,נלחם ריק בסיליה המכשפה המרשעת,שזממה בכל כוחה להרוג אותו ואת ניקול,בכדי לנקום באחותה החורגת.הקרב בניהם הוסיף להתקיים.ריק נלחם בה,כשמבט רצחני בעיניו.הוא כל כך שנא אותה,על מה שעשתה לו.כשלפתע,נשמטה חרבו מידו,סיליה הצמידה אותו אל הקיר,כשידיה,כרוחות סביב צווארו..
"למה יש לי דה זה וו?"היא שאלה אותו בסרקזם.שכן,כך במו ידיה,היא הרגה את אבא שלו.
"זה לא אני שהולך למות,סיליה.אלא את!"הוא קרא..כשהיא חונקת אותו,שולחת יד לחזה שלו."לא!!!"קראה ניקול,"היא עומדת להוציא לו את הלב!"
"תתרכז ריק.."לחשה קירה.."אתה יכול ,בני.."
"אימא.."שמע את קולה,כשכאילו,גם כוחה מלווה אותו,ומגן עליו מפניי כל רע.
"ליבך יהיה בידיי.ואז,אמוסס אותו עד שיהיה לעפר ואפר."קראה סיליה ברשעות,כשהיא חשה בהלמות ליבו,שהלם בסערה.."ואז,לא קירה ולא איש,לא יוכלו להשיבך לחיים! אתה תעלם מין העולם הזה כאילו מעולם לא היית!"
ריק עצם את עיניו והתרכז בכל כוחו..כשלפתע,כל כולו זרח באור יקרות כה חזק,שכימעט עיוור את עינייה של סיליה,כשפקח את עיניו,הן זרחו באותו אור חזק שעטף אותו והגן עליו.דבר,לא יכול לפגוע בו כעת.
"היא לא תוכל לפגוע בך.."אמרה לו שוב קירה,אימו.כשאז,לפתע בצידו השני של החדר,הופיע חלון הזמן,מוקף באור יקרות.
כשגופו של ריק פולט אנרגיה וקורן כגופו המדהים של מלאך קסום.האור הזה,החליש אותה.כאילו,כוחה,נוטרל ונלקח ממנה.
"את לא תפגעי יותר באיש,סיליה!"הוא הביט במבט חודרני לתוך עיניה.כאילו חודר לתוך מוחה.
אוחז בכפות ידיה,חזק..כשברגע ההוא ירה בה מטח אנרגיה שהפיל אותה אל הריצפה.
"אתה פלייקון!קראה לפתע,שכן,היו אלה יצורים קסומים,דמויי אדם,עם כוח עצום.
"זהו סופך,מירשעת!"הוא קרא..מעיף אותה הצידה מגופו.כשהיא נופלת על הריצפה,
פצועה וחבולה.האגו שלה,היה מרוסק לרסיסים.אך,היא לא מאנה לחדול מתכסיסיה.מושפלת,וכעוסה,היא נשבעה להלחם בו עד הסוף.היו בידיה תחבולות מלוכלכות וכישופים רבי עוצמה.ריק נעמד,חש בכוח העצום שזורם בתוך דמו.הולך לכיוונה של אהובתו.
"אתה רוצה מלחמה?? תקבל מילחמה!"קראה לעברו,כשהיא שוכבת על הארץ,עצבנית ופגועה.
"אתה בסדר?"ניגשה אליו ניקול.
"אני בסדר גמור.."אמר,כשהיא מביטה בעיניו,והוא מחבק אותה חזק.כשניקול מביטה בסיליה הפצועה.שכן,בתוכו,גם הוא פצוע.פצוע,מאהבה.והוא,עדיין אינו שלם עם עצמו.סובל מכאב עצום שאין לתארו במילים.כאב לב.מביט בניקול,אוחז בה קורב לגופו.מחבק אותה חזק חזק.
הוא אוהב אותה,כל כך והכאב קורע אותו לגזרים.אך,הוא חייב להמשיך להלחם.
לא."אמר,"זה עדיין לא נגמר,"מבחין בסיליה,שקמה מהריצפה,קוראת לשליט האופל.
הכל הפך,חשוך ואפל..רוח פרצים החלה נושבת מהחלון המנופץ.משהו,בתוכו של ריק,אמר לו,שסכנה גדולה קרבה ובאה אליהם בצעדי ענק.משהו,נוראי ומרושע,נכנס אל תוך החדר האפל.