ה ׳מובן מאליו׳ שלך …..

לא עוברת דקה מאז ששלחת הודעה ואני כבר מקלידה לך בחזרה, ככה אני. לא משחקת משחקים של ילדה בת 6, אם אני מחוברת אני עונה לך ישר, עונה מהר, לא מייבשת אותך ומשחקת עם הוי הכחול והאפור של הוואטסאפ. אני לא מחשבת את ההפרשים של הדקות בין מה שאתה כותב ועד שאני עונה, לא כועסת שאתה לא עונה לי ישר למרות שאתה מחובר וכבר קראת את ההודעה שכתבתי לך. ביקשת בלי משחקים וזה מה שקיבלת ממני.
למרות הקטעים שאתה עושה לי, אני לא יודעת איך אני בכלל עוד מצליחה להרגיש אליך משהו, זה פשוט הזוי, לא ייאמן שאני עדיין מכורה אליך ואז אני חושבת לעצמי שאולי הקטעים האלה מושכים אותי חזרה אליך בכל פעם מחדש?
אני רוצה לעזוב, לא אותך, את ה"מובן מאליו", את המקום שהכנסתי את עצמי אליו לפני כמה זמן. אז כשהתחלתי להתקשר אליך לפני שהלכתי לישון כי רציתי שהקול שלך יהיה האחרון שאשמע לפני שאני נרדמת… אז, כשהייתי שולחת לך תמונות ומשתפת אותך בכל מהלך היום שלי.. כשהייתי מתפנקת עליך ואתה, אתה היית שם, פשוט היית שם. וזה היה מספיק, מספיק כדי שאני אתאהב בך.
מבקשים ממני לשכוח, מבקשים ממני להרפות. זה קל לבקש, קל להגיד. מי שמנסה יודע שזה לא הכי פשוט בעולם לשכוח מהבן אדם שהיה קרוב אליך במשך תקופה ארוכה ולעבור הלאה. הם לא מבינים שאני פשוט לא מסוגלת כרגע להתנתק ממך, אני לא רוצה, למרות שלפעמים אני יודעת שזה פשוט חייב לקרות.
זה ברור לי שאנחנו לא נחזיק מעמד, לפחות אני, ואתה לא תהיה שם, בשביל להחזיק את המערכת יחסים שנוצרה בינינו. כי אותך זה לא בדיוק מעניין, ואתה לא עושה את זה בכוונה רעה, אתה פשוט כמו כולם, כמו רובם, לא רוצה להתחייב, לא מסוגל, רוצה ליהנות כי בחור בן 20 לא צריך להיתקע עם בחורה אחת..
אני מבינה באמת, או לפחות משתדלת, כי הדבר שאני הכי רוצה זה שיהיה לך חיוך על הפנים, וכל עוד אתה מאושר ושמח ככה גם אני, אפילו כשאני נפגעת ממך, אפילו כשזה בא על חשבוני, אני רק רוצה שתחייך ותהנה מהחיים שלך.. תשיג כמה שיותר, תהנה כמה שיותר, תזיין כמה שיותר, אני אמשיך לחכות פה בנתיים עד שיבוא הבחור, האביר שלי על הסוס הלבן, זה שלא מחפש ליהנות, זה שמחפש משהו יציב, זה שכבר חושב קדימה ורוצה לבנות מערכת יחסים רצינית עם הנאות רק של בחורה אחת, הבחורה שלו. אני רק מקווה שאז, אז אני אהיה כבר מספיק חזקה להתגבר עליך ולהמשיך הלאה, לעבור קדימה, כי כמו שמגיע לך לחייך, גם לי מגיע.