'ושירים מזכירים לי פנים שאולי רציתי לשכוח..' – פרק 1.

פרק 1:)

נקודת מבט אלירן –

"לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה.
לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה "
החפלה התחילה. כול הנשים יצאו מהבית. השולחן היה מלא באלכוהול ובנרגילות.
"תנו בראש" דוד צעק במיקרופון. צחקנו ושמנו שירי שבת.
לבשתי כיפה לבנה, חולצה לבנה וג'ינס שחור. נעל אדידס שחורה ובושם.
"אני יוצא לעשן" אמרתי וסימנתי לדוד עם הפנים שאני לא מרגיש טוב.
ישבתי על הספסלים בחוץ, קצת שקט לא יזיק לאף אחד.
"אה כפרה?" מישהי התקרבה לכיווני.
"אהה?" שאלתי והדלקתי סיגריה.
"אמרת שאתה עסוק לא?" היא שאלה והתיישבה לידי. רק אחרי דקה קלטתי שזאת חן.
"נו כפרה?" אמרתי ועצרתי. השתעלתי.
"אתה בסדר?" היא שאלה ודפקה לי על הגב.
"כן נו עזבי" אמרתי וקמתי מהספסל, לא אוהב שנוגעים בי יותר מידי.
ובום.. נפלתי.. אבדתי הכרה

"הוא בסדר, כנראה לא שתה מספיק מים" התעוררתי, מצמצתי עיניים והבנתי שאני בבית חולים.
ראיתי כמה ח'ברה מהבית ואת חן.
אימא שלי דברה עם הרופא. עושה מכול דבר סיפור.
"אתה בטוח שלא צריך לעשות לו בדיקת דם?" שאלה.. עצמתי שוב את עיניים ונרדמתי שוב.

נקודת מבט אלינור –

"אני מוכנה נו" אמרתי למאי ויצאתי מהחדר.
"את מהממת, עכשיו בואי" מאי אמרה ומשכה לי את היד. ירדנו במהירות מדרגות.
"תשמרי על עצמך מותק" אימא אמרה ונתנה לי שטר של 200.
נתתי נשיקה לאבא ויצאנו לבית של חן.
'מסיבת פי'גמות במקום לשמור שבת זה הכי הכי.. עם היקרות שלי – אלינור רובין, ומאי חג'בי.'
חן תייגה אותי ואת מאי. אנחנו אצלה.
"תקשיבי, מחר אנחנו עולות לי', סוף סוף נראה אותך בשכבה" מאי אמרה והמשיכה להיות בפייס.
"חבל חבל חבל שאני בכיתה י'א" חן אמרה ועשתה פרצוף.
"את הגדולה שביננו, יא זקנה אחת" צחקתי ופתחתי את המקרר. הוא ריק.
"אין קולה? תפוזים ? מים ?" מאי עזבה את המחשב והזדעזעה מהבית של חן.
"נו יאלה יאלה ימפונקות, אני דקה חוזרת" חן אמרה ופתחה את הארנק, הוציא 30 שקל ולבשה חולצה ארוכה מעל הגופית סבא שהיא לבשה.
"אנחנו נבוא איתך" מאי אמרה וקרצה לי. חייכתי ויצאנו.
השעה הייתה בערך 6 בערב. החשיך.
חן הייתה לפנינו ואני ומאי התהלכנו מאחוריה.
"אם מי היא מדברת?" ראינו את חן מדברת עם מישהו. אחרי שניה היא התחילה לצרוח ונפלה אחרי ההוא שנפל.
"מה קרה?" שאלתי, הגענו בריצה למקום.
"אלירן קוםם" חן יבבה ופתחה את הפאלפון שלה. הקלידה מספר ודיברה.
תוך חמש דקות מד"א הגיעו ועוד כמה אנשים.
"מי זה?" שאלתי כשעלינו לאמבולנס.
"אלירן" אמרה ונשענה.
מי זה אלירן ?