זה אתה.

אני במאפיה כלשהיא בירושלים בוחרת מאפה או כמה למלאות את שקית הנייר הכחולה
וכמובן את הבטן הרעבה.
מישהו מושך את העין שלי ומסתובבת אחורה, זה אתה, כולך מושלם בדיוק כמו שראיתי אותך בחלומותי, חיכיתי לך.
אתה מחייך אלי ונראה כאילו ידעת מה עובר לי בראש או שגם אתה מרגיש את אותו הדבר אלי?
עובר זמן.
זכור לי את זמן פסח הכל רץ להספיק לקנות מצות ומצרכים לחג, לנקות את הבית שמא ישאר חמץ.
אני בבית נמצאת במחסן מנקה כמה שיכולה, הדלת לפני פתוחה לאוויר, חם לי.
מישהו מושך את העין שלי, אני מסתובבת לכיוון הדלת, זה לא אתה, נעלמת לי.
הוא מחייך אלי, בחור נחמד אבל לא אתה,
הוא אומר לי בחיבוק שזכה באיזשהו מכרז
מתי נעלמת לי, מנסה לסדר את מחשבות ראשי, והוא בשלו ממשיך לחייך כאילו אנחנו יחד, כנראה שכן.
עובר זמן
אני בירושלים יורדת ברגל לכיוון יציאה מהעיר ראשי מורכן לכיוון המדרכה לא שמה לב למתרחש מסביב בלי מושג לאן רגליי מובילות אותי
מישהו מושך את העין שלי מרימה את ראשי
זה אתה. כולך מושלם כמו אז, כמו תמיד
אתה עוצר, חיפשתי אותך אתה אומר לי
איפה היית?
הגבות מורמות בהפתעה קצת בכעס
סליחה? אתה נעלמת לי!
בסדר אתה אומר לי קצר רוח רק רציתי להחזיר את אלה ונתת לי כמה דפים מקופלים ליד
אני לא מבינה אני לא מוכנה לחשוב או להבין שאתה לא רוצה אותי
ואתה בשלך ממשיך להושיט את ידך מחכה שאקח את מה שזה לא יהיה ממך
אני מרגישה רע זוכרת את כל הזמן שלנו ביחד ולא מסוגלת לחשוב ולו לרגע אחד שאחייה בלעדיך
דמעה חמה יורדת על הלחי ועוד אחת
אני מרימה את ראשי נעלמת , שוב.

* * *

האייפון מצלצל מעיר אותי משנתי
מסתכלת מסביב בוקר, האור בקושי מצליח לחדור דרך הווילון העבה.
המיטה גדולה מידי בשביל משהיא רזה כמוני השידה בצד נראית קצת אבודה עם כל החפצים עליה, אני צריכה לסדר אותה אני אומרת לעצמי.
בצד ליד ארון הבגדים עומד לו סל כביסה ועליו ערמת בגדים שיצאו מכביסה ולא היה לי כוח לקפל ולהכניס לארון כזאת אני כשאתה לא כאן אין לי חשק
האייפון עדיין מצלצל
על הצג רשום אהובי, אלו? אני עונה
בוקר טוב לך אהובתי
זה אתה.