זה התחיל בשקר… פרק 2

-למחרת בבוקר-
התעוררתי כשערי פרוע, עייני אדומות, ועיגולים שחורים סביב עייני.
הרגשתי מחנק בגרון, עד שהצלחתי להירדם השעה הייתה בערך 3 לפנות בוקר. הרגשתי מותשת.
היחיד שספג את בכי התמרורים שלי היה דובי חסר עיין שישב בפינת חדר השינה.
ישנתי בכלא לנוער במצוקה הרגשי שמשהו הולך לקרוא בכול רגע, חיים חדשים מציצים מעבר לפינה, הכול הכול הולך להשתנות…
לפתע אחד השוטרים צעק לעברי:
'היי ילדה את עוברת מפה ,משהי מחכה לך בחוץ משהו כמו פנימית מסטינל' התקדמתי לבחוץ ואישה נמוכה ושברירית קיבלה את פני 'היי מתוקה אני אליזבת ואני אהיה המנהלת החדשה שלך. בואי כנסי לאוטו הנסיעה שלנו תיקח שעתיים לפחות.
-כעבור שעה וחצי-
הרגשתי שהנסיעה הזאת לא הולכת להיגמר בהתחלה ראיתי בתים בנינים ותנועה עכשיו הכול התחלף לשדות ירוקים, שנמתחים אל כול עבר.
-כעבור חצי שעה-
קיבלתי מסרון הוא היה מאלי:
*היי מאמי*
*היי*
*מה קרה* שאל אלי
נדהמתי ורשמתי לו: *מה אתה לא יודע??*
*לא מה קרה, קרה משהו?*
אוי לא הוא לא יודע כלום, איך אני אספר לו שאני לא הולכת לראות אותו לפחות עד גיל 18?
רשמתי לו: *אלי אני חייבת להגיד לך משהו*
*נוו אז בואי אלי, אני רוצה לדבר איתך פנים מול פנים*
הייתי עצובה, לא ידעתי שהוא לא יודע כלום מזה.
רשמתי לו: 'אז זהו שאתה לא הולך לראות אותי עד גיל 18*
*מה!!! אני לא מאמין למה?*
*ביי אלי אני צריכה ללכת הגעתי*
*מה לאן הגעת מז תעניי ליי*