חיים פעם אחת 2- פרק 12

נקודת מבט ניקי:
-כעבור 5 שעות-
השיחה הזאת לא יצאה לי מהראש. אבא כנראה שמע אותה כי הוא מבוועת. הוא בעצמו מפחד מהתשובה.
אלירן שם ציטוט כדי שאנחנו נדע מתי הם יפגשו ואיפה.
לקראת השעה 20 הם דיברו הם קבעו להיפגש ב22 בפארק נטוש. אלירן הסכים לקחת אותי לשם.
אכלתי ארוחת ערב עם כולם… אכלתי זה מילה גדולה.. בקושי שתיתי.
כולם ידעו שמשהו עובר עליי אבל אלירן הזהיר אותם לא לדבר איתי.
אלירן ניסה לנחם אותי אבל אני יודעת אני אמסלם!! תמיד הייתי ותמיד אהיה לא משנה מי אבא שלי הביולוגי.
בשעה 9 וחצי אבא יצא מהחדר שלו בפעם הראשונה אחרי השיחה וחיבק אותי חזק. עשיתי את עצמי לא יודעת למה.
הוא יצא מהבית, אני ואלירן בעקבותייו.
אחרי חצי שעה נסיעה מחוץ לעיר הגענו למקום מבודד. פארק שעשועים שבור. עצים הרוסים. הכל מושחט.הרוס שבור. שחור היה הצבע הבולט.
אלירן העיר אותי ממחשבותיי כשנתן לי את המרפק חלש בצלעות. התקדמנו אחרי אבא. זגורי ישב על הספסל הקרוב לפנס הרחוב ובידו הייתה מעטפה לבנה עם הסמל של הבית חולים.
אבא ישב לידו אבל במרחק ליתר ביטחון.
"מה התשובה?" אבא שאל ישירות.
"לא פתחתי עדיין. חיכיתי לך" זגורי אמר בקול נוקשה.
אני בכלל לא דומה לו, אני מזכירה את ברוך.
"תפתח" אבא אמר בקול נוקשה מנסה להסתיר את החששות.
זגורי פתח את המעטפה ולאחר מכן את הדף שהיה מקופל לשלוש. הוא יישר את הדף והחל לקרוא.
"הקטינה המכונה ניקול אמסלם עברה בדיקות די אן איי עם האדון יעקוב זגורי ונקבע כי הם…" זוגרי אמר וחייך חיוך ניצחון.
"כי הם אב ובת" הוא המשיך את משפטו בארסיות.
"מה?" אבא פתח את עייניו וקרא את המכתב שוב ושוב.
אני? הייתי בהלם!!
אני הבת של זגורי?!
"לא זה לא יכול להיות! ניקול הבת שלי! היא הדם שלי!" אבא צעק עליו.
"הפסדת ברוך יש לה עד מחר בערב לעבור לגור אצלי ולך להעלם מחייה" זגורי אמר ונעלם באופק.
"אבא.." מילמלתי. אלירן לקח אותי לרכב.
הנסיעה הבייתה הייתה שקטה מתוחה.
הרמתי את האקדח של אלירן ונתתי לו אותו ביד.
"תירה בי. עדיף למות ולא להיות הבת שלו." אמרתי לאלירן בדמעות.
הוא לקח ממני את האקדח בעדינות וחיבק אותי.
נכנסנו הבייתה.
כולם הסתכלו עליי. כשהלכתי לקחת מים מהמטבח. נראתי כמו המוות בעצמו. השטן החליט שאני יהיה הבת שלו.
"ניקי מה קרה?" תהל שאלה לא עניתי. לא יכולתי.
"ניקי" נתנאל שאל.
"ניקי סעמק תעני!" דור שאל בצעקה. פה נשברתי.
"אני הבת של זגורי! אבא וזגורי נפגשו אני הבת שלו!" צעקתי ובכיתי על החזה של אלירן.
"דור" אמרתי והתחלתי להתקרב אליו.
"עופי ממני" דור אמר והלך.. כנראה לחדר שלו. תהל ונתנאל הלכו איתו.
"יקיר" אמרתי בלחש… רציתי לומר אביאל אבל זה היה חשוד מידי. יקיר קם מהספה והלך.
כולם הלכו ממני. חוץ מאלירן אופיר ואביאל.
אופיר עזרה לי לארגן את התיק ואביאל ישב עם אלירן בחוץ.

נקודת מבט אביאל:
"אולי זה מכתב מזוייף… זייפתי מלא כאלה בשביל מאור" אמרתי לאלירן. אין מצב שהיא הבת שלו!!
"יכול להיות אבל בשביל זה צריך להכנס לו לבית" אלירן אמר וחשב.
"ניקי" אמרנו ביחד ונכנסנו לחדר של ניקי. היא שבורה.
אף אחד לא מתקרב אלייה כאילו היא מצורעת.
אופיר לא עוזבת אותה לשנייה. ניקי ביקשה אפילו מאופיר להרוג אותה שתבינו!! לילדה שבקושי להחזיק אקדח יודעת.
סיפרנו לניקי ואופיר על התוכנית והן הסכימו.
אני מקווה שזה יילך טוב אחרת.. הלך עלינו!