טעות או מזל? – פרק 32

הוא התנתק משפתיה והביט לאחור. מבטנו התנגשו, הוא הביט בי במבט מבוייש. ראה את דמעותיי שזלגו ללא הפסקה.
לא יכולתי יותר להביט בעיניו, אפילו הן נראות שקריות.
סגרתי אחרי את הדלת ונזרקתי על המיטה. אני כל כך צמאה למישהו שיחבק אותי, פתאום הבנתי שאין אחד כזה. שאני לבד בעולם הזה.
הדלת נפתחה ויקיר עמד בפתח, הוא הביט בי ונכנס לחדרי ללא הזמנה.
הוא סגר את הדלת והתקרב אלי באיטיות.
"בבקשה…תלך", התחננתי בבכי חלוש ונחוק.
"תתני לי להסביר" "אין יותר מה להסביר יקיר, בוא פשוט נסגור את המעגל הזה כי אני עייפתי. אתה כל הזמן משקר לי, מבלבל אותי ונותן לי לצפות למשהו שלא יקרה לעולם", אמרתי ומשכתי את אפי מעלה. התרוממתי לישיבה וניגבתי את הדמעות.
"בבקשה", הוא התחנן והתיישב על ידי. תתני לי להסביר", הוא אמר והניח את ידו על רגלי. שתקתי.
"היא בהריון", הוא אמר ועצם את עיניו בחוזקה. כל כך רציתי שזה יהיה שקר, אבל לא, כאלה הם חיי. כל הרע נמשך אלי כאילו הייתי מגנט של הרוע.
"אני..לא יודעת מה להגיד", אמרתי בשקט, לא ידעתי אם לשמוח בשבילו או להיות עצובה בשבילי.
"לא יכולתי לעזוב אותה ככה",הוא אמר וקבר את פניו בין שתי ידיו.
"היא הפתיעה אותי והגיעה בארבע לפנות בוקר. היא לא הודיעה לי שהיא בדרך אליי. רציתי להגיד לה אבל…היא הקדימה אותי עם ההריון", גל נוסף של בכי התפרץ מתוכי. לא יכולתי לשמוע את כל זה. כי זה אומר שכאן אנחנו בעצם נפרדים לתמיד. שיותר אין סיכוי לממש את האהבה שלנו.
"יפה שלא עזבת, אתה…צריך להיות לידה עכשיו ו…תמיד", "אבל אני אוהב אותך סול" "אבל יש לך תינוק בדרך", הטחתי את האמת בפניו. ילד זה אושר, הוא צריך להיות יותר חשוב ממני. הוא יותר חשוב ממני.
"אני מצטער, אני באמת אוהב אותך", הוא אמר בקול שבור.
הוא קם מהמיטה, הביט בי בפעם האחרונה לפני שהוא טס ומתחיל לחיות את חייו החדשים עם יעל והתינוק שבדרך לעולם. הבטתי בעיניי הלילה שלו בפעם האחרונה, נוצרת את פניו היפות בזכרוני.
"ביי אהובה שלי", הוא אמר, התכופף לכיוון פניי והצמיד את שפתיו על מצחי ארוכות. הסנפתי את ריחו, ממש חזק. שלא אשכח. הרגשתי את ליבי נמחץ.
הוא התיישר והתקדם לעבר הדלת. הוא שוב הביט בי, דמעה זלגה מעינו. רציתי כל כך לקום ולנגב לו אותה. לחבק ולנשק. הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת אחריו והשאיר את כל הכאב אצלי. בחור הגדול שהשאיר אצלי בלב.
התחלתי לבכות, זה הרגיש לי כאילו הוא מת, כאילו אני מתאבלת עליו. ככה זה הרגיש.
כל כך רציתי שיהיה מי שירגיע אותי ויגיד שזה לא סוף העולם. איך אתמודד עם זה לבד?
רציתי לסיים את חיי, לעצור את הכאב ולחוות את הרוגע. כמה בן אדם יכול לסחוב עליו מטען כזה גדול?
הרמתי את הנייד מהשידה וחיפשתי באנשי הקשר אל לירן.
'אני מצטערת, אני באמת מצטערת. אני רק רוצה שתדע שאתה החבר הכי טוב שלי ושאני באמת אוהבת אותך. מקווה שיום אחד תוכל איכשהו לסלוח לי. בהצלחה עם המחזור החדש'
לחצתי על 'שלח' והנחתי את הנייד על השידה. בתקווה שיחזיר הודעה, אפילו שתיהיה כועסת העיקר שיחזיר. אני זקוקה לו.
נשכבתי על המיטה שוב וכיסיתי את גופי עם השמיכת קיץ הדקה שהייתה מבולגנת על קצה המיטה ועצמתי את עיני. בתקווה שארדם וכשאקום הם כבר לא יהיו פה.
***
פקחתי את עיניי, החושך נראה מהחלון והבנתי שישנתי יותר מידי זמן.
קמתי מהמיטה והתמתחתי בעדינות. יקיר…הוא טס לעוד כמה שנים.
שוב המחנק הזה בגרוני חסם את כל דרכיי הנשימה שלי ולא נתן לי לנשום.
ניגבתי את הדמעות מעיניי ויצאתי מהחדר ישירות למקלחת.

אחרי שהתארגנתי, התיישבתי מול הטלוויזיה וצפיתי בסרט.
למרות שלא באמת התרכזתי בו אלא ביקיר, איך הוא מרגיש?מה עובר עליו?לעזאזל עם החיים שלי.
הניד שלי רטט, ליבי החסיר פעימה. אולי זה לירן. הרמתי אותו מהספה ופתחתי את ההודעה.
'מה עובר עלייך?איפה את?', זה היה עילאי, אחד שעובד איתי יחד בסלקום. אני נציגת שירות ומכירה. עבודה מייגעת שמבזבזת המון אנרגיה.
'חולה, אני חוזרת מחר לעבוד'
'תרגישי טוב…התגעגעתי אליך, את חסרה כאן לכולם' זה קצת עשה לי טוב לדעת שאני חסרה למישהו.
'תודה…גם אני מתגעגעת, נתראה מחר.'
'מחכה לך, לילה טוב'
'לילה טוב'.
בדיוק כשהתכוונתי לנעול את המסך, נשלחה לי הודעה נוספת, מלירן!
'זה בסדר, אני חוזר בעוד יומיים, נשב על כוס קפה ונדבר על הכל.' דמעה של אושר זלגה מעיני. לא האמנתי שהוא יענה לי.
'תודה לירן, אתה לא מבין כמה היה חשוב לי שלא תכעס עלי ככה. שנשב ונדבר על הכל'
'זה בסדר סול, תהיי רגועה. לילה טוב'
'לילה טוב לירן' שלחתי וחייכתי חיוך ענק. אם לא הוא, אני חושבת שהייתי כבר מתאבדת. המון פעמים יצא לי לחשוב על זה והוא תמיד היה שם בשביל לעצור את זה.
אולי יקיר צדק, לכל דבר יש סיבה. לירן הוא כמו מלאך, המלאך השומר שלי.