יום האהבה – חג הגאולה

שבוע ויום קודם כבר ראיתי את זוג היהלומים החומים שחורים – הקבועים מעל אפה – מצפות.
היהלומים האלו מדברות הרבה הן מספרות לי מתי היא עצובה או חושבת ואפילו מתי היא רעבה או כמהה.
הציפיה ניבטה מהן, מזוג העיניים היפות שאיתן הייתי נרדם לילה לילה, יותר נכון היא ניבטה מעין ימין יותר, כי בעין שמאל ריצדה קצת אכזבה, היא ניסתה להסתיר אבל זה ממש היה כתוב שם, היא הרי למודה בכאלה, ימים של הפתעות שנגמרו בכלום או קצת מתנות שלא הגיעו.
אבל בעין ימין ממש ציפייה, כי היא תמיד אומרת לי שהיא מעדיפה להיתלות בקצת תקוה ולא לשקוע בעצמה, למרות שהלוואי והייתה נותנת לי לשקוע בה, אבל זה בחירה שלה.
ארבעה ימים קודם החג וכבר שפתיה רטטו, ושוב רק שפתה התחתונה דמעה כי העליונה חייכה אליי את חיוכה הילדותי וליטפה אותי במילים מקסימות כל כך, כי ככה היא אור מהלך ומאיר בדרך הילוכו.
כעת כבה האור בשפתה השנייה והיא רק מלמלה בשקט \\\"אתה מכין לי משהו לחג האהבה נכון?\\\" היא נזהרה מלהתאכזב, היא הרי למודה בכאלה.
היא עמדה מולי קצת צודדת וייסרה את עצמה על משאלתה, ממש ראיתי את השורות רצות על ליבה כמו תרגום של סרט, קראתי את מחשבותיה \\\"בשביל מה הייתי צריכה לשאול? הוא לומד כל כך הרבה ועכשיו זה יטריד אותו\\\" ומבטה מלטף אותי ברגש אשמה, \\\"מה ענין חג האהבה אלינו\\\" היא התייסרה לעצמה, \\\"זה אסור\\\", אם אבא שלי היה שומע אותי הוא היה תולש שערות שיבה שבו, ועם הקול שכל כך הפחיד אותי בילדותי מתחת לשמיכה, ישאל \\\"וכי מנהגי הגויים ננהג, בדרכי האמורי נלך?\\\".
היא התפנתה פתאום לחדר ויצאה מחויכת דומעת, מה פלא חשבתי היא בסך הכל רוצה אהבה, היא בסך הכל ילדה קטנה שכבשוה ולא הביאו לה מקום בעולמה. בעיניה לא כבתה התקווה היא הרי מעדיפה להיתלות בה.
יום קודם לחג היא נראתה לי רגועה ושלווה כמו מישהו שקיבל החלטה, כל גופה זעק בנחישות של אישה כשרה \\"לא אפריע לו חלילה בעבודת בוראו אך אני אבטא אהבה ואפילו היא אסורה. אני אכין לו למחר, ואקנה זר רומנטי עם נרות מאירים ושולחן ערוך לארוחה שקטה. רק צריך לדאוג שאימא לא תחליט לבוא פתאום, כמו כל הערבים שבהם הם מתערבים.\\"
היא רעדה קצת ברטט קל שלא יכולתי לעמוד בפניה. התקרבתי אליה, היא טיגנה משהו במסירות על יד האש ופתאום עקב הרעד נשמטה לה המחבת אל רצפת המטבח הקטן בדירה הקטנה והתיזה לכל עבר, השקעה של שעות, הלב שלה צנח עם הסיר.
והיא מיד התחילה לדבר, בתחילה לא הבנתי היא הייתה קטועה ופלטה הברות \\\"רק רציתי\\\" \\\"פחדתי\\\" ואז היא אמרה \\\"ידעתי שהיה אסור לי לרצות את זה, אני יודעת שזה מפריע ולא רוצים דברים כאלה, אני מצטערת לא אטריד אותך יותר\\\".
נפגשנו מבט אל מבט על רצפת החדר באיסוף השאריות כשאני צונח על ידה ומגיש לה את שרוולי לקינוח בכיה ובליבי גמלה ההחלטה,
\\\"יקירתי\\\" אמרתי, \\\"מעולם לא באמת נישאנו כי רצינו מעולם לא הבענו את הרגשותינו, אני מבטיח לך שינוי ילדה\\\" הבלבול החליף את מקומו לאור זורח שפתיה שוב רטטו כבר לא מעצב.
כרעתי על ברכי ושאלתי \\\"התנשאי לי אהובה, מחדש?\\\".