כינור וקשת

אני כינור, אתה הקשת.
נגן אותי ולאט, לוחשת.
נגן על כל המיתרים שבלב
גלה צלילים של תענוג וכאב

ידיך בין ידיי, כינורות מנגנים.
בתוך שבילי גופי עוגנים.
אל ים סוער גולשת.
לרוחות לוחשת, בעננים נוגסת.

אל הסלע, מתנפצת כאוניה טרופה.
רוגשת כים גלי, סוערת כסופה.
כמו ציפור טרף במעופה.
תשוקותיי אליך חסרות תרופה.