"כמה טוב שאת חלק מחיי" -הצגת דמויות + פרק ראשון

כמה טוב שאת חלק מחיי – הצגת דמויות
מריאל אסרף – בת למשפחה לא כל כך אמידה שגרה בחדרה. נמוכה,בת 16 בכיתה י', שיער שטני, עיניים כחולות ושפתיים קטנות ויפות. הייתה שמחה מאוד עם הייתה בת יחידה, אבל כמו שהבנתם זה לא המצב יש לה אח גדול שקוראים לו יהב ואח קטן שקוראים לו שי. היא מעשנת ולפעמים שותה.

יהב אסרף – אח של מריאל, בן 18 בכיתה י"ב ,גבוה, שחום ושרירי עם עיניים כחולות ושיער שחור. אוהב מאוד את שתי האחים שלו שי ומריאל. מריאל היא החיים שלו, הוא לא יודע מה היה עושה בלעדייה. אחד כזה שלא בנוי לזוגיות, כל היום מעשן ושותה , מזיין וזורק. בקיצור גבר.

עדן בן דוד – החברה הכי טובה של מריאל, גרה איתה באותו בניין והן כל היום תקועות אחת בתחת של השנייה. עדן תמיד הייתה הילדה הזאת שתמיד שם כשצריכים אותה ואותו הדבר מריאל.
אם מריאל לא קמה בבוקר עדן תהיה זאת שתעיר אותה. כפי שהבנתם, החברות הכי טובות. מעשנת ולפעמים שותה.

כמה טוב שאת חלק מחיי – פרק 1
~ נ.מ של מריאל ~
התעוררתי בבוקר, בוקר יום חמישי.
סוף סוף הגיע סופש, וואי כמה חיכיתי לזה.
קמתי מהמיטה והלכתי למטבח, הכנתי קפה ועישנתי סיגריה.<
"בוקר טוב מכוערת" אמר יהב ונשק לראשי.
"בוקר" החזרתי לו בלי חשק.
"מה הפרצוף?" שאל בזמן שהכין קפה."
סתם עדן מכריחה אותי ללכת למסיבה היום ומה זה אין לי חשק" אמרתי ושאפתי מהסיגריה.
"רק דיברת עלייה וכבר הגיעה" הוא אמר כשראה אותה נכנסת בדלת.
"רק קמתם וכבר מדברים עליי, פשש כבוד" אמרה עדן והביאה לי נשיקה בלחי.
"תכין לי קפה כפרה עלייך" ביקשה עדן מיהב.
הוא חייך והכין לה קפה.
"אולי לא נילך היום?" שאלתי את עדן, ניראה לי שעשיתי טעות.
"אין מצב! כבר קבענו אין סיכוי שאת מבריזה לי עכשיו" היא החזירה בכעס, ולקחה את הקפה שלה מיהב.
"טוב, טוב, בואי תהרגי אותי" אמרתי תוך כדי צחוק.
"יאללה תעלי להתארגן" היא אמרה ודחפה אותי קלות.
הלכתי להתארגן, לבשתי חולצה שחורה של בית ספר, גינס בהיר עם קצת קרעים ונעלי ספורט שחורות של אדידס.
התאפרתי רק קצת פודרה מסקרה ולובלו אדום.
התבשמתי, סידרתי את השיער והלכתי לסלון.
"אני מוכנה אתם באים?"שאלתי את עדן ויהב, שנראו כאילו כמעט מתנשקים.
"כן" יהב השתעל וזז ממנה.
נכנסנו לאוטו של יהב ונסענו לבית ספר.
כשהגענו אמרתי לכמה חברים שלום והלכתי לכיוון המחששה של בית הספר.
בואו נגיד שאת זה, לא ציפיתי לראות.