כמה פעמים.. פרק 23 חלק ג'

נקודת מבט רותם-
הסתכלתי על ענת ומידי פעם הצצתי על ענת, אחרי 10 דק' ציוננ ירדה מהקומה השנייה לבושה בבגדים יפים, היא יוצאת שוב עם הבחור הזה, אני שמחה בשבילה!
"ציונה איזה יפה את" אמרתי בחיוך ומתן הביט בה וחזר להסתכל על הטלוויזיה.
"באמת? לא לעלות להחליף?" שאלה והביטה במראה,
"באמת.. תצאי תבלי" אמרתי לה והיא חייכה ולקחה את התיק
שמענו צופר של מכונית וציונה הרימה את ראשה וחייכה חיוך מאושר "הדייט שלי הגיע" צחקקה צחוק קטן, "יש אוכל תאכלו ורותם תישני כאן" אמרה, "אני הולכת הביתה, ענת כבר צריכה לישון" אמרתי וציונה הנהנה ויצאה מהבית.
"אז אתה תסתדר כאן? אני וענת הולכות" אמרתי בחיוך קטן, הוא הביט בי ואמר "תישארו לאן את ממהרת" אמר. אני ממהרת להרבה מקומות.. במיוחד שאבא שלי בבית שלי.
"אולי תבוא אתה?" שאלתי, "אני מחר בבסיס, אני חוזר יום שלישי" אמר. "טוב.. אז יום שלישי תבוא אלינו" חייכתי חיוך קטן, הוא ליווה אותנו למכונית ונסענו לבית. כל הנסיעה חשבתי על מה שדיברנו אצל ציונה, על ההריון. כאב לי כל הגוף. שפשפתי את הראש ונאנחתי.
נכנסתי לבית כשענת בידי, קילחתי אותה והלבשתי אותה ושמתי אותה במיטה שלה. הבאתי לה לאכול והיא נרדמה. נכנסתי להתקלח והתארגנתי לשינה, אבא לא היה בבית. ישבתי בסלון ונשנשתי מול הטלוויזיה אוכל, מיילי נכנסה לבית ממזמן והלכה לישון בחדר של ענת. מיילי החליטהלהאריך את החופשה שלה בישראל עד שהיא תתחיל את הלימודים בקולאג'. היא מצאה עבודה פה בבית קפה ואני שמחה שהיא כאן.
התקשרתי אל אבא לראות איפה הוא, הוא לא ענה. התקשרתי שוב והוא ענה
"ה-הלו?" אמר והיה רעש סביבו, כאילו הוא במסיבה,
"מתי אתה מתכוון לחזור? אני הולכת לישון ואני נועלת את הדלת" אמרתי,
"תשאירי לי מפתח אני אבוא מאוחר יותר" אמר
"אתה בבית שלי, החוקים שלי. עוד חצי שעה אתה בבית או שאתה ישן בחוץ" אמרתי, איזה זבל אני..
הוא ניתק לי בפרצוף חוצפן! חיכיתי חצי שעה, שעה, שעה וחצי והוא לא בא, נעלתי את הדלת והלכתי לישון.
בבוקר קמתי והוא לא היה, ארגנתי את ענת לגן ואני ומיילי נסענו לעבודה, אנחנו עבודות אחת ליד השניה,
שלחתי לאבא אסמס 'כל עוד אתה גר אצלי אתה חייב להקשיב לחוקים. היום אתה הולך לחפש עבודה ולהתחיל לחסוך לבית משלך' רשמתי, הוא ענה אחרי כמה דקות
'שרמוטה קטנה אבא שלך ישן ואת מפריעה לו, אוהבת נטשה' רשמה,
'תגידי ל"אבא" הזה שעכשיו יקום לחפש עבודה! ושרמוטה תקראי לעצמך!' רשמתי
'שרמוטה, שרמוטה, שרמוטה , כל זה עלייך' רשמה, סגרתי את הפלאפון והתחלתי לעבוד.
חזרתי מהעבודה, מיילי עובדת עדיין, שיחקתי עם ענת.
שמתי בחצר מפת שולחן מניילון שקוף והדבקתי לריצפה, שמתי מעל גואש מכל צבע והורדתי לענת את הבגדים, היא היתה רק עם טיטול, היא בהתחלה חקרה את כל הצבעים ולא נגעה ישר בהכל, לבסוף היא נגעה בכל הגואש ולכלכה את כל המפה, צילמתי אותה הרבה, היא צחקה וכולה היתה מלוכלכלת מגואש, היא כ"כ נהנתה, שמחתי שאני ככה נותנת לה חופשיות.
הדלת של הבית נפתחה ואבא נכנס לבית, "מה יש לאכול?" שאל, "הלכת לחפש עבודה?" שאלתי, "לא.." אמר וחיטט במקרר, "אז אין מה לאכול" אמרתי והתעלמתי ממנו, נשבר לי ממנו כבר.
"יעני אם אני לא עובד אני לא מקבל אוכל?" שאל, "תכיןממה שבא לך.. נמאס לי כבר." אמרתי והתנתקתי ממנו והתייחסתי אל ענת. הכנסתי את ענת וקילחתי אותה, עשיתי לה אמבטיה ארוכה, הילדה שלי עושה אותי מאושרת.
עברו יומיים, היום יום שלישי, אבא אמור לבוא מראיון עבודה.
חיכיתי לו והשעה היתה כבר 11 בערב, הוא נכנס לבית עם בקבוק בירה ביד.
"איך היה בראיון?" שאלתי, "היה בסדר.." אמר. "ומה אמרו לך?" שאלתי, "יאלה רותם שחררי את חופרת" אמר ונכנס לחדר שלו. התבלבתי כבר מי בנינו האבא ומי בנינו הילדה.
התעלמתי ממנו והלכתי לישון,

נקודת מבט כללית-
רותם מיילי וענת התעוררו לעוד בוקר, דקה לפני שיצאו לסידורים שלהן, רותם הבחינה בחדר הריק ששישמש כחדר בשביל אבא שלה, החדר היה בלי כל הדברים שלו.
היא חשבה שהוא יחזור אבל היא שמה לב שאין שם בגדים.
היא נאנחה ויצאה מהבית.
רותם נכנסה לעבודה והתחילה בשגרה שלה, לחנות נכנסה לא פחות ולא יותר מנטשה ועם מי היא נכנסה? עם אבא של רותם.
"נבקש מהשרמוטה עזרה?" אמרה נטשה והתקדמה אל רותם.
רותם שמעה ולא התייחסה אל נטשה. היא עזרה להם ושנאה כל רגע ורגע שהיא לידם.
"אז אתה לא חוזר יותר?" שאלה רותם את אבא שלה, "לא" אמר בהחלטיות. "חשבתי שתיפרד לפחות.. תגיד תודה, תתנצל, אבל אתה כרגיל בורח" אמרתי וחזרתי לעזור לאנשים אחרים.
רותם סיימה לעבוד וחזרה הביתה, לקחה איתה את ענת ושיחקה איתה בגן השעשועים.
הערב הגיע ורותם שלחה למתן הודעה
'ב6 תהיה מוכן, אני אתה ענת מיילי וליאו יוצאים' רשמה
'רותם סוף סוף הרשת לי לצאת לדייט עם ענת!!' רשם
'ענת שמורה לאחד והיחיד שלה, אם תוכיח שאתה ראוי, אולי אולי.. תצא איתה לפארק' רשמה
השעה 6 רותם מיילי וענת כבר לבושות, אמורות לצאת למסעדה, הם סגרו על סושי.

נקודת מבט מתן-
ישבתי בין רותם לבין ענת, הזמנו כולנו סושי ולענת הזמנו נודלס.
היא אכלה וכל הפה שלה היא מלוכלך, פשוט לאכול אותה!
הסתכלתי על רותם כל הארוחה ולא יכולתי להוריד את העיניים שלי ממנה.
"מתן תפסיק להסתכל עליי" צחקה רותם.
"את דורשת את זה" אמרתי והיא הסמיקה "את כל כך מכוערת שאי אפשר לא להסתכל עלייך" צחקתי בשקט ורותם צחקה צחוק קטן. סיימנו לאכול ומיילי וליאו לקחו את ענת לטייל.
היינו באשדוד מול חוף הים, בדיוק היתה שקיעה, הרגע הרומנטי.
ישבנו על הספסל משקיפים על השמש שוקעת, הבטתי על רותם ולא הורדתי את העיניים שלי, הנחתי את ידי על ידיה שהונחה לידי והתקרבתי את פניה, היא סובבה את פניה אליי והביטה בי, פנינו היו קרובות יותר מתמיד.
היא בלעה את רוקה והביטה בעיניי ומידי פעם בשפתיי שהיו קרובות אליה כ"כ.
קירבתי את שפתיי ונישקתי אותה, היא לא נישקה בחזרה, לבסוף היא נכנעה והצשיכה עם הנשיקה, הנשיקה היתה כל כך עדינה ורגועה. היא הניחה את ידיה על כתפיי ואני הנחתי את ידיי על מותניה, לאט ובזהירות והבאתי אותה למצב שהיא יושבת עליי כשכל רגל שלה מצד אחר של גופי.
פיה נפשק מעט מאפשר ללשוני להיכנס אליה, כמובן שלא היססתי ומיד לשוני חדרה אל פיה, לשוננו התמזגו זה עם זאת וזרמו לנשיקה מלאה באהבה, ליטפתי את גבה והנחתי את ידיי על גבה התחתון היא התקרבה עוד אליי וסגרה את הפער בנינו, היא גורמת לי לריגושים לא מובנים. רק התנשקנו וכבר אני מרגיש בהיי, לא לדבר על זה שאני מסתכל עלייה והדבר היחידי שבא לי ז לנשק אותה.
להרגיש את הטעם של השפתיים שלה, כמו בפעם הקודמת שישנו אצלה והיא נישקה אותי מרצונה.
הים היה שקט לא היה איש. רק אנחנו, אני רותם והרגשות שלי אליה.
התנתקנו מהנשיקה הארוכה, רותם ניגבה את פיה מעט והובכה מהעניין שהיא עליי בסיטואציה מביכה שכזאת.
הבטתי בה ולא אפשרתי לה לזוז, יד אחת שלי הונחה על גבה התחתון תומכת בגופה שלא יפול או ירצה לברוח לי. יד שניה שלי הונחה על פניה הבוערות. ליטפתי את לחייה והרגשתי את הנקבוביות שלה פולטות חום, בהחלט היא הובכה, היא הורידה את עינייה ולא הביטה בי. ליטפתי את שפתייה הרכות ואמרתי "רותם אני אוהב אותך, אני אלחם עלייך עד סוף שארית חיי, אני יודע שגם את אוהבת אותי.. תתני למחסומים שלך לרדת ותתני ללב שלך להיפתח" אמרתי בלחש מפחד להרוס את האווירה הרומנטית. היא הרימה את עיניה ופגשה בעיניי, עינייה הירוקות הקרינו דאגה לא מוסברת, רגש מוחבא.
"אני לא יכולה.." אמרה בלחש וטמנה את ראשה בתוך החזה שלי, ליטפתי את גבה ונשקתי לראשה, למה היא לא יכולה!!
"אני מבטיח שאני לא אפגע בך.. ואם זה לא יסתדר.. נחזור להיות הידידים הכי טובים" אמרתי, למרות שזה שקר. איך אני יוכל להיות לידה בידיעה שאני לא שלה..
"אותי? זה מה שאתה רוצה?" שאלה בעצב ולא הסכימה להרים את ראשה.
"כן.. אותך זה מה שביקשתי" אמרתי בלחש וליטפתי את גבה ואת שיערה הקצרצר.
הרגשתי כל כך טוב עם זה שהיא קרובה אליי. גם יושבת עליי וגם מחבקת אותי ונשארת צמוד אלי..
"אותי? את הנערה הלא בתולה, הנערה שנכנסה להריון בגיל 15 וחצי? הנערה שיש לה תינוקת? הנערה שלא לומדת אחריי שסיימה תיכון?" שאלה בעצב והרימה את פנייה ועינייה פגשו בעיניי.
"כן רותם אותך" אמרתי וליטפתי את פנייה, היא הביטה בי ואמרה "אני לא יודעת אם אני יכולה להרשות לעצמי להרוס לך את החיים" אמרה בעצב.
נאנחתי ונשמתי נשימה עמוקה, מעביר את ידי על שיערה הקצרצר של רותם. למה הכל כ"כ קשה? למה להרוס לי את החיים.. אני יודע שאני לא יכול לצאת עם מישהי שיש לה תינוקת, מישהי שבעצמה היתה עד לא מזמן תינוקת.. היא נערה בסך הכל. אבל הכל מסובך.
אם זאת היתה מישהי אחרת לא היתי מסתכל עליה אפילו.. אני רק רוצה את רותם.!
"אני אוהב אותך.. אני לא מוכן לוותר עלייך!" אמרתי בבטחון והרמתי את פניה שאני יוכל לראות את מבטה, היא הביטה בי בעיניים נוצצות, היא נשכה את הלחי הפנימית שלה יכולתי להבחין, שאריות של דמעות מלוחות התייבשו על זווית עיניה, ניגבתי את הדמעות ונשקתי לשפתייה.
לא היתי מוכן לשחרר.. אחזתי בפניה לא מוכן לוותר, לא לעזוב..
שפתיה נפשקו מעט מאפשרים ללשוני לחדור אל פיה ולחקור את הפה המדהים שלה, שלעולם לא ימאס לי לנשק אותה.
אחרי נשיקה ארוכה ומלאה באהבה ובתשוקה התנתקנו.
היא הביטה בי ושפתיה היו נפוחות ואדומות מהנשיקה הארוכה שלנו, הנשיקה הכי מדהימה שהיתה לי עד היום, היא עדיין ישבה עליי כשרגליה מכל צד של גופי, לא יכולתי לבקש מישהי אחרת שתשב עליי ככה. "את אוהבת אותי?" שאלתי את רותם והבטתי בעינייה, העברתי את אצבעותיי על שפתייה ועל לחייה החמות והאדמות ספק מהסומק וספק מהנוכחות שלי לידה.
"אני אוהבת אותך.. באמת.. אבל.." באה להמשיך וקטעתי את דבריה.
"אם אוהבים.. שום דבר לא אמור להפריע בדרכנו.. את מוכנה לשים את החששות ואת הפחדים שלך בצד ולתת לי לאהוב אותך? להיות לצידך כל הזמן? לאהוב אותך כחו שאף אחד לא אהב, וככה ההפך?" שאלתי, הרגשתי כמו בעל שמבטיח את נדריו לאישה שלו.
היא שתקה והביטה בי, חסרת אונים, לא יודעת מה להחליט.
אני לא אתייאש. אני מודה.. אני מודה שיש לי חששות, זה לא קל לצאת עם מישהי שיש לה תינוקת, היא כבר לא אותה תמימה, לא אותה נערה שחייה את החיים שלה כמו כל נערה. היא טעתה, על טעויות משלמים.
אבל אני מוכן? אני מוכן נפשית לזה? לצאת עם מישהי בת 17 שיש בנינו לפחות הפרש של שנתיים וחצי שלוש, נערה בת עשרה, טוב.. לא כל כך נערה, אמא.. אמא שיש לה תינוקת? החורה שעשתה טעות בחיים הקצרים שלה? אני מוכן לזה שאני אהיה שם בשבילה בכל רגע וזמן נתון? אני מוכן..?
כן. אני מוכן. כמו שאמרתי לרותם. אני מוכן לשים את כל החששות והפחדים שלי בצד, והכל למענה.
לחשוב שאני לא אהיה הראשון שילמד אותה מה זה לאהוב באופן אינטימי.. הראשון שיגע בה.. הראשון שיקום איתה בבוקר לאחר לילה מלא בחוויות. ולחשוב שאם היתי רוצה להביא איתה ילדי מתישהו, אני לא אהיה הראשון שעשה את זה.
"אנחנו ניקח את זה לאט?." שאלה, "כן" אמרתי וליטפתי את ראשה.
"אני מוכנה.. אתה מוכן?" שאלה, נשמתי עמוק ולא היתי מוסגל.. לאן אני מכניס את עצמי..
"אני מסוגל.. מגיע לך להיות מאושרת.. ומגיע לי להיות מאושר איתך, אני רק רוצה שתדעי שגם אם לא יצליח, גם אם זה לא יסתדר, את עדיין רותם, אותה רותם שהיית ואני אותו מתן שהייתי, נישאר ידידים למרות הכל" אמרתי והיא הנהנה בראשה היא קמה מרגליי והסיטה את מבטה אל הים, לא רוצה להביט בי.
קמתי והחלטתי לעשות את הצעד הראשון, נעמדתי מאחוריה וכרכתי את ידיי סביב מותנייה, הנחתי את אפי אל שיערה מסניף את הריח שלה כמה שרק אפשר, סובבתי את גופה אליי ופניה נגלו אליי, היא הניחה את ידיה על צווארי והביטה בי, באתי להתקרב חנשק אותה אבל היא התרחקה מעט ואמרה "אני אוהבת אותך, אני רק רוצה שתדע שאתה לא מחוייב אליי ולא מחוייב אל ענת בשום דרך, אם אנחנו ביחד זה בגלל שאנחנו אוהבים אחד את השני ולא בגלל שאתה מרחם עליי או בגלל שלא נעים לך לעזוב אותי ואת ענת, ענת אוהבת אותך כי זה אתה.. כי אתה זה מתן שאנחנו אוהבים ואתה לעולם לא תצטרך להיות אבא שלה רק בגלל שאנחנו ביחד, יש לה אבא ויש לה אותי, ולי יש אותה ויש לי עכשיו גם אותך , תמיד היה לי אותך ואת ציונה אבל עכשיו זה מעבר.. ואני לא רוצה להכניס אותי ואותך למקום שלא נדע לצאת ממנו, אז תבטיח לי.. תבטיח לי שלא משנה מה.. אתה תמיד תהיה כנה איתי ותמיד תשמור איתי על קשר לא משנה מה יקרה בנינו" אמרה בחיוך וזה עזר לי מאוד.. אבן ירדה מליבי, לא רק אני חושב ככה.
"אני אוהב אותך ואני מתן מתחייב לך שלא משנה מה יקרה עדיין נשמור על קשר" אמרתי ונשקתי לה נשיקה ארוכה. התנתקנו מהנשיקה וחזרנו לאוטו ביחד, היא החזיקה בידי והלכנו לכיוון המכונית כשאצבעותינו שלובות אחד בשניה.

נקודת מבט רותם-
הסתכלתי על המדרכה כל הדרך, לא ידעתי איך לעכל הכל.. לא ידעתי אם מה שקורה עכשיו זה אמיתי או שזאת הפנטזיה שמעולם לא התגשמה לי..
"מיילי ליאו וענת בפארק בהמשך, רוצה נתקדם אליהם?" שאל מתן, הנהנתי בראשי והמשכנו ללכת לפארק הזה, כל הדרך הקשבתי למתן שר שירים. זה העלה בי חיוך ומידי פעם הסתכלתי עליו.
הגענו לפארק והתיישבנו בספספל ממול למתקנים, הבטתי בענת יושבת בנדנדה ומיילי מנדנדת אותה קלות. ליאו עומד ליד מיילי ומנשק אותה מידי פעם.
הרגשתי את היד החמימה של מתן מונחת על כתפי, הרגשה נעימה ומביכה.
מיילי הורידה את ענת מהנדנדה וענת רצה אל כיווני, רצה בערך, זה העלה על פניי חיוך. ברגע שהיא הגיעה אליי היא קפצה עליי בחיוך. הרמתי אותה וחיבקתי אותה, ענת חייכה חיוך קטן שחשף את שינייה הלבנות. נישקתי את הקטנה הזאת וליטפתי את שיערה.
"כולה כולה היתה בתוך הבטן הענקית שלה" אמרה מיילי שהתקדמה אל כיווננו,
חייכתי אליה חיוך קטן ואמרתי "אמרתי לך שהיתה לי בטן גדולה ואת היית מחרטטת אותי ואומרת שזה רק נדמה לי" צחקתי צחוק קטן.
"כי לא היתה לך בטן גדולה" אמרה מיילי, הרמתי את ענת וקמתי מהספסל. מתן קם אחרי והרים את ענת על ידיו.
"ענת תראי להם את הלק שדודה מיילי עשתה לך" אמרה מיילי בגאווה,
"אז אני דוד של ענת?" שאל ליאו, זה מבלבל כל העניין. ענת הראתה להם את הלק והם הלהיבו את ענת. מיילי נחשבת דודה של ענת כי מיילי היא זאת שעמדה לצידי כל הזמן. מיילי היחידה שתמכה בי, אפילו אמא שלי לא תמכה בי.. מיילי הראשונה שראתה את ענת בבית חולים, היחידה שנחכה בלידה שלי. מיילי היא אחותי. היא יותר מחברה.
נסענו לבית ומיילי וליאו נסעו לדירה של ליאו. לליאו יש דירה אצל סבתא שלו בתל אביב.
"אתה בא אלינו?" שאלתי את מתן בזמן שנעצרנו ליד הרמזור, בכל זאת כל אחד באוטו נפרד.
הוא הסכים לבוא אליי כי גם ככה הבית שלו על הדרך מהבית שלי.
הגענו לבית והורדתי את ענת מהמכונית, "תרגיש חופשי אבא שלי עזב את הבית" צחקתי, "אני מקלחת את ענת ואני באה" אמרתי. הוא הנהן בראשו ואמר "אפשר לבוא איתכן? אני יפחד אם יבוא לכאן גנב" צחק. עלה על פניי חיוך ונכנסנו לחדר של ענת. הוא התיישב על המיטה של ענת והביט בנו, הנחתי את ענת על המיטה שלה הזוגית. מיילי ישנה כאן כמה ימים עד שאבא עזב.
פשטתי לה את הבגדים ואת הטיטול והרמתי אותה למקלחת. הכנסתי אותה אל המים החמימים וסיבנתי את גופה. מתן עמד לידי והביט בנו.
"כשגיליתי שאני בהריון חשבתי שאני עומדת למות" צחקתי,
"אף פעם לא החזקתי ילד, לא היה לי גם אחים קטנים, ובטח שמעוחם לא שמרתי על ילד קטן, וחשבתי על הפלה כי כולם לחצו עליי לעשות הפלה, ואז החלטתי שאני אשמור אותו, וזה עשה טיפה בעיה עם ההורים שלי אז החלטתי לשלוח לאימוץ, כבר חקרתי על הכל, אבל נקשרתי אל ענת כבר בחודש השלישי כשראיתי את הבטן אז לא יכולתי לוותר עליה" אמרתי והמשכתי לקלח את ענת. מתן הביט בי ולא דיבר. רק חיבק.