כמה פעמים.. פרק 24 חלק א'

נקודת מבט מתן-
יצאתי מהמקלחת לבוש במכנס קצר של אדידס בלי חולצה , בגלל שהחולצה היתה בשקית עדיין.
הבחנתי ברותם ששכבה על המיטה עם החולצה שלי כשהיא רדומה, היא כל כך יפה.. כל כך מיוחדת..כל כך עדינה ושלווה.
התיישבתי במיטה ליד רותם וליטפתי את לחייה. לא ידעתי אם להעיר אותה או לא. החלטתי לא להעיר אותה, עדיף שתישן. לא? גם ככה היא כל היום ערה ועושה מעל ומעבר.. אני היתי שעתיים בסה"כ עם האחיינית שלי וחשבתי שאני מתחרפן.. אז מה רותם מרגישה? והיא לבד.. בלי עזרה.. שנה! עוד לחשוב ששמונה חודשים היא גידלה את ענת לבד.. בלי כל הזמן של ההריון המייגע שאני חושב על זה. מזל שאני גבר.
הסתכלתי מידי פעם על רותם ומידי פעם על הטלוויזיה שדלקה על התוכנית 'קומיוניטי' .
רותם מצמצה את עינייה מסתגלת אל האור של הטלוויזיה וקמה אל כיוון המקלחת. שמעתי את זרם המים שבמקלחת, היא מתקלחת. הרחתי את הניחוח הנעים של השמפו שהיא חופפת איתו, הריח הזה ממכר.
היא יצאה לאחר זמן רב מהמקלחת כשהיא לבושה בפיג'מה ארוכה. הפעם לא רציתי ללחוץ עליב ללבוש משהו שלא עושה לה טוב.
פיג'מה ורודה וארוכה של ניקי, היא נראתה כמו ילדה בת 17 שלובשת את הפיג'מה היפה והמתוקה והולכת לישון וחולמת על חלומות ורודים ומתוקים כשהיא חושבת במי היא תתאהב מחר.
"את יפהיפיה" אמרתי והיא חייכה וסירקה את שיערה הקצר שאפילו לקוקו נמוך לא נכנס.
"גם אתה מתן" אמרה בחיוך ביישני והתיישבה במיטה לידי, היא הניחה את ראשה על כתפי והסתכלה על הטלוויזיה, "את לא עייפה?" שאלתי
"לא.. כל עוד אני לידך אני לא עייפה" צחקה, כמה כיף לשמוע את זה! הנחתי את ידי על כתפה וקירבתי אותה יותר אליי. כל עוד אני לידה כל הכוחות חוזרים אליי מחדש.
כמו מכונית שזקוקה לדלק
כמו פרח שזקוק למים
ככה אני צריך את רותם.
"תתקרבי אליי עוד מה את מפחדת" צחקתי, היא התקרבה עוד אליי וראשה הונח על החזה שלי כשאני נשען על המשענת של המיטה וידי שמונחת על כתפה מלטפת אותה ליטופים רכים
הסתכלתי על רותם שצחקה מהתוכנית האהובה עליי, טוב לדעת שיש לנו משהו במשותף.
"אתה רוצה לישון כאן? או שזה מפריע לך ובא לך לישון בחדר אחר?" שאלה רותם, מה זאת השאלה הזאת.
"אני מעדיף בחדר אחר.." אמרתי והיא הנהנה ולא הביטה בי, חיכיתי שהיא תסתכל עליי, אחרי 2 שניות של שקט היא הרימה את ראשה מעלה מעט והביטה בי "אתה מה?" וצחקה.
"את מזמינ אותי לישון איתך? ואו" אמרתי והיא צחקה. "יום שבת אלמוג רוצה שנלך לים ואני לא מתה על הרעיון" אמרה והעבירה את ידה על בטני שהיתה בלי חולצה, גורמת לי לצמרמורות לא מוסברות.
"למה לא?..תצאי לים עם ענת יהיה לך כיף מבטיח" אמרתי והיא צחקה בשקט ואמרה
"טיפה מוזר לי.. כשלא ידעו שיש לי ילדה אז לא התביישתי ללכת עם מכנס קצר או עם בגד ים כשהלכתי לים ולבריכה, ועכשיו זה טיפה מציק לי" אמרה בלחישה
"זה משהו פסיכולוגי.. את מפחדת שיבחנו אותך כשאת עם בגדים קצרים וחשופים וינסו לראות איפה השתנת אחרי שילדת.. וכשלפניי שאף אחד לא ידע אז לא היה מי שיבחן אותך" אמרתי והיא הרימה את ראשה באיטיות והסתכלה עליי "א..אף אחד לא הצליח להסביר אותי כל כך מדויק.. כמו שאתה עשית" אמרה בשקט עם מעט עצירה בדיבור. היא החזירה את ראשה שיונח על החזה שלי.
"כשמישהו אוהב אותך הוא יבין אותך הכי טוב שאפשר" אמרתי והיא שתקה. המשיכה להעביר את אצבעותיה על בטני, חוקרת כל שריר ושריר בגופי.
הרגשתי רק את נשימותיה,

נקודת מבט מיילי-
נכנסתי להתקלח ויצאתי לאחר כמה זמן, ליאו נכנס אחריי להתקלח ושיעמם לי בחדר, אני מאושרת שבאתי לארץ, ואני עוד יותר מאושרת שעברתי לגור כאן עם רותם. רותם היא חברה , יותר מחברה.היא כמו משפחה בשבילי.
יצאתי מהחדר המדהים שרותם סידרה לי והלכתי במסדרון, נכנסתי לחדר של ענת וראיתי אותה ישנה, היא ישנה על הבטן כשהיא בתוך הלול שלה, ראשה מופנה לצד והלחיים שלה נמחצות מעט ופיה הקטנטן שבא לך לאכול נראה בצורה של נשיקה קטנה.
היא לבשה פיג'מת אוברול שמחובר גם עם גרביים, רק כפות ידיה וראשה היו חשופים לאוויר הנעים שבחדרה.
המשכתי במסדרון והסתכלתי על החדר של רותם, החריץ אפשר לי להציץ עליה ועל מתן.
מתן שכב במיטה וראשה של רותם הונח על החזה החשוף והשרירי של מתן. ידו של מתן כרוכה סביב הכתף של רותם ומלטפת אותה, ידה של רותם הונחה על בטנו ונגעה בשרירים שלו. הם כאלה חמודים.
"מיילי כנסי" אמרה רותם, הרגשתי את פניי מאדימות כמו עגבנייה. אני לא מאמינה שהיא ראתה אותי. הם הסתכלו עליי וצחקו מעט.
נכנסתי לחדר ואמרתי "א… לילה טוב" והובכתי כהוגן
"לילה טוב מיילילה" אמרה רותם, זה הכינוי שהיא היתה קוראת לי כשהינו בניו יורק.
חזרתי לחדר שלי ונשכבתי לישון, לא התייחסתי אל ליאו אפילו.

נקודת מבט כללית-
רותם התעוררה כשהרגישה בעצמותיה שהשעה 7. השעה שלה לקום ולהתארגן ולאחר מכאן לארגן את ענת.
היא השתחררה מידו הגדולה של מתן שחיבקה אותה וקירבה את גבה אל עבר בטנו. כל זה על מנת שלא תעלם לו באמצע הלילה, שתישאר רק שלו.. רק איתו.
היא נכנסה למקלחת שבחדרה ועשתה את ארגוני הבוקר שלה, היא עדיין לא מעכלת את זה שהיא צריכה לקום כל בוקר , ולא בשביל ללכת לבית ספר, לפגוש חברים. אלא לקום כל בוקר לארגן את הילדה שלה שגדלה מפעם לפעם נגד עיניה ולקחת אותה לגן, וכאן זה לא מסתיים. היא הולכת אחרי ששמה את ביתה בגן לעבודה, על מנת להרוויח כסף. שיהיה לה כסף לשלם שכר דירה. לא קל לגור בדירה לבד כשהסכום לדירות כאלה הוא בשמיים
כל זה היא עושה לבד, בלי ההורים שלה, ולא בשביל שיתמכו בה כלכלית.. למרות שיש להם כסף.. שייתמכו בה נפשית. לא קל לחיות לבד, ילדה בת 17 שגרה עם תינוקת בת שנה שכל החיים היא גדלה לבד, לא היתה ליד ההורים שלה, אפילו לא בחג.. כי העבודה של ההורים שלה היו חשובים יותר, אפילו יותר מלבלות איתה שעה לפחות ביממה.
את כל הכוחות היא שואבת מהדבר הקטנטן הזה שעכשיו היא מעירה.
"בוקר טוב ענתי, אז היום נלך לגן? ומחר נלך לים עם דוד אלמוג?" אמרה רותם וליטפה את ראשה הקטנטן של ענת שנח על גבי המזרון של הלול .
היא פקחה את עיניה לאט לאט ופקחה את אצבעותיה שנסגרו לאגרוף ושפשפה את עיניה הירוקות.
רותם כבר לבושה בבגדי עבודה, ככה זה כשעובדים כל היום.
"מי זאת הגדולה הזאת שהולכת לגן עם השמלה שאבא קנה לה?" אמרה רותם לענת בהתלהבות ופשטה את בגדי השינה שלה שנרטבו בזמן שרותם צחצחה לענת שיניים וענת השתעשעה עם המים.
רותם שרה לענת בזמן שהלבישה אותה את השיר של אלישיה קיז
'Girl on fire'
She's just a girl, and she's on fire"
Hotter than a fantasy, lonely like a highway
She's living in a world, and it's on fire
"Feeling the catastrophe, but she knows she can fly away
שיר שמעודד את רותם, השיר שהיחידי שמבין אותה והיא מתחברת אליו.
היא הלבישה את ענת בשמלה ורודה מZARA עם סנדלים ורודים תואמים, אפילו שענצ מורידה את הנעליים ורצה יחפה. ברגע שענת ירדה מהמיטה היא רצה הישר לחדר של מיילי, היא רגילה להעיר את מיילי בכל בוקר מאז שהיא ישנה כאן, מיילי וליאו אוהבים מאוד את ענת ולוקחים אותה לטייל, וכמובן שענת אוהבת אותם.
"מיילי ישנה, בואי נלך לאכול ענת" אמרה רותם והתקדמה אל המטבח, רותם נוהגת לשלב גם עברית וגם אנגלית בחיי היום יום של ענת.
"מאמה מאמה" מלמלה ענת והלכה למטבח כשהיא אוחזת בדובי שהיא אוהבת וגוררת אותו ליד רותם.
רותם הרתיחה את המים החמים והכינה לעצמה כוס נס, טיפה להתעורר. ולענת מטרנה עם צעט שוקו.
"ענתי בואי לסלון" אמרה רותם והניחה את הבקבוק על השולחן בסלון וענת ישר חטפה את הבקבוק ואכלה כשהיא יושבת בספה עם הדובי הענקי שיותר גדול מענת והיא אוכלת בשקט מהבקבוק וצופה בטלוויזיה.
רותם בינתיים שתתה מהנס ויצאה מהסלון אל החצר ושמה לו אוכל.
רותם נכנסה לסלון והתיישבה ליד ענת וליטפה את ראשה,
רותם חייכה ופתחה את האיפון , אי אפשר היה להוריד את החיוך מפנייה
היא קראה את ההודעה ממתן שהשאיר באיפון שלה

*אהובי היחידי♥-
מתי הוא שינה את השם שוב?
'חיים יפים שלי , רק כשאת ישנה, אל תתלהבי.. תעירי אותי מחר כשאת קמה :-*'

רותם הרימה את מבטה מהמסך ומלמלה "אתה ביקשת את זה.."
"ענתי את יודעת מי כאן?" שאלה את ענת וענת הביטה בה והמשיכה לאכול מהבקבוק
"מתני כאן" אמרה ובשניה ענת חייכה וירדה מהספה כשהיא תופסת ביד אחד אחת את הבקבוק שקבור בתוך פיה, וביד השניה החזיקה את הדובי הענק שנגרר אחריה כל צעד.
רותם לא יכלה לפספס את המראה המדהים שענת מעירה את מתן והיתה חייבת לבוא לראות את זה.
היא עמדה עם המצלמה וצילמה את ענת הולכת עד שהיא מגיעה אל החדר של רותם. הן נכנסו לחדר של רותם , וענת המשיכה להחזיק את הדובי ואת הבקבוק וניסתה לטפס על המיטה, רותם חייכה כל הזמן והסתכלה עליהם, איזה מתוקים. לבסוף רותם עזרה לענת לעלות על המיטה והמשיכה להסתכל מהצד על מתן שישן לו בשקט הזמן שענת ממלאת את המקום החסר במיטה.
"מי זאת הקטנה הזאת שאני עומד לטרוף אותה?" אמר מתן לאחר כמה דקות שענת הציקה לו עם הרגליים שלה, רותם צחקה מהצד והמשיכה להסתכל איך מתן מדגדג אותה ומנשק אותה מלא נשיקות בבטן שלה. הוא המשיך לשכב על המיטה כשענת בידיו כשגבה מושען על גבו השרירי שללא חולצה. רותם כיבתה את המצלמה והתקרבה אל המיטה, היא נשכבה במיטה לידם והניחה את ראשה על הכרית שצמודה אל זאת של מתן והניחה את ידה העדינה על בטנה של ענת.

"מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי, לקום כל בוקר ועדין ללגלות שיש לי אהבה והיא פה איתי" שר מתן את השיר של האולטרס 'בוקר טוב' ונשק לראשה של רותם. רותם חייכה כתגובה ומשכה אל עברה את ענת שתשכב בינה לבין מתן. מתן קם מהמיטה והלך לכיוון המקלחת וצחצח שיניים ושטף פנים, הוא יצא לאחר כמה דקות כשהוא לבוש בברמודה בצבע שחור וחולצת פולו בצבע כחול רויאל ונעל סירה בצבע כחול כהה, (נעלי בד כמו נעל בובה של בנים מי שלא הבין).
רותם מתן וענת יצאו מהבית כשמתן מרים את ענת על ידיו ומנק אותה מלא נשיקות בפנים ומדגדג אותה עם הזיפים שלו. "להתראות ענתי, תהני" אמרה רותםי בחיוך ויצאה מהגן. מתן נכנס לרכב של רותם ומשם הם נסעו אל עבר העבודה של רותם ואל עבר הבית של מתן.
"תהני בעבודה בייב" אמר מתן ונשק לשפתיה של רותם ויצא מהמכונית, רותם חייכה חיוך ביישני והחלה לנסוע אל העבודה.

רותם נכנסה לעבודה והתחילה לקפל את הקולקציה החדשה שקיבלו אמש.
הרבה לקוחות נכנסו ויצאו וקיבלו את שירותה של רותם,
רותם המשיכה לקפל את הבגדים והרגישה שמישהו מסצכל עליה, היא הסיטה את מבטה הצידה ועיניה פגשו באותו אדם. בהראל.
היא חייכה חיוך קטן לא ידעה מה להגיד, הרי זה הוא שנפרד ממנה..
הוא לקח צעד קדימה והתקדם אל עברה, בדיוק הגיע שעת ההפסקה של רותם, ככה שהיא לא יכלה לברוח ממנו.
"היי רותם" אמר והתקדם אליה, רותם הביטה בו וחיפשה דרך מילוט, אך לא מצאה.
"היי" מלמלה והמשיכה לקפל דברים
"הרבה זמן לא דיברנו.." אמר והעביר את ידו בשיערו, הוא החזיק בידו שקית של החנות, הרגע הוא סיים לשלם.
"כן.." אמרה והביטה בעיניו, מה עוד היא יכלה להגיד?
"גם בשכונה לא ראיתי אותך ואת ענת.." אמר, היא הנהנה בראשה ואמרה "עברתי דירה לשתולים" הוא הנהן בראשו ולא היה על מה לדבר.
"אז מה שלומך ושלום ענת?" שאל, "בסדר, היא כבר בת שנה, גדולה" חייכה רותם
"איך הזמן עובר.. אני רק זוכר שהיא היתה בת 6 חודשים" אמר
"כן.. מה עם בל ואמא שלך? אתה עומד להתגייס לא?" שאלה, הורידה את המחסומים
"כן, עוד שבועיים אני מתגייס" אמר והעביר את ידו בשיערו, לא ידע מה להגיד.
"ומה את עושה בינתיים?" שאל, "עובדת" חייכה וחיכתה שהשיחה תסתיים כי לא היה על מה לדבר.
וכפי שהיא לא צפתה השיחה הסתיימה לאחר שראתה את נטלי מהשכבה של הראל קוראת לו "אהובי נזוז?" הוא הסתכל עליה ולא ידע מה להגיד. היא לא תשקר ותגיד שאין לה רגשות אליו.
"בהצלחה" חייכה רותם אליו ונכנסה אל מאחורי הדלפק ועשתה חשבון לאנשים.

היום הסתיים ורותם חזרה הביתה מותשת. ג'ייסון אמור לקחת את ענת אליו לארוחת שישי.
רותם ארגנה לענת תיק עם כל הדברים ושלחה אותה בלב שלם אל ג'ייסון.

הערב הגיע וג'יסון נכנס לבית כשענת בידיו רדומה, הוא הניח אותה במיטה וחצי של ענת ויצא מהחדר. רותם והוא ישבו לשתות קפה להירגע קצת מהכל.
"אז מחר אתה נוסע לניו יורק לשבוע? אתה תגעגע אל ענת?" שאלה רותם בחיוך
"מאוד, העבודה דורשת ממני הרבה נסיעות אבל זה לא יפגע בימים שלי עם ענת" אמר בחיוך
"אני שמחה לשמוע..אני ישלח לך תמונות שלה בשביל שלא תתגעגע" אמרה
"מחר אתן בים?" שאל, היא הנהנה בראשה ולגמה מהכוס נס
"עם מתן הזה?" שאל, הוא יודע הכל בעזרת האינסטגרם והפייסבוק וטוב שכך, רותם לא מסתירה ממנו כלום. "לא. עם אלמוג, מה איתך ועם שירן הזאת?" שאלה רותם
"אנחנו סוג של קשר.. אבל לא יותר מידי.. ואת ומתן?" שאל
"גם סוג של קשר.." חייכה וליטפה את הכלב הקטן
"אני מקווה שהכל בניכם יסתדר.. מגיע לך את הטוב ביותר" חייך וקם מהכיסא
"גם לך. אז טיסה נעימה" אמרה רותם ונפרדה ממנו

נקודת מבט רותם-
השעה כבר 8 בבוקר, ארגנצי את ענת בבגד ים משולשים חמודים בצבע ורוד, וכובע ורוד מפני השמש. מרחתי לגופה העדין קרם הגנה והלבשתי אותה בשמלה מעל הבגד ים. התלבשתי גם אני בבגד ים משולשים ורוד, אני וענת תואמות, רק ששלי במידה גדולה יותר.
לבשתי עליי שורט וגופיה נופלת, הכנסתי את התיק לצד שלי למכונית שבתוכו יש בקבוק מים ופירות חתוכים לענת, כסף, קרם הגנה, בקבוק לענת, משחקים לענת, כף ודליי לחול בים, אייפון ועוד כמה דברים שהורה לא יוצא בלעדיו.
נכנסנו למכונית והתחלנו בנסיעה, אספתי את אלמוג ונסענו לכיוון החוף, ואו הרבה זמן לא היתי בים. היתי עם ענת בים, אבל כשהיינו לבד, בלי חברים.
"ענת רוצה לגלוש איתי?" שיגע אותה מצן והיא רק הסתכלה עליו וצחקה.
"אני יאכל את הפה הקטן הזה שלך" אמרתי וענת צחקה יותר חזק
ירדנו בים והתיישבנו בחול, הורדתי את הבגדים ונשארתי בבגד ים, הינו מתחת לשמשיה בצל, השמש יכולה להיות כל כך מסוכנת.
הורדתי לענת את הבגדים והשארתי אותה בבגד ים, היא כל כך התלהבה, היא שיחקה בחול.
"אני הולך לגלוש ואני בא" אמר אלמוג ורץ לתוך הים עם הגלשן, הוא גלש ממש טוב.. צילמתי אותו והיתי חייבת לתעד לאינסטגרם. ענת ישבה בחול ושיחקה עם הדלי וכף ונהנתה, זה הכי חשוב. צילמתי אותה ושלחתי למתן את התמונה

'אני מאוהב בקטנה הזאת!!' רשם
-'ואנחנו מאוהבות בך!' רשמתי

שלחתי לג'ייסון את התמונה וקיבלתי הודעה לאחר כמה דקות
'אני כבר מתגעגע אליה ! מסרי לה נשיקות ממני'
-'זה טוב להתגעגע (:, תהנה ותעשה חיים' רשמתי לו
התפנתי לענת ושיחקתי איתה, אני רק שלה!
האכלתי אותה בפירות שהבאתי לה מהבית וככה היתי רגועה שהיא אכלה. אחרי כמה זמן שנמאס לה בחול לקחתי אותה אל כיוון הים והכנסתי אותה למים איתי, כמובן החזקתי אותה.
הסתכלנו על אלמוג גולש והתיישבנו על שפת הים, כשכל שניה בא גל מהמים והרטיב את רגלינו וענת צחקה וחפשה את שיניה.
"תסמכי עליי" אמר אלמוג ולקח את ענת, הוא הניח את ענת על הגלשן ותפס בה, אני סומכת עליו. הוא הרטיב מעט את רגליה והסיע אותה מעט עם הגלשן קדימה ואחורה ובסיבובים והיא פשוט נהנתה. אני מאושרת כשאני רואה אותה גדלה לי ככה בין הידים.
ולי אין לי משפחה שתהיה איתי.. אבל יש לי חברים.. חברים שיהיו כמו משפחה בשבילי.
התיישבתי על שפת הים והסתכלתי עליהם, בסוף ענת התייאשה וגם אלמוג. אלמוג ישב עם ענת בחול ובנה איתה משהו לא מוגדר בחול
"שלא תיכנס לים, אני שניה באה" אמרתי ואלמוג הנהן והיה שקוע בלבנות עם ענת הר
לקחתי כסף ולבשתי עליי את השורט והחולצה והלכתי לקנות לענת לאלמוג ולי גלידה.
באתי לשלם למוכרת הנחמדה על 3 גלידות חלב טילון.
"שלום" חייכתי והושטתי לה את הכסף, היא הסתכלה עליי ואמרה "א..את רותם?" וסידרה את שיערה מעט אחורנית, היא הראתה בסביבות גילאי ה23 לחייה, שיערה שחור פחם גלי אסוף בקוקו ועיניים חומות מבריקות.
חייכתי אליה ואמרתי "כן" והשפלתי את ראשי, גם פה מכירים אותי.. ההיא שיש לה תינוקת..
"את.. את לא מבינה.. את גרמת לי ל.." אמרה ולא הצליחה לדבר, הסתכלתי עליה בחיוך והיא נשמה נשימה עמוקה ואמרה
"בזכותך אני חלק מהחיים של הילד שלי. אני נכנסתי להריון מהבן זוג שלי ולא יכולתי לשמור על התינוק ומסרתי אותו לאימעץ, הבן זוג שלי אמר שרק אחרי שאני יעשה הפלה נחזור להיות ביחד.. לא עשיתי הפלה, אבל כשילדתי הבנתי שאין לי אף אחד ואין לי איך לגדל אותו אז מסרתי אותו לאימוץ, שם יהיה לו חיים טובים יותר.. הבנתי שהבן זוג שלי לא שווה את זה.. אז לא חזרתי אליו.. ולפני כמה זמן שלחתי לך בקשה בפייסבוק ובאינסטגרם ואישרת וגיליתי שיש ילדה שקטנה ממני והיא חזקה ממני ולא אכפת לה ממה שאומרים, אכפת לה.. אבל היא אוהבת את הבת שלה ומעדיפה להיות רק של הילדה שלה ולהקריב את עצמה למענה.. וכל התמונות וכל הדברים שכתבת ממש נגעו בי והחדרת בי את הכוח ללכת להורים המאמצים ולבקש לראות את הבן שלי, הוא כל כך גדול. הוא בן שנתיים וחצי.. והיום אני בקשר איתו, אבל עדיין כואב לי שהוא לא יקרא לי אמא.. אבל רציתי להודות לך.. תודה!" אמרה וחיבקה אותי, חיבקתי אותה ולא האמנתי שאני זאת שעזרתי לה ונתתי לה את האומץ להיפגש עם הבן שלה.
"ואו.. תודה.." אמרתי ונשארתי חסרת מילים. לא חשבתי שמישהו קורא את מה שאני כותבת.
"תודה לך.. תודה" אמרה ודמעות עמדו בעינייה. גם בעיניי. "בואי אני יעשה לך חשבון" צחקה וניגבה את הדמעות. ניגבתי את הדמעות שהצטברו בעיניי מהאושר ומהריגוש ומהעצב בו זמנית.
"את עם ענת כאן?" שאלה, מצחיק טיפה שמישהי מכירה אותי מהפייסבוק.
"כן, היא משחקת בחול עם חבר טוב שלי" אמרתי והיא חייכה ואמרה "מה לא היתי נותנת בשביל לשחק עם הילד שלי כאן" אמרה.
כאב לי.
"רוצה לבוא? לראות אותה?" שאלתי, לא ידעתי איך מגיבים.
"א..אפשר?" שאלה, "בטח" חייכתי אליה. סיטואציה לא רגילה..
יצאנו מהמסעדה הקטנה כשהיא הולכת לידי והיא מנגבת את הדמעות.
"כשהוא יגדל הוא בטח ישנא אותי" אמרה הבחורה שאני לא יודעת איך קוראים לה.
"הוא בהתחלה יכעס.. זה אין ספק.. אבל כשהוא יגדל הוא יבין.. יהיה לו חיים טובים יותר.. הוא יהיה גאה בך, אני גאה בך" חייכתי אליה, היא חייכה חיוך קטן ואמרה "דרך אגב קוראים לי שני" ולחצה את ידי כרשמיות וצחקה.
"רותם, נעים מאוד" צחקתי, התחלה של ידידות מופלאה?
"אם את רוצה לדבר איתי, את מוזמנת.. ותעקבי אחרייך מהאינסטגרם שלי" צחקתע, היא עקבה אחריה מהאינסטגרם שלי והיא ממש חמודה.
הגענו לאזור של ענת ואלמוג ושניהם ישבו בחול בצל מתחת לשמשיה המובנת ובנו הר גדול.
"הבאתי גלידה וחברה" צחקתי
"הלכת לייצר את הגלידה?" אמר אלמוג בחיוך
"זאת שני, וזה אלמוג, וזאת.." אמרתי וביא קטעה אותי בהתרגשות ואמרה "ענת, כן אני כבר מכירה אתכם מהאינסטגרם , אפילו את אלמוג" צחקה, גם אני צחקתי.
התיישבנו על החול והבאתי לענת את הגלידה, היא כולה התלכלכה.
ישבנו שם שעתיים עם שני, היא מדהימה, החלטנו לשמור על קשר. היא באמת חמודה.
הגענו הביתה וקילחתי את ענת, היא ישר נרדמה, היא ממש עייפה.
נכנסתי להתקלח ויצאתי לבושה במכנס טרנינג אפור עם חולצת טריקו קצרה בצבע שחור וידבתי בגינה, שיחקתי עם הכלב. האיפון שלי הבהב כתגובה להתראה וראיתי שאני מתוייגת בפייסבוק

Shany Gal-
'כמה כיף ללכת לעבודה ביום הכי רע שלך ולראות מישהי ששינתה את העולם שלך מקצה לקצה, רותם אני רוצה להגיד לך תודה. בלעדייך לא היתי שלמה עם ההחלטה שלי.
אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. את מדהימה. מגיע לך את כל הטוב שבעולם' ותייגה אותי. זה העלה על פניי חיוך גדול.

-'הכל הזכותך.. אני רק כאן בשביל לדבר איתך. את מדהימה ואני לא יכולה לתאר עד כמה את גיבורה' הגבתי לה.
מי שלא יודע איך זה לאבד תינוק.. לא יודע כלום.. זה לא לאבד מישהו קרוב אלייך שחי בתוכך 9 חודשים שלמים, מלאי כאב, עצב, בכי, אושר מייגע, שמחה, אהבה.
בשר מבשרך. ההמשך שלך.

הצהריים הגיע והחלטתי ללכת עם ענת לתל אביב, לקנות לה קצת בגדים ולהסתובב איתה.
הלבשתי אותה בסריג ורוד וטייצ שחור כי קר והיא קטנה.
התלבשתי במכנס שחור וסריג ורוד כמו של ענת מפול אנד בר.
ירדנו מהמכונית והרמתי את ענת על ידיי, המשכנו לחנות בגדים וקניתי לה כמה בגדים שיהיה לה כי היא גדלה לי מפעם לפעם.
את כל הבגדים שקטנים עלייה ועליי העברתי לאנשים שזקוקים לזה באמת.
הלכנו למרינה וישבתי עם ענת בבית קפה השעה כבר 6 בערב. מיילי וליאו בתל אביב אצל הדירה של ליאו. עדי חברה שלי מהעבודה אמורה לבוא לכאן.
התיישבתי בבית קפה ומלצר נאה, אני חייבת לציין בא לקראתנו.. שמתן לא ידע.
"מה תרצו להזמין?" שאל, ישבנו בפנים כי היה קר מידי עם הרוח שבא מהחוף.
"נס קפה וסופלה שוקולד ואתה יכול להביא לי מים חמים בבקבוק הזה?" שאלתי וביד אחת החזקתי את ענת שישבה עליי וביד השניה העברתי דפים שהיו בתפריט.
"בטח.. יש כיסא מיוחד בשבילה, רוצה?" שאל ובדיוק עדי נכנסה והתיישבה לידי.
"אמ.. טוב" אמרתי בהיסוס ועדי הזמינה נס ועוגה כמוני.
המלצר הגיע עם כיסא בשביל ענת ומים חמים בבקבוק שהבאתי לו.
"תודה" חייכתי אליו ועדי שיגעה אותו לגביי התפריט. הנחתי את ענת בכיסא ונתתי לה לשחק במשחק שהבאתי לה מהבית, ככה היא לא תשבור לי את האיפון.
הוצאתי מהתיק שלי את הקופסא המיוחדת עם המטרנה והכנתי לה, הבית קפה היה ריק.
רק קצת אנשים ישבו בפנים, הרוב בחוץ ישבו. סגרתי את הבקבוק וניערתי, הוצאתי מעט מהנטזל שבבקבוק על גב כף ידי על מנת שאני יבדוק שזה לא חם מידי.
הבאתי לענת את הבקבוק והיא התחילה לאכול,
הבחנתי שענת מסתכלת על משהו הרבה זמן,
"ענת על מה את מסתכלת?" אמרתי ולגמתי מהכוס קפה שהביאו לי הרגע.
הסתכלתי על האזור שענת מסתכלת ולא ידעתי מה להגיב.