לא מגיע לו לדעת.

הוא מחכה לי מתחת לבית,אני יורדת במטרה ללכת לחברה ורואה אותו יושב חבד באייפון שלו, אחרי שההלם עובר לי אני מתלבטת במשך כמה שניות ארוכות מה לעשות עכשיו?
האם לחזור על צעדיי לאחור מבלי שהוא ישים לב ולרוץ לבית ולהתקשר אליה?
או שאולי עדיף שאמשיך ללכת כאילו לא הבחנתי בו יושב לו שם, במדרגות שממול לחנייה, עם הכובע הזה והאוזניות?
או שאולי אגש אליו ואגיד לו שלום באדישות ואמשיך ללכת כאלו הכל כשגרה והוא לא חדר לשטח הפרטי שלי הרגע?
אני מחליטה להיות בוגרת ולגשת אליו, לנהל שיחה קצרה וידידותית, לזייף חיוך, בכל זאת..לא נתעלם מהעובדה שהלשון שלו חקרה את הפה שלי מספר פעמים.
״מה אתה עושה פה?״ נפלט לי. שיט.לא התכוונתי לתת לו את הרושם שזה מעניין אותי. ״מקום ציבורי לא?״ הוא ענה. נו בטח כפרה עוד פעם התחכמויות וההתנשאות הזאת שבאה איתו לכל מקום. גם אם לרגע הצלחתי לשכוח למה אני כל כך שונאת אותו הוא הרגע דאג להזכיר לי.
״בטח״ עניתי בחפיף והפניתי גב במטרה לחזור לדרכי. ״זהו? ככה?״ הסתובבתי עם מבט של -אולי תמשיך את המשפט אני לא אמורה לנחש מה עובר לך במוח המעוות שלך- על פניי. כשהבין את הרמז אמר ״אני בכבודי ובעצמי יושב מתחת לבית שלך ופשוט ככה את ממשיכה ללכת?״ פחח המשפט שיצא הרגע מפיו הוציא ממני גיחוך קל ״כן מאמי פשוט ככה״ ירקתי אליו והסתובבתי חזרה. ״איי מישהי פה במחזור״ הוא אמר ״דווקא סיימתי חודש שעבר אבל ממש תודה על הדאגה״ אמרתי עם חיוך ציני על הפנים והוספתי ״ואני ממש ממהרת אז אם לא אכפת לך״ עצרתי שוב וסימנתי לו אם היד לכיוון שאליו פניי מיועדות,הסתובבתי ופלטתי ״נשתמע״.
בצעד החמישי בערך לעבר החופש, כשאני בורחת מהדבר שיושב מאחוריי, הדבר הזה שעושה לי כל כך רע, שעכשיו פרץ לשטח המוגן והבטוח שלי, לשעבר..
שמעתי מאחוריי ״פשש״ ואז באה מחיאת כף, והשנייה לא אחרה לבוא, הסתובבתי.. הוא כבר לא ישב על המדרגות הוא עמד באמצע החנייה, ידיו השריריות משולבות בצורה מושלמת על חזהו המחוטב. ״אני מבין שהמשכת הלאה?
״הוא זרק לאוויר סתם ככה, לרגע היה נדמה לי שאפילו הוא עצמו הופתע מהכנות שלו. ״ואני מבינה שבאת להחזיר אותי אחורה״ פלטתי ויישרתי את מבטי אליו,רציתי שיסתכל לי בעיניים בעוד הפה שלו אומר את השקר הבא שיוציא עכשיו. ״אני מבין שיש לאן להחזיר״ אמר וחייך את החיוך הצדדי הזה שלו שחשף את שיניו בצורה המושלמת. תמיד אהבתי שהוא היה עושה את זה, במיוחד אחרי שהשפתיים המושלמות שלו היו מונחות על שלי..
התעלמתי מכל הרגשות והתחושות שעברו בגופי רק מהמבט של עיניו בעיניי ואמרתי ״אתה מבין לא נכון. בעצם, יודע מה הבעיה שלך?אתה לא מבין בכלל. תעשה לשנינו טובה ותפסיק לשחק אותה שאכפת לך ואתה לא עומד פה מולי רק בגלל התחת שלי, אז יאללה תחסוך. היינו שם, מיצינו פה, בוא נתקדם. אז אתה מוזמן ללכת״. יריתי את המילים האלו כמו רובה שמכוון חזק על המטרה שממולו מבלי לחשוב הרבה כל התוצאות של אחרי, כנראה שאחרי שצוברים משהו במשך שנה בבטן, כשפותחים שוב הכל מתפרץ, והמזל שלי שהפעם זה היה על הבן אדם הנכון ובזמן הנכון. הוא התנער מההפתעה שהמילים שלי הפילו עליו ואמר ״ואם באמת אכפת לי? ואם אני עומד פה מולך עכשיו וזה לא רק בגלל התחת שלך? ואם באתי להגיד לך משהו חשוב יותר ואמיתי יותר?״ הבטתי בעיניו לשנייה ואמרתי ״אז הייתי אומרת שאתה חי בסרט כי אתה חושב שאני עדיין אותה נערה קטנה ותמימה של לפני שנה , שתעשה הכול כדי לזכות בטיפת תשומת לב ממך, שנואשת למילה טובה ממך, שמבט ממך לכיוונה עושה אותה מאושרת שבוע.. אז בוא אני יעיר אותך מהחלום ששקעת בו, ושקעת עמוק ילד. הילדה תמימה הזאת לא סופרת אותך יותר. לא אכפת לה יותר מה אתה עושה ואם מי אתה נמצא , לא מעניין אותה כמה בנות דפקת במסיבה אתמול או את מי לקחת לבית בשישי שעבר או איזה סמים עישנת לפני הבדיקה שאמא שלך קבעה. לא אכפת לי מתי חזרת לבית מהעבודה ואם היית רעב. גם לא כל כך מעניין אותי באיזה שעה יצאת למקיף היום בבוקר ולמה לא ראיתי אותך ברמזורים. אתה יותר לא חלק משמעותי מחיי. אני מודה. היית. אבל כל תקופה נגמרת ואתה אצלי גמרת ביחד איתה״ אמרתי.
וואו איזה הרגשה של שחרור והקלה יש לי בגוף עכשיו, לא הרגשתי ככה מהפעם הראשונה שראיתי אותו בשווארמה אז. כנראה שהייתי תריכה את הסגירת מעגל הזו בשביל לשחרר את הלב שלי לתמיד. אז כן, שיקרתי בכל מילה שאמרתי לו עכשיו. אבל הפגיעה שפגע בי למדה אותי שאם אתה לא טורף אתה נטרף. ואת ההזדמנות שלו הוא פספס. וגם אם יש טיפת אמת במה שהתכון להגיד לי ובסיבה שבגללה מלכתחילה בא הנה , מגיע לי טוב יותר. ולמרות שהוא הדבר האחרון שאני חושבת עליו בלילה והראשון שאני חושבת עליו בבוקר והעקרי שאני חושבת עליו בכללי בכל יום כל ביום הוא לעולם לא ידע את זה . הוא לימד אותי לשמור את הרגשות שלי בפנים כשמסביבם חומה גדולה ארוכה ובלתי חדירה .
אני לא יתן לו לדעת. אתם שואלים למה?
כי פשוט לא מגיע לו. אבל לאהוב אותו אני לא אפסיק בחיים, תמיד יהיה לו מקום בלב שלי והבעיה היחידה היא שהוא לא ידע את זה לעולם.