לא רציתי אבל התאהבתי

אחרי כל כך הרבה שנים של זוגיות, ניתנה לי האפשרות להיות "פרפר חופשי" לתקופה מסויימת, לא כי רציתי, לא כי ההיתי צריכה, כי הוא זה שנתן לי אותה. בלי לחשוב פעמיים ניצלתי את ההזדמנות הזאת, לא כדי למצוא אהבה חדשה , לא כדי להיות מסופקת , לא כדי לקבל תשומת לב … זה פשוט לא עניין אותי, בסכ"ה רציתי סוף סוף להרגיש מה זה לחיות למען עצמי ולא למענו . יצאתי, שתיתי, נהנתי, הכרתי בנים ובנות מכל הסוגים באמת הרגשתי חיה… הרבה זמן זה לא קרה.
החיים שלי התחילו לזרום הכל היה מלא אורות ,מלא חיוכים , מלא שימחה ואושר שקרן לי מעבר לכל פינה…. עד שערב אחד קרה מה שלא רציתי שיקרה, נתקלתי בך.
לא ידעתי מי אתה ,מה אתה רוצה ,למה אחרי 10 דקות שיחה אתה שולח לי הודעה בפייסבוק, למה נפגשנו לראות ליקוי ירח, למה יום למחרת כשאמרת שאתה חוזר נחנקתי מדמעות והרגשתי שאם לא אראה אותך חרב עולמי, למה התרגשתי מכל הודעה שלך ושיניתי אפילו את הצלצול של ההודעה כדי שאוכל לסנן את האחרים ורק להודעה שלך לרוץ ולהגיב ,למה חיכיתי שלושה ימים כמו מטורפת בתקווה ותפילות שחבר שלך יקח אותי אלייך, למה רעדה לי הבטן כמו לילדה קטנה שקונים לה את הדבר שהיא הכי רוצה בעולם- כשבאתי לבקר אותך, למה ספרתי את הימים , השעות, הדקות עד שניפגש בסוף שבוע, למה כל זה? לא רציתי את זה אבל נפלתי לתוך זה . באמת , בלי כוונה… היה לי טוב אבל- היה לי עוד יותר טוב איתך, הרגשתי שהחלק שהיה לי חסר כדי להיות מאושרת בא והשלים אותי…
איתך הרגשתי שאני – אני, לא צריכה להתאפר, להתלבש, להתארגן שעות על גבי שעות כדי להוציא מעצמי את הטוב ביותר, הרי כשאתה הסתכלת עלי עם החיוך שלך הרגשתי הכי יפה בעולם.
לרגע החיים שלי נראו יפים לרגע, הכל היה ורוד , ששגוני, הכל היה מושלם . כמו פאזל שמתחבר.
מוקירה לך תודה ומקללת אותך בו זמנית; את הפרפרים? הרגת, את הניצוצות? כיבית, את הרחיפה? משכת לקרקע. משכת לקרקע ובצדק, אולי זה בכלל לא היה צריך לקרות? אולי זה היה משהו זמני וראשוני… לא אדע . לא אדע עד שלא אראה שוב את פנייך ואביט בעינייך ואבין מה הן אומרות, מה הרגשת בלעדיי ומה הרגשתי בלעדייך, האמנתי בגורל תמיד , גם עכשיו .. עדיין.. , אל תהרוס לי את זה . בבקשה.