לבנות ולשבור

הוא הגיע ושבר את הכל.
חשבת דווקא שלהפך, שהוא יבנה ויתקן מה שהיה עוד הרוס
מלפני שהוא בא… את ההריסות שגרמו אחרים
הוא הקסים אותך, שווא אותך במילים, במנגינות..
הוא היה ים של אושר, משהו שלא זכרת שקרה לך לפניי
רצית רק עוד ממנו ומהבנאדם שהוא גרם לך להיות
ולא הבנת איך זה קרה, וכל כך מהר…
עוד לפני שהספקת לחשוב בהגיון כבר היית שבויה שלו
כבולה.
חושבת רק עליו, שוכחת מאחרים
ולא שמת לב שבינתיים השמיים מאפירים
הוא שיחק בך ואת נשברת
שום אפשרות לתקן, לבנות מחדש…
רק חרטה. סערה בלב ים…
אבל לשכוח אי אפשר,
ואומרים לך שיהיה טוב, שיש אחרים.. טובים יותר
אבל בשבילך הוא האחד.
מחכה שיחזור, שיגיד שזה היה סתם טעות
אבל עבר הזמן והוא נעלם..
והוא נשאר רק זיכרון קטן בלב שלך לעולם.