להילחם עם הלב – פרק 1

קולות תשועה הושמעו ברחבי האולם כשניכנסתי,לבושה בבגדי ההיתאבקות שלי ומוכנה להיתאגרף עם עוד איזה ביריון מלא שיער.
האחראי על ציוד האיגרוף הגיש לי שיניים תותבות כדי לשמור על שיניי האמיתיות.
לאחר שהכנסי אותן אל הפה שלי,כיסיתי את ידיי בכפפות האיגרוף,מוכנה לקרב.
הרגשתי את האדרנלין זורם לי בגוף בזמן שהבריון הגיע אל רחבת האיגרוף,מקמץ את אגרופיו וחושב שיש לו עסק עם ילדה קטנה.
אנשים מבחוץ חושבים שאני שברירית ביגלל הגודל שלי,אבל הם טועים.
אני מסוגלת להכל.
"הוא יכול לכסח כל אחד העומד בדרכו,ועכשיו הוא מגיע אל הבמה,קבלו את סטפן!" המנחה של הערב אמר וסטפן כתגובה הרים את ידייו גבוה וקריאות של בוז הושמעו ברחבי האולם.
"היא ניצחה בכל סיבוב שיש,היא אלופת ההיתאבקות,קבלו במחיאות כפיים סוערות את קיילה מינור!" הקהל שאג כשהיתקדמתי אל עבר הבמה.
צילצול הפעמון הגיע ואישה הלבושה בבגדים מנימלים שלא נותרים מקום לדימיון, הרימה שלט הרשום בו 'סיבוב ראשון'.
זאת אומרת שעכשיו אני אמורה להילחם בו,ולקבל כסף.
כסף זה הפיתרון לחיים האלו.
בשבילי כסף הוא הדרך אל האושר,כסף נותן לך לחיות בעולם האכזר.
אגרוף כואב הגיע אל העין השחורה והימינית שלי,נותן לה להיות סגולה.
סטפן הזה,הוא לא יודע עם מי הוא מיתעסק!
התחלתי עם הטקטיקה שלי,נתתי לו להרביץ לי כמה שהוא רוצה כדי שיתעייף ויראה שאני לא מסוגלת להילחם נגדו.
לאחר שסטפן לקח את רגלי הימנית בתנופה והעיף אותי,היתרוממתי ונתתי לו בוקס בעין,שישאיר לו סימן להרבה זמן.
לפני שהוא הספיק להיתאושש נתתי לו עוד בוקס בעין השנייה,ולאחר מכן עיקמתי את ידו הימינית והשרירית שחשבתי שהיא חזקה אבל מסתבר שאני יותר.
הקהל צרח למראהו של סטפן,כשהוא שוכב על ריצפת הרחבה חסר כוחות ורגלי הימינית מעל חזהו השרירי.לאחר שלושה סיבובים שבהם ניצחתי את סטפן,היסתיים הקרב וצילצול הפעמון הגיע.
"קיילה מינור,המנצחת שלנו להערב!" כל הקהל מחא כפיים כשהרמתי את ידיי גבוה וחייכתי חיוך רחב.
יצאתי מרחבת האיגרוף לכיוון המלתחות,כדי להיתנקות מהסירחון שהיה על גופי,אחרי הכל אני אישה.
אולי זה יישמע לאנשים אחרים קצת מצחיק שאישה נילחמת עם גבר,ועוד ברחבת היאבקות.
שכולם חושבים שהגבר הוא זה שינצח,אבל שימשיכו לחשוב.
אחרי הכל אני שברתי את כל הסיטגמה ש'גבר יותר חזק מהאישה'.
היסתכלתי במראה,רואה אישה עם ידיים רזות ללא שרירים אבל חזקות,שיער שחור חלק ועיניים שחורות רגילות. גופי היה רזה אבל מחוטב,אני לא כמו הנשים עם השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות אבל הרבה גברים חיזרו אחריי.
לאחר שהיתנקתי הגעתי אל מישרד המנהל שלי-מרטין,שחיכה לי על כיסא מרופד מיסתובב.
מרטין הציל אותי מהכל,אני זוכרת איך הוא ראה את הכישרון שבי,כשעוד הייתי גרה ברחוב.
הוא עבר ברחוב וראה אותי נאבקת ונילחמת באחד שניסה לאנוס אותי.
כבר שם הוא ראה את הכישרון שלי,שאנשים בחיים לא ראו אצלי.
"אני גאה בך!" מרטין קרא בקול ומחאה כפיים ואני כתגובה מחייכת חיוך גדול החושף את שיניי.
הוא הגיש לי סכום נכבד של כסף,שבו אני אוכל לממן את עצמי למשך הזמן הקרוב.
"תודה מרטין" חייכתי שוב וספרתי את השטרות שהיו בידיי.
כשהגעתי לפתח הדלת,כדי לצאת וללכת אל הבית שלי לנוח מהיום המעייף הזה שמעתי את מרטין קורא לי.
"קיילה,שכחתי להגיד לך,עוד שבוע יבוא מיתאגרף מוצלח לא כמו הרגילים,תיתכונני טוב!" הוא אמר והינהנתי כתגובה,ממשיכה ללכת מחדרו אבל עם סקרנות גדולה לגבי המיתאגרף החדש.
פסעתי ברגל אל עבר ביתי,עייפה ותשושה מהיום העייף הזה.
פתחתי את דלת הבית,הבית שלי הוא קטן אבל מעוצב יפה לטעמי.יש בו כל מה שאני צריכה.
"היא הלכה לישון,אל תדאגי החלפתי לה טיטול היא הייתה מלוכלכת". השמרטפית בת ה-17 הגיעה אליי,ניראת קצת עייפה לאחר עבודתה.
הבאתי לה סכום כסף ניכבד יחסית לשמרטפות והיא אמרה מילות תודה והלכה.
אני זוכרת איך הגעתי לדירה הזאת,חסרת כל עם הבת שלי ליהי.
ליהי היא כל מה שיש לי,בילעדייה אני כלום.
הגעתי לחדר שלה,היא ישנה כמו מלאך! שיערה השחור שירשה ממני היתפזר על הכרית ועייניה הירוקות נעצמו.
אני בטוחה שהיא תהיה ילדה יפה כשתהיה גדולה.
נתתי לה נשיקה במצח,ליטפתי את הלחי שלה וחזרתי למטבח,מכינה לי אוכל.
טלפון הבית צילצל כשלעסתי את הכריך,ממש אין לי כח לענות עכשיו!
היסתכלתי על הטלפון,מספר לא מזוהה.
טוב מה יש להפסיד? אני אענה.
"הלו?" שאלתי בחשש.
"מדברים שוב אה קיילה?"
שמעתי את הקול המוכר שבפעם האחרונה זה היה לפני שבע שנים.
לא הוא.
בבקשה רק לא הוא!