לחיות בלעדיך ~פרק 1~

(סיפור בלי הקדמה)

"אוררר קומיייי" אימי צעקה. קמתי. צחצחתי שיניים, שטפתי פנים והתלבשתי. לבשתי שורט , ג'ינס, חולצת בצפר, ואולסטאר שחור. התאפרתי טיפה ועשיתי צמה בשיער.
ירדתי למטה. "ביי אימוש" אמרתי. נתתי לה נשיקה והלכתי.
הגעתי לשער הבצפר וראיתי את בר. הידיד הכי טוב שלי. "היי" אמרתי בחיוך. "היי" הוא אמר וחייך. חייכתי גם והסתכלתי עליו. "מה?" הוא שאל אותי.
"כלום" אמרתי. "בוא" אמרתי، גררתי אותו לדשא והתיישבתי، הוא שכב על הדשא، ושם את ראשו על ידיו. שמתי את ראשי על החזה שלו. "זוכר את הימים ששיחקנו ביחד? בר? ושהתנדנדנו בנדנדות?היתה לנו ילדות יפה". אמרתי. "כן" הוא חייך.
"אני מתגעגעת לימים האלה" אמרתי. טיפה בעצב.
"אל תדאגי, זה עוד יחזור" הוא אמר. חייכתי.
"היי" אמרה ירדן. ילדה מעצבנת שמנסה לקחת את בר ממני.
"הי" הוא אמר וקם. "מה קורה חיימשלי?" היא שאלה אותו. "בסדר" הוא ענה. התעצבנתי. וקמתי. היא תמיד חייבת לבוא. להציק. לדבר איתו. שונאת אותה.
היה צלצול, ונכנסנו לבניין של התיכון. נכנסנו לכיתה והמורה אחרינו.
היא התחילה ללמד וכך עברו שעתיים.
"היוששש" אמרה נופר, החברה הכי טובה שלי. "היי" חיבקתי אותה. יש לה חבר, קוראים לו עומרי.
הם חברים כבר שנתיים. "הי יפה שלי" אמר עומרי ונישק את נופר. עומרי הלך עם בר, ואני נשארתי עם נופר. "אז… מה קורה?" היא שאלה. "בסדר" עניתי. "את חייבת חבר דחוףףף. רוצה נארגן לך מישהו?" היא שאלה. "לא" עניתי. מיכל באה והתיישבה לידנו. היא החברה הכי טובה שלנו. אנחנו מין שלישיה כזאת. היה צלצול ונכנסנו לכיתהושוב עברו שעתיים משעממות. הפעם בהיסטוריה.
הסתיים הבצפר. והלכתי הביתה. "היי אמא" אמרתי כשנכנסתי הביתה.
"היי יפה שלי" היא אמרה לי וחיבקה אותי. עליתי לחדר וזרקתי את התיק על הרצפה.
ירדתי למטה ושאלתי את אימא שלי, "אימא מה יש לאכול" "הנה פה" היא אמרה. והצביעה על השולחן. על השולחן היתה צלחת עם צ'יפס ושניצל. ישבתי ואכלתי.
"אני לא מרגישה טוב" אימי אמרה. "אמא, את בסדר?"
ואז היא נפלה על הרצפה, והתעלפה.
"אמאאאאאאאאא" צרחתי