לחיות בלעדיך ~פרק 3~

"אור קומייי" עומרי אמר לי. נכנס לחדרי ונתן לי נשיקה בלחי.
הוא ראה שהייתי מודאגת. "אל תדאגי, היא תהיה בסדר. אני בטוח" אמר. חייכתי.
קמתי, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים, והתלבשתי. לבשתי חצאית שחורה קצרה יפה, חולצת בצפר ואולסטאר שחור. שמתי איפור עדין ויצאתי.
כשהגעתי לשער ראיתי את אותו נער מאתמול. רועי. התקדמתי אליו. "מה, גם את לומדת פה?" שאל כשראה אותי. "כן" חייכתי. "נחמד, עכשיו שנינו באותו בצפר" אמר.
"כן" אמרתי. ישבנו שנינו על הספסל. באיזה כיתה אתה?" שאלתי, מסוקרנת. "יא 2" אמר.
"מה..? אבל.. איך זה שאתה איתי בכיתה ולא ראיתי אותך בחיים?" שאלתי, מופתעת.
"אה, הצטרפתי אתמול, את כנראה לא באת". "כן, לא באתי אתמול" אמרתי.
"מה יש עכשיו?" שאל. "ספורט" עשיתי פרצוף כועס. הוא צחק. "מה?" שאלתי.
"לא כלום, פשוט את חמודה כשאת כועסת" צחקתי גם אני. הלכנו לעבר המגרש. המורה של הבנים הריץ אותם, מסכנים. במיוחד רועי. עשיתי הליכה עם נופר "מה? התאהבת ברועי?" שאלה בשמחה. "לא, פשוט פגשתי אותו אתמול, בפארק קרוב לבית החולים" אמרתי.
"מה עשית בבית החולים?" שאלה בדאגה. "אימי חולת סרטן" היא הייתה בהלם.
"אני מצטערת" אמרה. "טוב די, צאי מהדיכי,(דיכאון) היא תתגבר, לפי מה שאני מכירה אותה"
"טוב" אמרה. המשכתי להסתכל עליו. "אור ורועי לנצח, שתי נשיקות במצח" התחילה לשיר כמו ילדה קטנה. "חחח די" אמרתי מובכת. "אז את כן מאוהבתת" היא אמרה בקול.
"ששש, סתמי" אמרתי. ישבתי בצד. כאב לי קצת הראש. "מה קרה? קצת ספורט והחנונית כבר מתעייפת?" שאלה אותי ירדן. "סתמי" אמרתי. "מה קרה? עצבנית?" שאלה בארסיות.
יואו, שונאת אותה. ראיתי את רועי מתקדם אליי. ירדן ראתה אותו בזווית עינה והמשיכה.
"מה קרה? האימא חולת סרטן שלך בבית החולים?" התעצבנתי. הייתי בהלם. איך היא ידעה?
"מי סיפר לך?" צעקתי עליה. "ראיתי, הייתי גם בבית החולים, בוא נגיד ש.. "התנדבתי שם" "
אמרה במרכאות. היא עקבה אחריי. כלבה. דמעות ירדו על פניי. התחלתי להכות אותה ולהרביץ לה. "שלא תדברי בחיים על אימא שלייי" צרחתי עליה. עזבתי אותה. יצאתי המגרש והלכתי להתיישב בספסל. רועי בא אחריי והתיישב לידי. "את בסדר?" שאל.
"כן" עניתי. הדמעות המשיכו לזלוג על פניי. רועי הקים אותי, והושיב אותי על ברכיו. הוא ניגב את דמעותיי.
"די יפה שלי, די אור, הכל יהיה בסדר, את תראי" הוא אמר. עיניו שוב הפכו לאפורות כשהתעצב. "אור, אנ..אני אוהב אותך, אני יודע שאני אומר לך את זה רק אחרי יומיים, אבל.. אני באמת אוהב אות…" אמר. עצרתי אותו בנשיקה.
אחרי כמה שניות התנתקנו. "גם אני אוהבת אותך" אמרתי. חייכתי ושנינו צחקנו, לא יודעים ממה. רק יודעים ששנינו נהיה מאושרים עכשיו. "רגע, אנחנו זוג?" שאל. "מה אתה רוצה שנהיה?" שאלתי. "זוג" אמר. "אז יופי, אנחנו זוג" נישקתי אותו שוב.
ועוד דבר קטן:
אהבה- 4 אותיות, 3 הבהרות, 2 מטומטמים, ולב אחד.
(הכוונה למטומטמים , זה אומר שהם כאילו מטומטמים מהאהבה, כאילו עיוורים מהאהבה, למי שהבינה)