ליפה שבגברים

הסיפור הבא מובא על ידי כתבתכם הנאמנה,הוא מלא בורות שמקורם בזיכרון מעורפל מלילה משכר ואלפי רגעים קטנים שמעולם לא לקחתי ברצינות המגיעה להם.
אבל לפני שתתיאשו ותעברו לסיפור או לשיר הבא,עצרו לרגע.

זה סיפור האהבה הראשונה שלי,אולי דעתי מעט סובייקטיבית אבל איני חושבת שתתאכזבו.הוא מורכב מכל הפרטים שסיפור אהבה צריך להכיל:התאהבות טוטאלית ושברון לב מרסק.

נתחיל מהסוף:הוא ויתר עלי.

אבל על מנת להסביר את הנאמר קודם אתחיל מההתחלה.

סוף שנת הלימודים של כיתה י.שיעורי הביולוגיה שלי מעולם לא היו משעממים איתו,ישבתי בשורה הראשונה ובטור השמאלי ביותר,לצד אחת החברות הטובות ביותר שלי אז.

הוא ישב מאחורי.אני לא זוכרת אם דיברנו אז,הוא נטה להצחיק את כולם.ואני הייתי רק עוד קול בעירבול הצחוק.

נקודת המפנה החלה בכיתה יא.אני לא חושבת שהוא הבין שהוא מביך אותי.עם תשומת הלב הבלתי נגמרת שלו.בכל פעם שנכנסתי לחדר,הוא היה הראשון שמברך אותי לשלום,ממזר שכמותו,הוא גרם לי להתמכר לתשומת הלב המופרזת שלו.לבדיחות שגרמו לי לצחוק בקול שהיה גורם לעשרות זוגות עיניים לפנות אליי.

"היפה בנשים" היה קורא בקול,עיניו מלאות בניצוץ שובבי.

ואני, הצעירה מבין כל אחי,שגברים מעולם לא הבחינו בה בתור יותר מידידה.התאהבתי.

לב דופק מהיר.חיפוש קדחני אחריו במהלך היום.מחשבות נודדות לעיניו, לחיוכו,לשפתיו…

כל הסימנים הללו החלו לפקוד אותי בשנתי האחרונה בתיכון.במבט לאחור הבנתי שאני אשמה בדיוק כמוהו באופן שבו הכל נגמר ובטעם המריר של "מה אם" שנשאר בפי עד היום.

הייתי עיוורת, מאהבה אליו וביטחון עצמי נמוך שהביא אותי לחשוב שהוא מחבב אותי רק בתור ידידה שלו.

הכל נהרס כשסיימנו את הלימודים.בתוך תוכי ידעתי שהרגש שחשתי כלפיו יהרוס אותי כשיגיע הזמן להיפרד.

מסיבת האפטר שלנו התקיימה ב-24.7.15. התאריך הזה חקוק במוחי לעד.
עשינו מסיבה על חוף הים,מוזיקה,אלכוהול וריקודים. כולם התרכזו באושר על סיום הלימודים ובחרו שלא להתמקד בפחד מהלא נודע שהביא איתו העתיד.

באותו הלילה סיימנו את הלימודים באופן רשמי,אך אז גם נחרצו סופית יחסיי איתו.

כולם רקדו,צחקו,שתו,אהבו,נפרדו, התחבקו,צעקו ואהבו. וכשהוא ראה אותי ונתן לי חיבוק חזק כל כך זה הרגיש טבעי. הוא חייך אלי,שיכור ומאושר.

"את רוצה לשתות משהו?" שאל.

חייכתי,ליבי הולם מהקרבה אליו.וקיוויתי שהוא לא הבחין בכך.

הבטחתי להורי שלא אשתה,וכשאמרתי לו את זה הוא הביט בי דקה ארוכה, ואז לקח את ידי בידו והכריז "אז נרקוד".

רקדנו,צוחקים ושיכורים מאושר וחופש זמני.

נראה שגבול בידידות שלנו נעלם,המגע היה חופשי יותר מצידו.הוא הרים אותי בסגנון כלה וסיחרר אותי,גורם לי לפרוץ בצחוק.

"תבואי איתי לנשף" לחש פתאום.
כולם השתתקו.לפחות במוחי.היינו רק אני והוא.שני ילדים שלומדים עדיין מה היא אהבה.

"לא".

התשובה שלי הפתיעה אותי.ואותו.הוא לא התווכח,רק המשיך להביט בי.ובכל מאודי רציתי להגיד לו שאני אהיה יותר ממאושרת ללכת איתו לנשף שלנו.שאני אוהבת אותו ורוצה לבלות כל זמן שאפשר איתו.

הלכנו לפינה מרוחקת,קרובים רחוקים מהמים.המגע שלו העביר רטטים בעורי החשוף.

"אתה שיכור,אם היית רוצה להזמין אותי באמת.היית עושה את זה כבר קודם" אמרתי.

"אני ביישן" אמר ואני נחרתי בבוז.הוא היה האדם הכי לא ביישן שהכרתי.

"ופחדן,רציתי להזמין אותך כבר לפני כמה חודשים.אבל את גורמת לי לאבד את האומץ" הוסיף בשקט.

היתה שתיקה ארוכה.על מנת לשבור אותה התחלתי לדבר על מה נעשה בעתיד הקרוב.

הוא אמר שהוא מתגייס לגבעתי.אני סיפרתי לו על מכינה שתתחיל בירושלים בעוד שבועיים ומבלי שהבחנתי איך הגענו למצב הזה.

התנשקנו.

שנה של אהבה בסתר התממשה עבורי אז.הייתי נואשת לעוד-עוד מגע ולעוד מילים שלא נאמרות ולא יאמרו עד עצם היום הזה.

בילינו יחד 3 שעות עד שהחברים של שנינו קראו לנו מרחוק.

מהרגע שעזבנו את הפינה ההיא בחוף היום הקסם, שאולי היה קיים במוחי המאוהב בלבד,התפוגג.

מעולם לא דיברנו מאז,מלבד שיחת ווטסאפ בעלת שורות בודדות שהבהירו לי היטב את מה שהבנתי ככל שחלף הזמן מאז.

הוא היה שיכור.וכל מה שקרה קרה רק בגלל זה.

זה שבר את ליבי.אני מודה.והקשה על אנשים אחרים לתקן אותו ולאפשר לי לאהוב באותה התמימות שוב.

כמובן שלמדתי כמה לקחים חשובים מאז אותו היום, ואשמח לחלוק אותם איתכם:

1.אף פעם אל תבטחו בגבר שקורא לכן "היפה שבנשים".
2.התעמתות עם אנשים פנים מול פנים תמנע חרטות עתידיות.
3.תבוא אהבה אחרת,אבל אהבה ראשונה היא אהבה הרסנית כל כך.לעולם לא תצליחו לשכוח אותה.
3.אף פעם אבל אף פעם אל תאמינו לגבר שיכור.

אני בת 20 היום. עברו שנתיים מאז שראיתי אותו.ומאז הספקתי ללמוד עוד כמה לקחים בעזרת גברים שונים.

אבל אל תדאגו לי,מצאתי אדם טוב שאוהב אותי ואני אותו ואולי אכתוב לכם עליו יום אחד סיפור שלם.

אבל בינתיים אני אניח לכם.
ולזכרונות.