למה דווקא אבא שלי מיליונר?! (פרק 29) פרק דרמתי מיתמיד! =)

יצאנו מהקניון וכמו תמיד הפפרצי לא הפסיקו לצלם אותי ואת אור
"אז את ממש מפורסמת" אמר אור
"כן מאוד" אמרתי
הגעתי הביתה
"ביי אור תודה ממש נהנתי" אמרתי
"ביי גם אני" אמר אור
נתתי חיבוק לאור וניכנסתי הביתה.
פתחתי את דלת הכניסה וראיתי את אבא שלי עומד כועס יותר מיתמיד.
"מה קרה אבא?" שאלתי
"מה קרה רוני מה שקרה ששיקרת לי!" אמר בכעס
"מתי שיקרתי לך?" אמרתי בתמימות
"תמיד שיקרת לי"
"בנוגע למה" שאלתי בקול רועד במיוחד
"רוני אל תעמידי פני תמימה" צעק אבי
"אבא אני לא עשיתי כלום" אמרתי
"תעני לי בלי להיתחמק מי זה אור את דן אני כבר מכיר" אמר
"אור?" אמרתי
"כן אור זה שהלכת איתו לקניון היום"
"אור אמ.. סתם ידיד" אמרתי
"סתם ידיד אני ראיתי תתמונות שלכם מחובקים די רוני מה יש בניכם תעני לי רוני" צעק עלי בקשיחות
שתקתי ולא הוצאתי מילה
"רוני תעננייייי לי!" צעק
"אתה לא מרשה לי ללכת לשום מקום להכיר חברים אתה לא מרשה די אבא אני לא בת 13 די צאה מהסרט שאני עוד ילדה גדלתי היתבגרתי אני לא אותה ילדה שגידלתה" אמרתי
"רוני אל תיתחצפי אלי ובחיים שלך אל תדברי אלי ככה" אמר ונתן לי סטירה.
כול הלחי הייתה לי אדומה וכול גופי כאב ירדו לי דמעות וכולי רעדתי הוא בחיים לא דיבר אלי ככה בחיים לא הרביץ לי.
"לכי תעלי לחדר ואת לא יוצאת מימנו עד שתילמדי להיתנהג יפה ולא לשקר לי" צעק
רצתי למעלית ועליתי לחדרי ניכנסתי ונעלתי את הדלת היתישבתי מאחוריה. והתחלתי לבכות בכיתי בכי של החיים כמו שמעולם לא בכיתי בחיים שלי לא השפילו אותי ככה.
קמתי והתחלתי לארוז לקחתי את המיזוודה הורודה הגדולה שלי והתחלתי להשים בה בגדים נעליים וכלי רחצה מגבות סדינים ואוכל.
סיימתי לארוז והחבאתי תמיזוודה ניכנסתי למיטה וחיכיתי שהייה ערב ראיתי טלויזיה .
ולפתע הייתה דפיקה בדלת
"מי זה ?" שאלתי בבכי
"זאת מיתר (העוזרת) "
פתחתי לה את הדלת
"הבאתי לך אוכל" אמרה מיתר
"אני לא רותה" אמרתי
"ולישתות את רוצה?" שאלה
"לא גם לא צאי בבקשה" אמרתי
מיתר יצאה ונעלתי את הדלת.
כיוונתי שעון מעורר ל 4 ליפנות בוקר ונירדמתי.
"להלהלהלהלהלהלנהלנ" השעון מעורר צילצל
הייה כבר 4 לפנות בוקר קמתי בשקט לקחתי את המיזוודה הורודה שלי וירדתי לקומת הקרקע
פתחתי את דלת הכניסה וברחתי.
התחלתי ללכת