מתי היא תשים לב.. פרק 25 חלק ג'

נקודת מבט הדר-
הבטתי בתומר וחייכתי חיוך קטן, הוא דיבר ברצינות.. על מה לדבר?
"אני מקשיבה" אמרתי בחיוך ולא הורדתי את מבטי מעיניו שלודרות לי לנשמה ושורפות אותי.
הוא הביט בי והעביר את ידו בשיערו ונשם נשימה עמוקה.
להילחץ?
הסתכלתי עליו ובלעתי את רוקי, מנסה להבין מה הוא רוצה להגיד.
"אני אוהב אותך" אמר וזה העלה על פניי חיוך, חשבתי שכבר הוא רוצה להיפרד ממני.. או שהוא כועס עליי על הקטע של האוכל.. או שהוא עצבני עליי בגלל כל הידידים שהוא לא מת על הרעיון.
"אני אוהבת אותך גם" אמרתי בחיוך ונשכבתי בחזרה.
הוא העביר את אצבעותיו בתוך שיערי ואמר "אני אזוז כי צריכים אותי בבסיס, צהריים טובים" אמר ונשק לראשי, הוא קם ויצא מהחדר.
נשכבתי במיטה והסנפתי את הכרית שתומר הניח עליה את הראש וככה נרדמתי.
"הדרי יש ארוחת ערב.. את ישנה הרבה" אמר בצחקוק קל מאור.
"אני באה" אמרתי בחיוך עייף. התארגנתי ויצאנו לחדר אוכל.
התחלנו לאכול והסתכלתי על תומר שישב עם חברים שלו בשולחן אוכל.
-'אהובי אדווה בשמירות והיא לא חוזרת לישון, רוצה לישון אצלי?' שאלתי את תומר באסמס
'הדר זה לא לעניין.. אני לא יכול לישון אצלך.. תאכלי את כל האוכל ואני אראה אותך בפינת עישון עוד מעט' רשם והביט בי.
סגרתי את האיפון והמשכתי לאכול, היתי מבואסת טיפה.. עד שראיתי עוד הודעה מתומר
'אני אוהב אותך *-:' זה העלה בי חיוך.
סיימתי לאכול ויצאתי לפינת עישון כמו שתומר אמר, חיכיתי לו 2 דקות עד שהוא בא.
הוא נעמד ליד הספסל ועישן סיגריה, אני ישבתי על הספסל והסתכלתי עליו.
אני אוהבת אותו ואי אפשר אפילו לחשב כמה..
"חיים מה איתך?" שאלתי, הוא נראה עייף, טוב להיות איתי זה בהחלט מעייף.
"סתם עייף" אמר וליטף את הלחי שלי ביד אחת שלו, כי היד השניה שלו עסוקה בסיגריה.
"למה אתה לא נח?בוא נלך לנוח" אמרתי והוא חייך, הוא הביט בי ואמר "תנוחי את, אני בשמירה היום" אמר, הנהנתי בראשי והוא כיבה את הסיגריה. הוא נשק לשפתיי נשיקה קצרה והרגשתי את הטעם המר של הסיגריה.
"בואי נחזור לפני שישימו לב" אמר וחיבק אותי חיבוק קצר.
"כן" מלמלתי וקמתי מהספסל, הוא החזיק בידי והיד השניה שלו החזיקה במותן וקירבה אותי אליו כאשר אנו עומדים מתחת לשמיים הכחולים שחורים.
הבטתי בעיניו החודרות שנכנסות לי לנשמה ושורפות אותי לאט לאט. כמו אש מייסרת שלא שורפת אותך בפעם אחת.. לוקח לה הרבה זמן עד שהיא שורפת את כולך.
"אני אוהב אותך מאוד" אמר ורכן אל עברי נשיקה קצרה. חייכתי אליו והוא יצא מהפינת עישון.

ככה עברו הימים ואני ותומר נפגשנו בערך בבסיס.. הוא היה עסוק מאוד עם כל התרגילים שהיו בבסיס וגם אני היתי עסוקה, לא ישנו ביחד בכלל.. רק נפגשנו מידי פעם בחדר שלי או בחדר של מאור, או בפינת עישון, הרבה זמן לא באתי לחדר של תומר.
כל פעם כשתומר מסתכל לי בעיניים אני נמסה ושוכחת למה אני כועסת עליו.
היום אנחנו יוצאים הביתה סוף סוף! ענת קראה לי שנצא כל החברים מפעם מהתיכון, סוף סוף תומר יוכל לצאת איתי לשם.
הגעתי לבית וארגנתי את כל הדברים, תכננו לצאת היום לפאב ומחר ביום שישי לצאת לאחד הבתים, או לסתם איזה בר על החוף.
התקשרתי אל תומר והוא לא ענה, אוף. שלחתי לו אסמס כי זה הסיכוי היחידי שלו לענות.
-'תומר.. אתה לא עונה לי..' רשמתי
'אני יודע, אני לא יכול לענות לשיחות, אין לי קליטה' רשם
-'רוצה לצאת איתי ועם חברים שלי לפאב בתל אביב?'
'אני יוצא עם חברים, רוצה לצאת איתנו?' שאל
-'אני רוצה לצאת עם חברים שלי ואתה אף פעם לא באת איתי' רשמתי
'אני יודע.. אבל כבר קבענו' רשם
-'תומר הכל בסדר?' רשמתי
'למה שלא יהיה בסדר?!' רשם
-'לא משנה.. אתה כמעט ולא נמצא איתי.. אתה מתרחק ממני' רשמתי
'אני אוהב אותך.. והכל מתוך אהבה, אני עסוק בזמן האחרון.. תהני עם חברות שלך♥' רשם

הגיע הערב ויצאתי אל הפאב, כל החברים התפזרו ברחבי הארץ בגלל הצבא והחלטנו שהכי קרוב לנו זה פאב בתל אביב.
איפרתי את עיניי באילינר שחור פס דק ושפיץ בסוף העין, את לחיי עיטרתי בסומק ואת שפתיי משכתי באודם ורדרד בהיר.
לבשתי מחוך שחור מפייטים שחושף את הטבור שלי, שמתי חצאית מיני גבוה, לא צמודה. בצבע כחול וזה משאיר חתיכת עור חשופה. נעלתי נעלי פלטפורמה בצבע שחור עם ניטים. ואת שיערי פיזרתי ועשיתי ביביליס בשיער בקצוות. סידרתי את הפוני בובה מעט ויצאתי לכיוון הפאב עם המכונית.
יצאתי אל הפאב ונפגשתי עם החברות, ראיתי את אור, כמובן.
התחלנו לרקוד לפי הקצב של השירים מעט ובאיזה שלב נמאס לי.. חשבתי על תומר, רציתי להיות איתו..
אור התיישב לידי והתחיל לדבר איתי, זהו התיכון עבר.
"זוכר שיצאנו בכיתה יא' למועדון שהיה בראשון? והרבצת למישהו שדיבר איתי?" אמרתי בחיוך והבטתי בו. הזמנתי שתיה ושתיתי מהקשית והבטתי באור.
"כי מי הוא שיקרא לך כוסית? שיקרא לך יפה, מהממת, אבל לא כוסית" אמר ושתה מהשתיה שלו.
חייכתי חיוך קטן והבטתי באור. הוא מדהים, הוא חתיך, אבל דרכינו נפרדו.
"זוכרת שהיו מביאים לנו תיגבורים לכל הקבוצה בשיעור לשון והינו מבריזים לים במקום ללמוד" אמר וצחק, צחקתי אחריו ולגמתי מהשתיה.
"וכשתפסו אותנו אתה אמרת שאתה מבין טוב לשון ונישקת אותי ובגללך יאיר נפרד ממני" צחקתי, יאיר היה חבר שלי, רק שיאיר היה בכיתה יב' ואני היתי יא'. יום אחד כשבאנו לצאת להבריז הביתה המנהלת תפסה אותנו והתעצבנה למה לא נשארנו לתיגבורים בלשון, אז אור אמר שאנחנו מבינים טוב והוא אמר לה 'הנה הדגמה' ודפק לי נשיקה, ודחף את הלשון.. ויאיר היה מאחורינו.
יאיר נפרד ממני ואור היה שם בשביחפל לנחם אותי.
"נהנת מהנשיקה הזאת, אל תגידי שלא" צחק, רציתי להכחיש כי יש לי מישהו עכשיו. וכן נהנתי מהנשיקה שלו. מהאנדרנלין שאני עושה משהו אסור..
"וכשבכיתה יא' יצאנו לטיול שנתי באילת והחלטת לחזור שיכור ממועדון שם וישנת איתי בחדר והעיפו אותי ואותך בחזרה לבית" צחקתי, הוא צחק ואמר "היה כיף" ולגם מהשתיה.
בחנתי את כל האנשים במועדון וראיתי את חברים של תומר ואת תומר לא ראיתי.
חברים שלו ישבו בבר הגדול ולא הבחינו בי, מזל.
"נרקוד לזכר הימים?" צחק אור והושיט לי את ידו, הנהנתי בחיוב ואחזתי בידו.
התחלנו לרקוד לצלילי השירים החזקים והקופצניים והקצביים והתערבבנו עם כולם, רקדתי מעט צמוד עם אור, אבל זה פאב.. מה לעשות.. צפוף..
"אני רוצה שנהיה ידידים, אם לא נהיה זוג.. אז לפחות ידידים, תני לי לחזור למה שהינו" אמר אור, הסתובבתי אליו כי רקדנו והיתי עם גבי אליו.
"מסכימה" אמרתי וחיבקתי אותו. הוא לחש לאוזני "הנה חבר שלך", הסתובבתי וראיתי את תומר יושב ליד חברים שלו כשבנות שלבושות בבגדים זנותיים יושבים לידם.
חייכתי אל אור והמשכתי לרקוד עם אור ושמתי פס על תומר.
האיפון שלי הבהב וראיתי הודעה מתומר, כמובן.
הוא שלח לי תמונה שלי ושל אור מדברים ואני צוחקת ועוד תמונה שאני ואור רוקדים והוא לוחש לי באוזן משהו.
'אני אמור לחשוד? את הולכת ומתחרמנת על אור? מה נסגר איתך ילדה' רשם. איזה מציק.
-'מה?' שלחתי ועשיתי את עצמי לא מבינה.
'אני יושב בבר, בואי תגידי שלום♥' רשם.
סגרתי את האיפון והבטתי בו, הוא שלח לי נשיקה באוויר, חייכתי והרגשתי את עצמי מסמיקה.
"לכי אליו" אמר אור בחיוך ופרע את שיערי, הוא סידר אותיפו בחזרה כשהבין שאני שונאת את זה עדיין. הלכתי אל הכיוון של תומר וראיתי את אור הולך ומתחיל עם מישהי.
נעמדתי ליד תומר וחייכתי חיוך קטן. חברים שלו חייכו אליי והמשיכו בשלהם.
"ככה באת לכאן?" אמר תומר והושיב אותי עליו. הכיסא הגבוה לא היה נוח במיוחד.
סידרתי את החצאית שלי כשאני יושבת על תומר, בשביל שלא יראו יותר מידי. הנחתי את רגל ימין על רגל שמאל שלי והבטתי בתומר שנמעך בגללי. לגמתי מהשתיה שלו ואמרתי "איך ראית אותי?" הוא נשק לראשי והניח את כף ידו הגדולה על רגליי החשופות וליטף אותן הלוך ושוב עד שהגיע אל הסיום של החצאית ואמר "למה את לובשת בגדים קצרים?" והמשיך ללטף את רגליי החשופות ונעצר בכל פעם שהגיע על הסיום של החצאית.
"אני שאלתי ראשונה" אמרתי בצחקוק קל והנחתי את ידי על ידו.
"ראיתי מישהי יפה, ועכשיו תעני לי" אמר
"סתם.. בגדים יפים.." אמרתי וקמתי מרגליו. בכל זאת מחכים לי.
"אני הולכת אל חברים שלי שם.." אמרתי ונופפתי לו לשלום והלכתי אל אור. כי כל אחת עם הבן זוג שלה, ואני ואור היחידים שבאנו לבד.
לאור יש מישהי, כל שבוע מישהי אחרת.
הלכנו לצד השני של הפאב והמשכנו בשלנו, עם צחוקים ושטויות שרק אנחנו יודעים.
השעה כבר 3 לפנות בוקר והחלטנו לחזור.
-'רוצה לבוא אליי?' שלחתי אל תומר, הבחנתי שהוא קורא את ההודעה, הוא חיפש אותי בעיניים שלו ולא מצא. הוא העביר את ידו בשיערו והניח את האיפון על הבר, התעלם מההודעה.
הוא הזמין בירה לבנה ורשם לי לאחר כמה שניות
'היתי שמח.. אבל אני חוזר עם חברים, מחר בבוקר אני אראה אותך♥' רשם
-'אתה רוצה לראות אותי מחר בבוקר חחח?' רשמתי
'למה לא?' שאל
התעלמתי מההודעה וחזרתי הביתה, נכנסתי לחדר שלי והחלפתי את הבגדים, נכנסתי מתחת למצעי המיטה ונרדמתי.
לא היה לי כוח אל אף אחד.
התעוררתי בסביבות השעה 5 לפנות בוקר מקול הודעה באיפון שלי וראיתי שזה מתומר
'אהובה שלי, שיהיה לך לילה טוב וחלומות נעימים, אוהב תומר♥'
'גם אם זה לא נראה לך עכשיו.. אני אוהב אותך. אני בתקופה קשה..' רשם
עכשיו הכל התבהר לי.
'גם אני אוהבת אותך' רשמתי וחזרתי לישון עם חיוך מרוח על הפרצוף.

נקודת מבט ענבר-
קמתי כשהרגשתי את עומרי מדגדג אותי, אני פשוט מאוהבת בו!
"בוקר טוב" אמרתי ישנונית ונישקתי את שפתיו נשיקה קצרה.
"הוקר טוב אהובתי היחידה!" אמר וטרף את שפתיי בנשיקה ארוכה, התנתקתי מהנשיקה וקמתי למקלחת, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים וככה עומרי.
לבשתי עליי בגדים וגם עומרי והחלטנו לצאת אל כיוון הדירה שלו בתל אביב, ישנו אצלי, איזה כיף זה.
"נעבור דרך הסושי ונאכל שם?" שאל עומרי,
"נקנה ונאכל בבית שלך" אמרתי. נסענו והוא ירד לקנות. השעה 4 בצהריים ישנו הרבה…
ישנו הרבה…
הוא חזר למכונית ונכנסנו לדירה שלו ושל הדר, הדלת של החדר של הדר היתה סגורה, היא בטח עם תומר, איזה חמודים.
ישבנו בסלון ואכלנו מהסושי, אהבת חיי.
הדר יצאה מהחדר שלה לאחר כמה דקות לבושה בחולצת טריקו לבנה מהממת ומכנס ג'ינס של קסטרו שקנינו ביחד.
"איפה תומר? יש לך סושי על השולחן אוכל" אמרתי והיא צחקה ובדקה בתיק שלה משהו והתקדמה אל עברנו, היא התיישבה בספה ליד ונעלה את הסנדלים שלה בצבע שחור מסטיב מאדן.
"איפה תומר?" שאל עומרי, "הוא בא לכאן בערך ב2 והלך לפני 2 דקות" אמרה .
"הוא לא ישן כאן? אתם רבתם או משהו?" שאלתי, היא הנידה את ראשה לשלילה ואמרה "הוא עסוק.." והלכה למטבח, "תישארי איתנו כאן, לאן את הולכת?" שאלתי בקול כי היא היתה רחוקה, היא במטבח ולא ראינו אותה, עומרי הסתכל עליי ולא הבין מה קרה ביניהם.
קמתי מהספה והלכתי אל המטבח, היא שתתה כדור.
"אני הבטחתי לטימור שנלך לגן שעשועים פה בתל אביב" אמרה בחיוך, טימור היא כמו אחותה הקטנה, ההורים שלה אימצו אותה.
"תבואי איתה לכאן, לא ראיתי אותה אף פעם" אמרתי והיא צחקה ואמרה "בכיף.." ולקחה חתיכה מהסושי על השולחן.
"תומר בא איתך לשם?" שאלתי, היא הנידה את ראשה לשלילה ואמרה "לא" וצחקה.
"איך? למה הוא בכלל בא לכאן רק לשעתיים?" שאלתי בתדהמה.
"הוא אמר שהוא ממהר.. אנחנו שכבנו וחשבתי שהוא ישאר איתי אבל הוא הלך" צחקה ושפשפה את עינייה הכחולות כמו קרח. משהו לא בסדר כאן עם תומר.
"הוא הלך ישר אחרי ששכבתם?" שאלתי, היא הנהנה בראשה ואמרה "חבר שלו ביקש ממנו לבוא, כנראה זה משהו רציני.. וגם ככה הוא רב איתי על שטויות אז העדפתי שילך" אמרה, היתי בהלם.
"אני זזה, אז אני יבוא עוד מעט איתה" אמרה ויצאה מהבית.
ישבתי בספה עם עומרי שהיה תקוע עמוק בסרט והקלדתי אל תומר הודעה
-'אני מקווה שאתה שומר על הדר.. ולא מתכנן משהו' שלחתי לו.

בסביבות השעה 6 וחצי הדר נכנסה לבית עם ילדה קטנה בסיבובת גיל 6, שיערה גולש עד הישבן בצבע בלונדיני שטני ועינייה ירוקות ונמשים מתנוססים על אפה הקטנטן.
"טימור כאן אני גרה, זה עומרי, הוא השותף שלי, וזאת חברה שלו" אמרה הדר והכירה לנו אותה. היא כזאת חמודה. היא חייכה אלינו חיוך קטן והתיישבה על הדר שישבה בספה השניה.

נקודת מבט הדר-
"תומר גם גר פה?" שאלה טימור בקולה החמוד והשקט.
"לא., הוא גר בבית אחר" אמרתי ושלחתי לתומר אסמס, מה הוא נעלם לי ככה.
-'רוצה לבוא איתי למועדון החדש שפתחו כאן?' שלחתי
'אני יוצא עם חברים' רשם
-'אתה כל הזמן איתם… אז בערב לפחות תבוא תישן איתי?' רשמתי
'הם חברים שלי הדר. אני לא אומר לך לא לצאת עם חברים שלך. יבקשר ללילה אני לא בטוח מתי אני אחזור, ואת מוזמנת לצאת איתנו' רשם
-'אני יוצאת עם חברים. לא אכפת לי באיזה שעה תחזור. אני רק רוצה שתבוא תהיה איתי' רשמתי
'זה בעיה.. אני לא יודע..' רשם. סגרתי את האיפון והקשבתי לשיחה שבין טימור לעומרי וענבר.
'כועסת?' שלח לי הודעה
-'לא כועסת. מאוכזבת.' רשמתי וסגרתי את האיפון.
"טימור בואי לחדר שלי" אמרתי ולקחתי אותה לחדר שלי, היא התיישבה במיטה שלי ואמרה "הדר ישצלך חדר של נסיכה!" וקפצה על המיטה. הוצאתי מהארון 2 קןפסאות מיוחדות.
"מה זה?" שאלה טימור והתיישבה מולי ובחנה את הקופסאות הסגורות.
"יש לה 2 קופסאות, קופסא אחת לי, ואחת לך, ב2 הקופסאות יש אותו צמיד, זה יהיה הצמיד שלנו, בכל פעם שתראי את הצמיד תזכרי בי, ואני אזכר בך." אמרתי וענדתי לה צמיד זהב עדין. ענדתי לי גם את הצמיד והיא קפצה עליי בחיבוק.
"את יודעת שאף פעם לא קנו לי תכשיטים? לכל החברות שלי בפנימיה היה תכשיטים מההורים ולי לא היה הורים אז לא היה לי שום תכשיט" אמרה וזה צבט לי בלב.
חיבקתי אותה ואמרתי "מהיום אני המשפחה שלך, ואת המשפחה שלי, אפילו שאין בנינו קשר דם, יש בנינו קשר בלב, זה הרבה יותר חשוב" אמרתי והיא חייכה וחיבקה אותי חזק. הילדה הזאת מדהימה.
נשכבנו במיטה שבחדרי וראינו טלוויזיה, ערוץ שהיא רוצה.
'ממה מאוכזבת?' רשם תומר
-'מרגיש לי שאתה נרתע להיות לידי. אתה נעלם לי' רשמתי
'היתי צריך ללכת.. אני אמרתי לך' רשם.
-'תומר נו אתה אמיתי!? אתה פאקינג זיינת אותי דקה לפניי ושניה אחרי ברחת? מה נסגר איתך! אתה בבסיס אומר שאין לך זחן להיות איתי כי אסור לך שנהיה ביחד וכשאנחנו בבית אתה בכלל לא רוצה להיות לידי. אני מרגישה סטוץ' רשמתי, אני מרגישה שאני סטוץ בשבילו. יכול להיות אחתי מתי שבא לו.
'הדר מה הקשר .. היתי צריך ללכת!' רשם ושלח עוד הודעות אבל התעלמתי.
החזרתי את טימור לבית וחזרתי לדירה. בסוף לא יצאתי. החלטתי לישון.
נכנסתי להודעות של תומר והתחלתי לקרוא.
'מה את מציעה? שאני אהיה רק שלך? לא יצא עם חברים?'
'אני חושב שזה פחות מצליח בנינו….'
'את גם חושבת ככה? אני חושב שכדאי שניקח פסק זמן.. אני אוהב אותך.. שלא תביני לא נכון . אבל אני חושב שהקשר הזה בזמן של הצבא לא יצליח בנינו.. אני לא יכול עם כל העומס הזה'
'הדר תעני כבר, אני צריך שתעני לי' רשם
אני לא מאמינה שלא ראיתי את זה.. הוא רוצ….הוא רוצה להיפרד ממני??
אין מצב…
-'אני לא מבינה… איזה עומס?' שאלתי
'נזכרת לענות' רשם
-'לא היתי ליד האיפון' רשמתי
'בסדר' רשם
-'איזה עומס?' שאלתי
'את הדר..' רשם
אני? אני עומס? מצטערת… במה אני עומס?…
-'אני?' שאלתי והתחלתי לבכות בחדר. מזל שאני לבד בדירה.
'אני לא יכול להיות איתך בתור זוג כשאני צריך להיות לך גם אבא, גם אח, גם חבר, גם מישהו אחראי וגם מפקד..' רשם, אוקי.. אבא? אח? מישהו אחראי? מי בקש ממך..
-'מי ביקש שתהיה כל זה בשבילי?' שאלתי
'לא ביקשת.. את צריכה..' רשם
-'אז.. אתה נפרד ממני? באסמס?' שאלתי ולא הפסקתי לבכות.
'לא להיפרד.. רק ניקח הפסקה.. את יודעת שאני אוהב אותך' רשם
-'אצלך אי אפשר לדעת שום דבר.. שיהיה לך המשך חיים נפלאים.. אמרתי לך. אתה בדיוק כמו כולם…' רשמתי וזרקתי את האיפון על הריצפה והתחלתי לבכות. כמו ילדה קטנה ומסכנה. לא צריכה אותו..

נקודת מבט ענת- חברה של הדר
יצאנו למועדון והדר לא היתה פה. היא בטח עם חבר שלה.
התחלעו לרקוד וראיתי מישהו שדומה לחבר של הדר, כן כן זה הוא.
הוא מתנשק עם מישהי, זאת בטח הדר. אבל מתי היא הספיקה לצבוע שוב לבלונד את השיער?
-'מגעילה יצאת עם תומר במקום לצאת איתנו?' שלחתי לה.
'לא.. אני בבית..' רשמה, אוי הדר. אנחנו חברות מכיתה ז'
-'אז חבר שלך מתנשק עם מישהי מול העיניים שלנו וזאת לא את?' רשמתי
'אנחנו לא ביחד.. הוא זרק אותי באסמס' רשמה, אוי.
שלחתי לה הרבה הודעות מנחמות והיא לא ענתה.

נקודת מבט הדר-
התעלמתי מההודעות של ענת, אין לי כוח לכלום.
נכנסתי לפייסבוק ושמתי לב שאני בפייסבוק שלו.
נכנסתי להודעות שלו עם איזה בחורה.
Alin ron- 'מאמי זורם למועדון?' שלחה בצהריים בדיוק בזמן שהיתי עם תומר בבית שלי
Tomer cohen- 'זורם מתי ?' הוא שלח לה לאחר שעה, בזמן שהוא הלך ממני.
Alin ron- 'אני ישלח לך באסמס, מתגעגעת ♥'
Tomer cohen- 'אוהב אותך' רשם.

בגלל זה הוא התנהג אליי מוזר.. בגלל זה הוא הלך ממני…
המשכתי לדפדף לו בפייסבוק ונעצרתי על תמונה שהוא מתוייג בה, לפני 3 דקות העלו את התמונה.
רואים את תומר יושב על הספה ומישהי יושבת עליה שכהרגליים שלה כרוכות סביב המותניים שלו והיא מנשקת אותו. היא לבשה בגדים קצרים מאוד. וזה היה נראה שלתומר לא אכפת..

ניגבתי את הדמעות וסגרתי את האיפון. לא צריכה ממנו כלום. אל זה ככה, אז אני מעדיפה לשכוח ממנו.
כל הפעמים שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי זה היה סתם?..
הכל התחיל ביום הזה שהוא אמר שהוא רוצה לדבר איתי. ידעתי.
ישבתי במיטה והתכסתי בשמיכת הפוך שעדיין היה עליה את הריח של תומר והתחלתי לבכות.
עד שמישהו אהב אותי באמת.. בזכות מי שאני.. בזכות מה שאני.. בסוף כולם עוזבים.
מי היה מאמין.. הדר.. ביום שישי ב11 בלילה נמצאת במיטה ובוכה.
כלום לא יעזור ללב שנשבר.. לא משפטי ניחום.. לא גלידה.. לא כלום..
הלב שלי נשבר.. זה לא הפעם הראשונה.. זה לא הפעם השנייה..וזה לא הפעם השלישית..
בא לי ללכת לישון ולא לקום. למה התאהבתי…

האיפון שלי השמיע עשרות פעמים שיחות והודעות.. לא היה אכפת לי..
נרדמתי סגורה בתוך החדר וכלואה בתוך השמיכה עם הריח שלו.
עכשיו הכל יהיה כמו פעם? שהיינו מתנהגים כמו אוייבים בבסיס….

אני כלואה בתוך סערת רגשות.
כלואה
כלואה
מחניק פה.. אני נחנקת לאט לאט כשאני מבינה שאין לי בשביל מה להיות כאן.. מי יש לי עכשיו בחיים?
משפחה? אמא?אבא?חבר? מי?..
חוץ מאורי ומהמשפחה שלו.. וחברים.. אין לי כלום ששווה לי לחיות למענו…
האיפון שלי צלצל צלצול מחריש אוזניים, אפילו בשביל זה לא היה לי כוח.
אוי… רותי מתקשרת… כלומר אמא..
"ה-הלו?" שאלתי והסתכלתי בשעון שתלוי על הקיר. שיט.
השעה 11 וחצי.. הבטחתי לטימור שאני יבוא ב10 וניסע לים, ועוד חשבתי שניסע עם תומר.. מצחיק לחשוב.
"טימור מחכה לך , הערנו אותך?" שאלה, היא לא תוקפנית. מזל.
"לא.. אני באה עכשיו" אמרתי וסיימנו לדבר.
נכנסתי למקלחת, עשיתי את האירגונים שלי ולבשתי עליי בגד ים שחור סטרפלס. שמתי מעל שורט וחולצה ורודה זוהרת נופלת שחושפת את הבטן. כפכפי הוויאנס ורודות וארגנצי לי תיק בזריז עם מגבת כסף בקבוק מים ויצאתי מהדירה. ענבר ועומרי ישנים.
אספתי את שיערי לקוקו גבוה מרושל ונסעתי לדירה של אמא. לקחתי את טימור שהתלהבה מאוד. "איפה תומר? הוא לא בא?" שאלה ושיחקה בצמיד זהב שקניתי לה. הבטתי על הצמיד שלי שתואם לשלה וחייכתי.
טימור היא גם סיבה בשביל החיים שלי.
"תומר עסוק. " אמרתי וחייכתי אליה. הגענו לים והשתוללנו, היא כ"כ נהנתה.
החלטתי שניכנס למסעדה שנמצאת על הים ונשב טיפה, לא בא לי לחזור לבית, גם זה גורם לי לשכוח מתומר לקצת זמן.
ישבנו במסעדה שעל החוף והזמנו ארוחת בוקר. המלצר היה נראה בסביבות גיל ב24 לחייו, אחרי צבא בערך.
"הנה הארוחת בוקר ליפיפיה הקטנה" אמר והביא לטימור את הארוחת בוקר .
"והנה הארוחת בוקר ליפהיפיה הגדולה" אמר והגיש לי את האוכל.
"תודה" אמרתי בחיוך ונזכרתי בתומר. הוא הביא לי דף עם המספר של ואמר "תתקשרי אליי?" , לא.. חייכתי והנחתי את הפתק בצד.
סיימנו לאכול ויצאתי עם טימור אל כיוון הבית, השעה כבר 3 בצהריים. כשנסענו הבחנתי במכונית של תומר מאחורינו. התעלמתי מהיותו מאחורי והמשכתי בנסיעה.

הגעתי לבית של אמא שלי וטימור ירדה מהמכונית, ירדתי ביחד איתה. היא נכנסה להתקלח ואני ישבתי בחדר שלה, חיכיתי שהיא תסיים להתקלח.
"אני רואה אתן מסתדרות יפה" אמרה אמא והתיישבה במיטה לידי, אני נראה לי מדמיינת.
חייכתי אליה והיא אמרה "את לא הולכת אל חבר שלך? בגללו איחרת לכאן?" שאלה, אוף
"אני יחכה שטימור תצא ואני אלך. ואין לי חבר, נפרדנו" אמרתי והיא התעלמה.
היא יצאה מהחדר וצחקה צחוק קטן, אבל שמעתי שהצחוק הזה שבור ומאולץ.
"את חושבת שאת יודעת הכל. יכולת להישאר עם כריס וככה היה לך חבר" אמרה מהמטבח.
"כריס שכב עם חברה שלי כשהינו ביחד" אמרתי ואמא צחקה ואמרה "שלא תלכלכי עם החול". נאנחתי וטימור בדיוק יצאה לבושה מהמקלחת.
"חיים יפים, אני יבוא שבוע הבא, מבטיחה, אני אלך" אמרתי והיא חיבקה אותי חזק ואמרה "היה חי כיף איתך" . יצאתי מהדירה של אמא ונסעתי אל הדירה שלי.
נכנסתי לדירה ובסלון ישבו ענבר, עומרי, מתן, חברה של ענבר ועוד מישהו, לא יודעת מי זה.
"באת בול בזמן, חבר שלך אמור להגיע" אמר עומרי.
"אה וואלה?" צחקתי ונופפתי לכולם שלום.
"כן, איפה היית?" שאל, "בים עם טימור, אני נכנסת להתקלח" אמרתי והלכתי לחדר שלי.
שטפתי מעליי את כל היום ואת כל החול ואת המים המלוחים מהגוף שלי. יצאתי לאחר חצי שעה ממקלחת נעימה ומרגיעה ולבשתי עליי שורט שחור וחולצת טריקו לבנה ויצאתי אל הסלון. תומר עוד לא היה כאן. כנראה תומר לא סיפר להם שנפרדנו.
התיישבתי ליד מתן והנחתי את הרגליים על הספה קרוב אל גופי והבטנו בטלוויזיה. מתן שיחק בשיערי וסלסל אותו בעדינות עם אצבעותיו הענקיות.
שמענו טקטוק על הדלת וענבר פתחה את הדלת. תומר נכנס לדירה עם פיצוחים וכשהוא נכנס לדירה הוא החזיק את היד למישהי שעמדה מאחוריו. מישהי גבוה, רזה מרשימה.
היא לבשה שורט קצר וצמוד, וגופיה שחדפה את החזה שלה. היא מוכרת לי…
השיער הלונדיני הזה שנופל על הגב.. מוכר..
אה.. ההיא מאתמול עם התמונה…
"נטשה כמה זמן לא ראינו אותך" אמר עומרי וחיבק אותה. ענבר משכה אותו שישב בחזרה.
זה העלה על פניי חיוך. הסתכלתי על הטלוויזיה, נמנעתי מלהסתכל על תומר.. לרגע התבאסתי שלא התלבשתי יפה..
מתן חיבק את תומר חיבוק גברי ואת נטשה הוא חיבק. האיפון שלי צלצל, מזל. קמתי מהספה ועניצי לטלפון, נמנעתי מלהיות לידם.
"הדרי את עסוקה?" שאל אורי. "ממש לא" אמרתי והסתכלתי על תומר במבט מאוכזב. הבחנתי ביד שלו שהיא מונחת על המותן שלה. סובבתי את מבטתי אל המטבח והקשבתי לאורי.
הוא רוצה שאני יבוא אליהם.
"הדר בואי שבי איתנו" אמר עומרי כשהבחין שאני הולכת אל החדר שלי.
"אני צריכה ללכת" אמרתי ולקחתי את התיק שלי ובאתי לצאת מהבית.
"תישארי, הדר זה רק אנחנו, וזאת נטשה היא עוברת אלייך לבסיס" אמר עומרי.
"ועד שתומר בא לכאן" הוסיפה ענבר. הבטתי בתומר שהוריד את מבטו אל הריצפה ואמרתי "תהנו, אני חייבת ללכת" ויצאתי מהדירה. השארתי את ענבר ועומרי מבולבלים. הבחנתי שרק מתן הבין.
התנעתי את המכונית ונתקעתי עם הקוד המפגר הזה, הצלחתי סוף כל סוף לסוע והגעתי אל הבית של אורי. התגעגעתי אל כולם…
נשארתי כאן לישון. אורי בא איתי להוציא גימלים, (חופשת מחלה בצבא). לא סיפרתי להם שתומר נפרד ממני, חחח נפרד… זרק…

העברתי את ה3 ימים אצל אורי, לא חזרתי לדירה ולא עניתי לאף הודעה או שיחה מענבר ומעומרי.
עבדתי בפאב הזה שעבדתי בו אז בתור ברמנית. התגעגעתי.
רציתי להוציא עוד גימלים אבל בשביל מה….
הגעתי אל הבסיס ונכנסתי לחדר שלי, אדווה ישנה. ארגנתי את הבגדים בארון והבטתי בעוד מיטה, היא בדרך כלל סתם עם דברים עליה. אבל היא עם מצעים. אבל אף אחד לא שם.
הלכתי אל החדר של מעיין שהיתה ערה והעירה את כולם עם הפן שלה, אוי.. המחליק שלי בחדר של תומר. ויש לי אצלו בגדים. הגיע הזמן לקחת.
"לאן נעלמת לי כל השלושה ימים האלה?" שאלה מעיין וקפצה עליי בחיבוק.
"סתם לא הרגשתי טוב.. מה חדש?" שאלתי
"מישהי חדשה באה אל הבסיס והיא בחדר איתך, קוראים לה נטשה" אמרה וזה העלה על פניי חיוך.
היא בטח החליפה את המקום החסר שלי במיטה של תומר.
"אה יפה, את באה נלך לאכול?" שאלתי, "אני יסיים עם הפן ויבוא" אמרה.
הלכתי לחדר אוכל והתיישבתי בשולחן הקבוע שלי ושל מאור. מאור נכנס והתיישב לידי. אכלתי את כל האוכל מהצלחת, גם ככה אני ותומר זה עבר..
"ואו הדר אכלת את כל האוכל, החופשה עשתה לך טוב" אמר מאור ונשק לראשי.
"סיגריה ואני בא" אמר מאור ויצא מהחדר אוכל. אור התיישב לידי ואכל. חייכתי אליו. והבחנתי בתומר נכנס לחדר אוכל ומאחוריו נטשה. הם מחזיקים ידיים והיא מתיישבת איתו באותו שולחן.
"אכלת?" שאל אור כשהבחין שאין לי אוכל בצלחת "כן" אמרתי ונשכתי את זווית שפתי הפנימית והלב שלי כאב.
"מתגעגעת אל חבר שלך?" שאל בחיוך והסתכל על תומר.
"לכי שבי איתו" אמר שוב.
"נפרדנו" אמרתי בחיוך קטן, מנסה להראות שהכל בסדר. גירדתי בראשי וקמתי מהשולחן. "הדר.. אני מצטער בשבילכם.. ואני מאחל לך שתהיי מאושרת" אמר וזה העלה בי חיוך.
יצאתי מהחדר אוכל והבטתי בתומר ומבטינו נפגשו. הורדתי את מבטתי והמשכתי ללכת אל כיוון החדר.
התיישבתי בחדר הריק וקראתי מהספר שלי פרק. הזנחתי את הספר.
תומר יודע עליי את כל הדברים הכי סודיים, הכי אישיים, הכי מביכים, הכי מאושרים.. והכל עכשיו יעלם..
-'הדברים שלי אצלך בחדר.. כשתוכל להביא לי אותם תגיד לי' רשמתי לתומר.
'מה צריך להביא לך משם?' שאל.
-'את המחליק, פיג'מה, מסרק, פן, ואת האיפור שלי' רשמתי.. ואת הלב שלי..
'אה.. אז אני יגיד למישהו שיביא לך' רשם.

בערב נכנסתי לחדר וראיתי את הדברים שלי על המיטה. הכנסתי לארון ונשכבתי במיטה. חזרתי הרגע משמירה. אדווה ישנה, הלוואי והיתי רגועה כמוה.
"רגע אני יקח בגדים ויבוא, אבל בוא תיקח אותי מכאן, אני מפחדת" שמעתי קול נשי נכנס לחדר. הרמתי את עיניי מהספר וראיתי את נטשה מדברת בטלפון.
היא חייכה אליי ולקחה בגדים מהארון שלה, היא התיישבה במיטה והבחנצי שהדלת של החדר נפתחת. זה תומר נכנס. הוא נכנס בשקט. התעלמתי ממנו וקראתי מהספר, הבחנתי שהוא הסתכל עליי. הרמתי את מבטי והבנתי שזה נכון. היא הולכת לישון אצלו.
פנתי את גבי אליהם ועשיתי את עצמי קוראת מהספר. וברגע שהם יצאו התחלתי לבכות בשקט.