מתי היא תשים לב.. פרק 25 חלק ד' 

נקודת מבט הדר-
אני לא בנויה לכל זה.. לא יכולה..
נשמתי עמוק לפני שאני אחנק מכל הבכי והעמב ששורר בגופי.
שמעתי דפיקה חלשה על הדלת, לא התייחסתי.. ניגבתי את עיניי ולקחתי נשימה עמוקה, הכל על מנת שלא יראו שבכיתי. הרמתי את הספר והתחלתי לקרוא כשבלב אני משננת שורה
'לא לבכות.. לא לבכות.. לא לבכות..' וזה עזר לי מעט..
האיפון שלי השמיע צלצול של הודעה, לא היה לי כוח לזה.

*אור כהן-
'הדרי.. את ערה?' שלח לי אור,
-'לצערי כן' רשמתי וזה עורר בי תקווה שאור חזר להיות מי שהתאהבתי בו פעם.. אותו אדם מתחשב ואוהב.
'למה את ערה? ורוצה לבוא אלינו לחדר? מאור כאן' רשם
-'אני לא רוצה לראות את מאור כ"כ.. תחרטט לו משהו.. בוא לפינת עישון' רשמתי והוצאתי בגדים מהארון, הוצאתי ג'קט של הבסיס ללא ריצרץ וטייצ שחור. היה להם את הריח של תומר. הריח האהוב עליי. האדם האהוב עליי. החצי השני שלי. הנפש התאומה שלי. תומר שלי….
סידרתי את הפוני במראה ופיזרתי את שיערי השחור על הגב ושמתי מעט פודרה על הפנים. לטשטש מעט את האדמומיות בלחיים בגלל שבכיתי. בכיתי כמו טיפשה..
היתי צריכה להקשיב לכולם. כולם הזהירו אותי שהוא לא בחור שבנוי למערכת יחסים ארוכה. יכול להיות שאני הכבדתי עליו. אני בטוחה בזה.. אבל למה לצאת עם מישהי? בקושי עברו שעתיים וכבר מצאת נחמה בבחורה? שאני לא אשקר שהיא דומה לי בקצת.. אם זה השיער הארוך והבלונדיני רק ששלי שחור.. העיניים הכחולות שלה שמזכירות אוקיינוס ושלי מדמות קרח, קרח כמו הלב שלי. הלב שלעולם לא יחזור לקודמו.. קודם יאיר שבר לי את הלב.. אחר כך אור שבר לי את הלב.. אחר כך כריס.. אחר כך ההורים שלי.. עכשיו תומר.. מי עוד ישבור לי את הלב?.. האם הלב שלי יכול להתקיים עוד? הוא נשבר כל כך הרבה פעמים.. זה יכול להיות?..
חשבתי שהוא אוהב אותי.
יצאתי מהחדר והלכתי אל הפינת עישון, מחכה להוציא סיגריה מהחפיסה לשאוף את העשן הסמיך שמחלחל בעמקי גרוני ונשמתי ומרגיע אותי. אבל תכלס.. זה ירגיע אותי לכמה דקות. לא יותר מזה. מה החיים שלי שווים בלי תומר? לקום כל בוקר כשהוא לא לידי. ללכת לחדר אוכל ולראות אותו מאושר.. מאושר בלעדיי.. לא אני זאת שיעשה אותו מאושר.
"מזל שאתה כאן" אמרתי והתיישבתי בספסל כשאור יושב לידי. קרסתי אל תוך זרועותיו מחפשת נחמה, מחפשת אחר התרופה שתרפא את הלב המעיק הזה שמתאהב כל פעם מחדש.
"אני כאן.. אל תדאגי.. תבכי תשחררי" אמר וליטף את ראשי. בדיוק כמו 3 שנים כשבכיתי על הכתף שלו כשיאיר נפרד ממני..
"אני לא מבינה מהמלא עשיתי טוב.. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.." אמרתי בעצב וניגבתי את הדמעות כאשר ראשי טחוב בתוך החזה של אור.
"הוא אוהב אותך. אני בטוח. איך אםשר לא לאהוב אותך? אפילו עיוור, חירש יוכל להתאהב בך. יכול להיות והוא צריך טיפה הפסקה" אמר וליטף את ראשי.
"הפסקה זה אומר להזמין מישהי שתישן איתו בחדר?" שאלתי בעצב. אור נאנח ונשק לראשי.
הרי בחור לא מזמין בחורה לישון אצלו כשהוא בחדר לבד.. הם לא ישחקו דוקים.. הם מתכננים משהו אחר.
"אני לא יכולה להסתכל לו בעיניים, לא יכולה להסתכל עליו בכלל.." אמרתי בבכי.
"הדר את מדהימה ואני יכול להגיד דבר אחד. תומר הפסיד אותך. פשוט הפסיד" אמר בקול המרגיע שלו שגורם לי לרוגע, אני אפילו לא צריכה סיגריה. רק צריכה אותו.
המשכתי לחבק אותו ואור אמר "השעה 3 לפנות בוקר. מחר יש מסדר בוקר, את צריכה לנוח". הרמתי את ראשי וקמתי מהספסל, הרגשתי את האויר חור אל ריאותי. אבל זאת הרגשה זמנית. עד שאני אראה את תומר.
"לא בא לי לחזור לחדר.. אני מחר בבוקר יוציא גימלים או יקח יום חופש" אמרתי בזמן שנעמדנו בכניסה לפינת עישון.
"בואי אלינו לחדר, רק אני ומאור שם" אמר ומשך בידי והוביל אותי לחדר שלהם.
נכנסנו לחדר של מאור וראיתי את מאור יושב במיטה שלו ומדבר באיפון, עם חברה שלו. נהיתי עצובה. בא לי גם מישהו שידאג לי.. למה כל דבר עם תומר הגיע למריבה? אני הרגשתי.. הרגשתי שעוא מנסה חריב איתי על כל דבר שטותי בשביל שניפרד.. אבל למה לזרוק לפח את כל מה שעברנו? הוא שינה אותי.. עד שהרגשתי שלמישהו באמת אכפת ממני, מישהו באמת אוהב אותי ולא אכפת לו אם אני מדגמנת, אם יש לי גוף ואם יש לי פרצוף.. אבל טעיתי.
אני צריכה חבר כמו מאור.. כמו מתן.. כמי אור.. שתךדואגים לי ורוצים רק בטובתי.. לא רוצים לפגוע בי.
"הדרי אני זז למקלחות, אם את צריכה משהו תגידי לי" אמר אור ויצא מהחדר עם מגבת ותיק. אני היתי עם חדר שיש בו מקלחת. מזל.
הנהנתי והוא יצא מהחדר. הוא סגר אחריו את הדלת. מאור סימן לי לבוא לידו. השענתי את גבי על גבי הקיר הלבן ואת ראשי השענתי על הכתף שלו. היתי צמודה לקיר ואילו מאור נמצא בצד השני שלי, אני היתי בפנים.
"אהובה שלי אני אוהב אותך וסומך עלייך בעיניים עצומות. תעשי את מה שאת חושבת שהכי טוב בשבילך, אני מצפה לשמוע שהלכת לנשף ונהנת" אמר, אוי אני כל כך מאוהבת בהם.

נקודת מבט מאור-
דיברתי עם ספיר בטלפון והבטתי על הדר שחייכה חיוך קטן ומאושר.
"אבל בובו, אני אהיה בלי בן זוג" אמרה ספיר בעצב. אם היתי יכול.. היתי בא לשם.. אבל לא שחררו אותי מהבסיס, כל כך רציתי לראות אותה לבושה בשמלה הזאת.
"אני רוצה לבוא באמת.. לראות אותך ולנשק אותך ולחבק אותך מלא. אבל אני תקוע בבסיס" אמרתי והוספתי "אני בטוח שאת תהיי הכי יפה שם, תשלחי לי תמונה שלך וכשאני אחזור מהבסיס בעוד יומיים אני אישית יעשה לך נשף, מבטיח!" אמרתי והחזקתי ביד של הדר, הציפורניים שלה היו מרוחות בלק תורכיז זוהר וטבעת זהב עדינה בעלת יהלום במרכז הונחה על האצבע שלפני הזרת. ידיים עדינות וקטנות.
"מה אתה עושה עכשיו? אני מפריעה לך?" שאלה בקול המדהים שאני מאוהב בו.
"לא חיים, אני עם הדר היא באה לכאן מקודם. אני מציע שתלכי לישון כי מחר היום הגדול שלך" אמרתי והיא נאנחה מהקו השני ואמרה "אני אלך, לילה טוב בובו" אמרה בקול המתוק שלה.
"אני אוהב אותך, לילה טוב" אמרתי וסיימנו לדבר.

שילבתי את אצבעותי הגדולות בתוך אצבעותיה העדינות. היא הרימה את מבטה אליי וחייכה חיוך קטן שבור. היא מיד החזירה את מבטה אל אצבעותינו שהיו שלובות ואמרה בלחש "אפשר לישון איתך רק היום?" והביטה בי. העיניים שלה שידרו עצב. "ברור.. איזה שאלה זאת הדר" אמרתי וליטפתי את פניה. "תודה" מלמלה בשקט והניחה את ראשה על הכרית ונשכבה על הצד כשפניה מופנות אליי. "רבת עם תומר?" שאלתי והיא הנהנה בעצב. ניסיתי לנחם אותה ואמרתי "אל תדאגי..אתם עוד תשלימו" אמרתי והדר אמרה "אני לא חושבת.. נפרדנו.." פעם ראשונה שהיא לא היתה אופטימית. ואו. זה רציני.
"אתם עוד תחזרו" אמרתי וניסיתי להרגיע אותה, כיסיתי את גופה בשמיכת הפוך וליטפתי את פנייה העדינות והיפות. "הוא נפרד ממני.. הוא אמר שמרגיש לו עמוס איתי.." אמרה בעצב.
"עמוס?" שאלתי ללא הבנה. היא הנהנה ואמרה "הוא אמר שקשה לו איתי..שהוא צריך להיות גם המפקד שלי וגם הבן זוג שלי וגם אבא שלי וגם חבר שלי וגם אדם מבוגר אחראי.." מה נסגר עם המנייאק הזה! "אם היתי יודע שלא תחזרו היתי הופך אותו לעקר" אמרתי בעצבים והדר צחקה צחוק קטן והניחה את ראשה על החזה שלי, היא עצמה את עיניה הכחולות כקרח ששובים אותך בקסם שלה. "אני לא חושבת שנחזור" אמרה והוסיפה "מישהי אחרת תפסה את המקום שלי במיטה שלו" אמרה בעצב. "אני הו.." אמרתי והדר קטעה אותי ואמרה "הוא לא שווה את זה.." ופיהקה פיהוק קטן. הרגשתי איך היא נרדמת לאט לאט. אצבעותי עברו על שיערה השחור והחלק ולאט גם אני נרדמתי.

התעוררתי בבוקר כששמעתי את השעון מעורר המעצבן הזה.
הסתכלתי על הדר שישנה צמוד לקיר ופנייה הנוחו על הזרוע שלי. אצבעותינו היו עדיין שלובות.
החלטתי להעיר אותה עם כל הכאב שהיא עייפה ועצובה, אבל אלה החיים,
מתאהבים
נפגעים
לא יכולתי לקום מהמיטה כי הדר איתי וגם לא היה לי כוח לקום. אור היה במיטה מעליי, אנחנו במיטת קומותיים.
"אור קום" אמרתי וזרקתי עליו כרית בעצלנות. "קם קם" מלמל ושמעתי את ראשו נחבט בכרית בחזרה. רואים שהוא והדר חברים…
"הדרי מאמי קומי" אמרתי וליטפתי את ראשה, היא פקחה את עיניה וקמה למצב ישיבה. היא ניתקה את אצבעותינו שהיו שלובות ושפשפה את פנייה, היא שפשפה את עינייה ונישקה מיד לאחר מכן את אצבעותיה שנגעו בעיניה
"בוקר טוב" מלמלה וקמה מהמיטה. אור קפץ מהמיטה ומלמל גם הוא "בוקר טוב" ונכנס לשירותים לצחצח שיניים.
"אני הולכת לחדר שלי להתארגן למסדר בוקר הדפוק הזה.. אני אראה אותך הארוחת בוקר" מלמלה הדר ויצאה מהחדר. הנחתי את ראשי בחזרה על הכרית ומלמלתי משהו לא מובן ונרדמתי לאחר כמה שניות.

נקודת מבט הדר-
שילבתי את ידי בגלל הקור של הבוקר והמשכתי לחדר שלי. הבחנתי שבצד של הכניסה של החדר שלי עומד תומר, התעלמתי ונכנסתי לחדר. כמובן.. רךהנה נטשה בתוך החדר מתארגנת..היא באמת יפה.. ויש לה גוף יפה.
נכנסתי למקלחת וצחצחתי שיניים שטפתי פנים ולבשתי עליי את המדים. יצאתי מהחדר והלכתי אל המסדר, לראות את תומר מולי כל המסדר גורם לי לעצב.
אם לא הפסיק לי שאני בדיכאון וכולי עצובה עוד יש לי תורנות מטבח.
התחלנו לאכול ומאור בא והתיישב לידי וליד אור, אני ואור התחברנו הרבה בזמן האחרון
"חיים קטנה אני חוזר היתה, אני יפתיע את ספיר בנשף של סיום יב'" אמר ויצא מהחדר אוכל.
חדר האוכל התרוקן מאנשים, רק השולחן של תומר וחברים שלו עוד לא קמו
התחלתי לנגב שולחנות והתעלמתי מהנשיקות של תומר ושל נטשה, אני לא כועסת עליהם.. אני מאחלת להם חיים נפלאים.. שפשפתי את העין מנסה למחות את הדמעות שלא יברחו מהעיניים. סיימתי עם השולחן והיתי צריכה את השולחן של תומר עכשיו. הלכתי לשם וניגבתי את החלק שהיה ריק. כמעט ולא אכלתי, אין לי תיאבון.
"הדר אני יכול לדבר איתך?" שמעתי את הקול שלו שגורם לי לריגושים בכל פעם שהוא נוקב בשמי, או פונה אליי.. תומר.. הנהנתי בראשי כשאני עם הגב שלו והתחלתי לזרוק את הדברים לפח. נכנסתי למטבח ושטפתי סירים. היו איתי עוד 2 אנשים, אחת בת ואחד בן שעזרו לארגן את הארוית צהריים.
היתי לבד על הכיור ויכולתי להרגיש את תומר עומד מאחוריי, סליחה.. המפקד תומר..
"את יכולה להסתובב שניה?" שאל, זאת פקודה של מפקד..
הסתובבתי ולא הבטתי בעיניו, המשכתי לשטוף את הסיר. מה הוא נזכר בי?
"טוב.. אל תסתובבי.. רק רציתי לשאול איך את מרגישה.. כי לא היית כאן שלושה ימים" אמר
"מרגישה מעולה" אני בקצרה וביובש , שילך מכאן
הרגשתי דמעות מצטברות בזווית העין שלי, רק לא לבכות
"טוב.. ואכלת משהו בבוקר?" שאל, זה החיסרון שהוא יודע עליי דברים.
"כן" אמרתי בתשובה קצרה והמשכתי עם הכלים
"לא ראיתי אותך ישנה בבוקר בחדר שלך.." אמר בשקט
"חבל" אמרתי בלחש
"הכל בסדר בנינו?" שאל בחשש, הרמתי את מבטי אליו, בפעם האחרונה שאני יעז להסתכל חו בעיניים.
"הכל בסדר בנינו.. אתה המפקד שלי ואני החיילת כאן ועכשיו יש לי לשטוף כלים, המפקד" אמרתי בלי שום רגש על הפנים שלי והסתובבתי אל עבר הכיור ושטפתי כלים.
"הדר זה היה לטובתנו.. אחרי הצבא כשאני לא אהיה מפקד כאן, נמשיך בקשר שלנו" אמר. בטח.

"מאמי אתה בא?" שמעתי את הקול של נטשה.
"מחכים לך המפקד" אמרתי בהכי רגיל.. אני בסך הכל חיילת..
"אני מקווה שהכל יהיה בסדר בנינו.. בלי לשמור טינה" אמר ויצא מהמטבח.
"דאמ" מלמלתי וזרקתי את הסקוץ בכיור בחוזקה.
סיימתי לנקות את הכלים כשכל שניה אני מנגבת דמעה אחת או שתיים שהתבצרו לי בזווית העין.
יצאתי מהחדר אוכל והחלטתי לחזור להרגל הישן והמגונה שלי. סיגריה.
נכנסתי לחדר כשראיתי שהחדר ריק מאדם, פעם החדר עם אווה היה פשוט מסיבה אחת גדולה. אין מצב שהיתי נכנסת לחדר ולא שומעת שירים.
לקחתי את הסיגריות מהארון שהשארתי שם למקרה הצורך ולקחתי מצית, יצאתי מהחדר כשאני מרגישה את עצמי כמו מכורה. חייבת סיגריה .חייבת את החומר הזה שמרגיע אותי.
הגעתי לפינת עישון כשהיא ריקה מאדם. ישר התיישבתי על הספסל ופתחתי את החבילת סיגריות. הכנסתי את הסיגריה אל פי והדלקתי, שאפתי לתוכי את ההרגשה הטובה והמחררת והרגשתי לאט לאט איך העשן הסמיך שנכנס לי לתוך הריאות מתפשט שם ומשאיר רוגע.
אחרי השאיפה השניה ראיתי את אור מתקרב אליי, היתי כולי מסריחה, שיער לא מסודר שתקוע בתוך קוקו מרושל, הפוני שלא סגור על עצמו אם הוא לצד או בובה, המדים הירוקים המגעילים, הפנים שלי ללא איפור. כולי מוזנחת. איפה השמחת חיים שהיתה לי?
"חזרת לעשן?" שאל בעצב והתיישב לידי, הנהנתי בראשי והוצאתי מפי את העשן האפור לבן שיש לו ריח כל כך נעים.
"אם זה בגלל תומר אז את יכולה עכשיו להגיד עליו קדיש" אמר אור כאיום, זה העלה על פני חיוך קטן. הרגל שלי המשיכה לרעוד, סיגריה אחת לא סיפקה אותי. אני צריכה עוד אחת.
הדלקתי עוד סיגריה ושאפתי לתוכי שוב את הרעל הזה והרגל שלי התחילה בהדרגה להפסיק לרעוד. מה נסגר איתך הדר? את לא מתנהגת כמו כולם.. את מעשנת, שותה, לא אוכלת, חיים חרא.
הורים שהם לא כל כך הורים.
אבא שלא נמצא בבית וכל הזמן בעבודה זה לא אבא.
אמא שרבה איתך על כל דבר שטותי ומתנהגת כמו בת 4 זאת לא אמא.
הבן זוג שלך שמתלונן כמה קשה לו איתך ומנסה להיות כנה בסוף פוגע בך ויוצא עם אחרת.
אני כבר לא יודעת מי אני… בשביל מה אני כאן…

שמעתי צחקוקים באים אל כיון הפינת עישון, היתי עדיין עם הסיגריה ביד מוציאה את העשן מגופי בשביל למלא אותן בחזרה בעשן.
אור התקרב אליי והניח את כף ידו על כתפי וחיבק אותי חיבוק קטן והיד שלו נשארה על הכתף שלי.
הרמתי את ראשי ופגשתי בעיניים הקודחות שלי שמרגישות לי כמו סכין שפוגע בי פעם אחר פעם בכל פעם שהוא מסתכל עליי.
אין לי בשביל מה להשקיע בבגדים.. אין לי בשביל מה להשקיע באיפור.. אין לי מה להשקיע בשיער.. אין לי מה להשקיע מעצמי…
הורדתי את מבטי והבטתי בכל דבר רק לא בו. לקחתי שאיפה מהסיגריה מנסה לשכנע אותי שהכל בסדר. אבל הכי מפריע לי זה שהוא לא היה כן איתי מההתחלה. תגיד לי שקשה לך, שלא מצאים לך, אל תבוא ותגיד שעמוס לך.. עובדה עכשיו אתה יוצא עם מישהי אחרת.
תומר לא הוריד את העיניים שלו מהסיגריה התפוסה בין שתי אצבעותי.
"מאמי בוא נשב" אמרה נטשה וישבה בספסל, היא חייכה אליי חיוך קטן וחייכתי אליה גם, מה שהיא לא יודעת זה ששעתים לפני שנהיה לה חבר.. חבר שלה נפרד ממני..
תומר התיישב ואני היתי הכי בצד של הספסל ואור יושב לידי ולידו יושבת נטשה ולידה יושב תומר.
החזקתי את ידו של אור וסיימתי עם הסיגריה, כיביתי אותה על הריצפה ומיד זרקתי לפח, כשאני מתעלמת מהמבטים של תומר.
"תחכי לי בחדר שלי, אני 2 דקות בא" אמר אור ועשיתי כדבריו. הלכתי לחדר שלהם ונשכבתי במיטה של אור שנמצאת מעל המיטה של מאור.

נקודת מבט אור-
כיביתי את הסיגריה במאפרה וקמתי מהספסל
"אור" קרא לי תומר, הסתובבתי אליו וחיכיתי שידבר כבר
"הדר ישנה אצלכם אתמול?" שאל, "כן" אמרתי והתעסקתי באיפון.
"ו..אתה יודע אם היא אכלה? שתתה? לקחה את הכדורים שלה?" שאל,
הסתכלתי עליו והמשכתי לחדר. מי שפוגע בה, יעבור דרכי.
נכנסתי לחדר וראיתי את הדר שוכבת במיטה , כשעינייה עצומות. היא רדומה..

נקודת מבט מאור-
הגעתי הביתה סוף סוף!
ספיר שלחה לי תמונה שלה כשעושים לה תסרוקת בשיער, היא לא יודעת שהיא כבר לא הולכת להיות לבד בנשף. אני בא.
נכנסתי להתקלח ראיתי השעה 6 בערב. יצאתי מהמקלחת לבוש במכנס טרנינג, הוצאתי מהארון את המכנס השחור ואת החולצה המכופתרת בצבע תורכיז תכלת שמתאים לשמלה של ספיר.
החלטתי ללכת לנוח ושמתי שעון מעורר לשעה 9, שאני אספיק להגיע אל ספיר.
שעון המעורר העיר אותי והגיע הזמן להופעה.
לבשתי עליי את הדברים ונעלתי עליי את הנעליים השחורות. בישמתי את עצמי וסידרתי את השיער מעט.
יצאתי מהחדר ולקחתי את המתפחות של הרכב שלי, ההורים שלי בחופשה בחו"ל עם אחי הקטן, כל הבית לרשותי.
החנתי את הג'יפ ליד הבית של ספיר וירדתי מהמכונית כשבידי אני אוחז זר פרחים וקופסאת שוקולדים, רומנטיקן.
דפקתי בדלת ושמעתי את ספיר ואת אמא שלה ואת אחותה בסלון, הדלת נפתחה והבעל של אמא של ספיר פתח את הדלת . הוא חייך ואמר "ספיר באו לקחת אותך לנשף" ספיר לא ראתה שזה אני.
"תגיד לה שתיכנס" אמרה ספיר ולא התייחסה לדלת . בעלה של אמא של ספיר זז לצד ונכנסתי לבית שלהם, ספיר היתה עסוקה באיפון, היא שלחה לי הודעות כי הרגשתי את הרטט וראיתי את השם שלה על המסך.
אמא שלה קמה וחיבקה אותי. "הוא לא עונה לי, הוא לא אוהב אותי" אמרה ספיר והרימה את מבטה מהמסך.
"נכון הוא לא אוהב אותך.. הוא מאוהב בך, את החיים שלו" אמרתי וספיר ראתה אותי ונראתה כאילו ראתה רוח רפאים היא קפצה מהספה ורצה אליי עם העקבים הגבוהים האלה בזמן שהיא מרימה את השמלה הארוכה מעט למעלה. היא חיבקה אותי חזק וכך גם אני. היא הרימה את ראשה ונישקה אותי. התנשקנו איזה 10 דקות אם אני לא מגזים. הנחתי את הפרחים ואת השוקולדים בצד בזמן שאנחנו מתנשקים והנחתי את ידיי על מותניה וקירבתי אותי אליה. היא התנתקה מהנשיקה והביטה בי, היא היתה מהממת, פשוט יפה!
תמיד היא יפה.
"הגעת!" אמרה בחיוך ומחאה כפיים, "לקחתי יום חופש מהצבא ובאתי" אמרתי
"אני הנערה הכי מאושרת!" אמרה וחיבקה אותי חזק, אמא שלה ציחמה אותנו הרבה, זה לא הולך ככה חחחח כל שניה אנחנו מצולמים
"ספיר ומאור מתנשקים ספיר ומאור מתנסקים" אמרה הדס כשיש לה בעיה עם הש' והס' היא מתוקה
"אני אוהב אותך הכי בעולם!" לחשתי באוזנה, היא חייכה חיוך קטן והתנתקה מהחיבוק.
היא נעמדה ליד אמא שלה וחיבקה אותה, ספיר לבשה לגופה שמלה תכלת תורכיז בהירה , שמלת סטרפלס כשאת החלק של החזה האזור של המחוך היה מכוסה בפייטים בתבע תורכיז כחול ומהסיום של המחוך הצמוד שהדגיש כל קימור וקימור בגופה השמלה נפלה עד שהגיע אל רגליה. פשוט מושלמת.
עיניה עוטרו בפס אילינר דק והלחיים שלה עוטרו בסומק עדין, היא היתה כל כך עדינה ויפה
שיער שלה היה אסוף בתסרוקת מסורבלת, ויפה.
"ספיר האם תרצי שאני אהיה הבן זוג שלך לנשף?" שאלתי והושטתי את ידי, היא נשכה את שפתה התחתונה והניחה את ידה על ידי ואמרה "אני רוצה" והתקדמה אל עברי בצעדים איטיים ועדינים.
"הילדה שלי גדלה.. אתם חוזרים בערה לכאן?" שאלה אמא שלה וספיר הסתכלה עליי ואמרתי "נחזור אל הדירה שלי, אם זה לא מפריע לכם" ניסיתי להיראות חמוד.
"בטח.. תהנו, תעשו מה שבראש שלכם רק תזהרו ותשמור על ספיר, ותיקחו אמ.." אמרה וספיר התערבה ואמרה "את לא אמא שלי" וכיסתה את פנייה.
"תהנו" אמרה אמא שלה ויצאנו למקום של הנשף.

הגענו לנשף ורקדנו, ואו לחשוב שלפניי שנתיים אני היתי בנשף הזה..
"חיים שלי נהנתי" אמרה ספיר בזמן שנסענו חזרה אל הבית שלי
"אני מאוד נהנתי" אמרתי ורכנתי אל עברה נשיקה, היא נראתה כל כך עייפה, השעה 4 לפנות בוקר.
"אני עייפה ולא נעים לי, כי .." באה להמשיך וקטעתי אותה
"בובו לא באתי איתך לנשף רק בשביל שנשכב.. רציתי בסך הכל לבוא איתך לנשף ועכשיו אנחנו נלך לישון ומחר בבוקר נלך לארוחת בוקר בחוף ים, מתאים לך?" שאלתי והיא הנהנה בראשה ואמרה "מתאים לי".
הגענו לדירה שלי שהיתה ריקה מאיש. החלפנו את הבגדים ולבשנו פיג'מה, במקרה שלי רק מכנס קצר. ספיר לבשה מכנס פיג'מה קצר מאוד. וגופיה תואמת של הפיג'מה. היא נכנסה בין מצעי המיטה ושכבה על הצד. הגעתי לאחר כמה דקות ונשכבתי לידה. הנחתי את ידי על הלחי שלה ונרדמתי לאחר שהיא נרדמה. ראשה היא קבור בתוך החזה שלי. הרגשתי את החמימות שיוצא מפיה ומאפה.

נקודת מבט הדר-
עדיין ישנתי אבל שמעתי את הרעש שמסביבי. שמעתי את תומר מדבר עם אור בזמן שאני ישנה במיטה של אור.
"אתה יודע שאסור לה לישון כאן.." אמר תומר
"זאת החלטה שלה.. לא בא לה לחזור לחדר שלה" אמר אור
"החלטה שלה, חוקים של הצבא.." אמר ואור העיר אותי ולחש באוזני "חיים קומי, אני מבטיח שבערב אני אבוא אלייך" אמר.
פקחתי את עיניי וקמתי למצב ישיבה, ראיתי את הפרצוף הזה שלו שגורם לי לשמוח לבכות להיות עצובה עצבנית לשמוח ועוד הרבה רגשות.
"את יודעת שאסור להיות בחדר של הבנים" אמר תומר בקול סמכותי
"ולשכב איתי בחדר שלך נחשב מותר?" שאלתי וירדתי מהמיטה, השארתי אותו בפה פעור
"אם את רוצה לפתוח את כל זה פה אין בעיה" אמר בעצבים
הצטערתי על זה.
"סליחה המפקד" אמרתי ויצאתי מהחדר, בכל זאת הוא המפקד שלי.

התיישבתי בחדר במיטתי מתכסה בשמיכת הפוך הנעימה עם הריח הזה.. הריח שלו..
מתפללת שהאדמה תבלע אותי ותעלים אותי מכאן.

האיפון שלי השמיע צלצול מקווה שזה לא תומר.
מתן אסולין-
'דוגמנית שלי.. אני יודע מה קרה בינך לבין תומר.. למה הסתרת את זה ממנו?'
-'הוא זרק אותי באסמס.. וחשבתי שהוא אמר לכם.. חשבתי שזה משהו שיסתדר אחרי כמה זמן אבל יש לו מישהי אחרת.. הרבה יותר טובה ממני אני בטוחה' רשמתי
'אל תחשבי ככה.. הדר. את הרבה יותר טובה ממנה, וגם אם לא.. תומר דפוק.. אני אמרתי לו את זה מלא פעמים. הוא הפסיד אותך. ואני רוצה לראות אותך מחר תיזהרי ולא!' רשם
מחר יום חמישי יוצאים הביתה סוף סוף
-'אני מחר יבוא ורוב הסיכויים אני יהיה בפאב שעבדתי בו, אתה מוזמן לבוא (;' רשמתי
'אני אשמח לבוא' רשם

הגיע הערב ארגנתי את התיק שלי בבגדים לחזור הביתה, סוף סוף.
נכנסתי למיטה ונרדמתי.
בבוקר עשיתי את כל הארגונים ויצאתי כבר לבית.
ענבר ועומרי לא היו, נכנסתי לחדר והתלבשתי בבגדים רגילים, ג'ינס וגופיה. היום אני חוזרת להיות הדר!
לא מעניין אותי כלום. אני חוזרת לעבוד בבר.
השעה 4 בצהריים אנשים באים בצהריים לשתות בירה, והנה אני הברמנית שלהם. אני לא יודעת איך שרדתי בלי לעבוד בתור ברמנית כשהיתי בצבא. איך פרשתי מהעבודה.
"מה בשבילך אדוני?" שאלתי בחיוך
"בירה לבנה תודה" אמר, והנה חזרתי!
מילאתי לו את הכוס והבאתי לו את הכוס והתחלתי להקפיץ שתיה.
"התגעגעתי לך ציון.." אמרתי כשהרגשתי את נוכחותו כאן.
"אני יודע. ואנחנו התגעגענו אלייך" אמר.
הנה אני, הדר כמו אז שהיתי בת 18 כשעבדתי כאן בבר בתור ברמנית עם החולצה השחורה שהכיתוב של הפאב עליה והמכנס הכחול והשחור חובה.
העברתי כאן את היום עד שהגיע הערב, סימסתי למתן את השם של הפאב .
הוא הגיע לכאן ופינקתי אותו במשקאות.
"אז הדר הברמנית , הדר הדוגמנית .. אולי את גם הדר המוסכניקית? או הדר האינסטלטורית?" אמר בצחקוק
"מצחיק מתן, את האמת היתי שמחה להיות בעלת מקצוע.. כל זה זה רק תחביב" אמרתי ומזגתי לאנשים שתיה.
"עוזר לך להשתחרר מהלחץ?" שאל
"מאוד.. עוד מעט אני יבוא איתך לרקוד מבטיחה.. בינתיים אני המוזגת טקילה ווודקות" צחקתי
"מישהי מזמינה אותי לרקוד? ואל תתיחסי אל תומר, סתם דפוק" אמר ולגם מהבירה
"לא מתייחסת.. סתם מאוכזבת.." אמרתי ומזגתי וודקה לכוסית זכוכית שקופה לאיזה בחור
"רבתם הרבה?" שאל מתן
"בזמן האחרון הוא היה רב איתי על כל דבר, אם זה על הקטע שאני דגמנתי עם בגד ים, יוצאת עם חברים.. כל מיני ואחרי זה הוא היה נרגע ומתחיל לאהוב אותי.. ככה שבועיים, יוצא בלעדיי, לא מתייחס אליי, רק בפינת עישון בבסיס הינו נפגשים.. זה היה כנראה אמור לקרות.. הוא אמר שזה מביא לו עומס שהוא גם אבא שלי גם אח שלי גם המקד שלי גם בן זוג שלי וגם אדם אחראי.. הוא מתעצבן כשאני לא אוכלת וכל פעם זה הגיע לריב" אמרתי בעצב
"דביל.." מלמל מתן.
"ועוד כשבאתם ביום שבת אלינו, הוא בא עם מישהי.." אמרתי
"אף אחד לא הבין למה הלכת פתאום" אמר
"מדברים על החמור והנה החמור" אמרתי ברגע כשראיתי את תומר מתקרב לבר עם נטשה. הוא לא שם לב שאני הברמנית.

"2 טקילה ובירה לבנה" אמר תומר, עשיתי לו את ההזמנה ונתתי לו.
"מתן אני שניה באה" אמרתי ומישהו החליף אותי. הסתכלתי על תומר שחברה שלו ישבה לידו ותומר ומתן דיברו ביניהם. נכנסתי לחדר של ציון שם עם כל העובדים, הם ישבו בהפסקה קטנה. התיישבתי ליד ציון ואמרתי "תומר האקס שלי כאן.. עם חברה שלו" וצחקתי
"מי שפוגע בילדה שלי אני פוגע בסיכוי שלו להביא ילדים" אמר
חייכתי אליו ואמרתי "אני יוצאת, יש מישהו שמחכה לי" וציון הרים את גבותיו ואמר "מישהו? מחכה לך?" וחייך חיוך רחב. רק ציון יודע שתומר נפרד ממני. "ידיד" צחקתי ויצאתי לבחוץ מחוץ לבר לכיוון הרחבה, טיפה לרקוד לפני שההפסקה נגמרת למרות שציון מביא לי הפסקות חופשי.
משכתי בידו של מתן והוא עמד מולי ואמר "תסמכי עליי" בחיוך והרגשתי בשניה איך השפתיים שלו נתפסו על שפתיי באגרסיביות.