נשף סיום פרק 4

ומשם רצנו לכיוון היצאה.
עצרנו.
סימנתי לה להיות בשקט ולבוא אחרי.
הלכתי למאחורי הפחים והיא באה אחרי.
חיכינו שם עד שדנקר יצא מהמגרש, לאחר שזה קרה יצאנו משם.
"תודה אמבר אני חייבת לך" אמרה.
"פשוט אל תתקרבי אליהם תהי מהנורמאלים ותתחקי ממני אם את לא רוצה צרות" אמרתי.
"למה?" שאלה.
"את לא צריכה לדעת. עכשיו בואי איזה שיעור יש לך עכשיו?" שאלתי.
"מתמטיקה יחידה 4" אמרה.
"שיט את חכמה" אמרתי והתקדמתי.
"אמ תודה" ענתה.
לקחתי אותה לעד לכיתה ופתחתי את הדלת.
"כן אמבר מה עשית עכשיו?" שאל המורה שהיה בכיתה.
"כלום עדין, עוד לא נכנסתי לכיתה" עניתי.
"אז מה את עושה פה?" שאל.
"הבאתי לך תלמידה חדשה" אמרתי והיא נכנסה.
"היי אני לוסי" אמרה.
"היי לוסי אני מר היל בואי כנסי" אמר.
"ביי מר היל" אמרתי ויצאתי.
"נתראה עוד כמה דקות" אמר.
"תהיה בטוח" אמרתי וסגרתי את הדלת.
הלכתי לכיתה ונכנסתי.
"אמבר רק רבע שעה איחור יפה לך"
"שלום גם לך גברת לוי" אמרתי והתישבתי.
"טוב שיעור שעבר למדנו משוואות עם חזקות וארבע נעלמים עם קו שבר" אמרה
"מתי הספקנו?" שאלתי.
"שאת הלכת לכיתה של מר היל" ענתה
"אוי מר היל חבל שהוא כזה זקן" אמרתי וכל הכיתה צחקה.
"טוב תפתחו מחברות ותעתיקו את התרגיל" אמרה גברת לוי וכתבה על הלוח.
2X*9Z+7Y(Mָ*3Y-9X)-8M=8X+3X
"ארבע" צעקתי בכיתה.
"כל הכבוד אמבר רון אולי בוא תפתור את זה" אמרה גברת לוי.
"אני לא יודע" אמר.
"הי רון גם אתה פה?" שאלתי.
"היי" ענה.
"רון אצלי אין דבר כזה לא יודע יש לא רוצה" אמרה.
"קדימה בוא" המשיכה.
רון נגש לוח ולקח את הטוש והתחיל לפתוח את התרגיל.
אחרי חמש דקות הוא כתב את התשובה.
"מה התשובה רון?" שאלה.
"ארבע?" שאל.
"נכון" ענתה.
"יואו צדקתי" אמרתי.
"אמבר כל הכבוד" אמרה גברת לוי.
"תודה תודה" אמרתי.
היה צלצול ואספתי את הדברים שלי ללוקר.
"אמבר" רון אמר ועמד לפני.
"רון" עניתי.
"מה קורה?" שאלה
"יכול להיות יותר טוב" עניתי ויצאתי מהכיתה.
"למה מה קרה?" שאל.
"כואבת לי היד" עניתי.
"למה?" שאל.
"טוב מה אני בחקירה?" שאלתי.
"לא אה רק רציתי לדעת עם את יודעת איפה לוסי מקס?" שאל.
"חברים טובים?" שאלתי
"כן עברנו לכאן ביחד" ענה.
"אני יודעת איפה לוסי" עניתי.
"איפה?" שאל.
"מאחוריה" אמרתי.
"היי לכם" אמרה.
"ביי לכם" אמרתי וסגרתי את הלוקר.
"אמבר תודה עוד פעם" אמרה.
"על מה?" שאל רון.
"על זה שהראיתי לה את הכיתה היא נאבדה" אמרתי מהר.
"לא טיפשונת על זה שהצלת אותי מדנקר" אמרה ונאנחתי.
"מי זה דנקר ולמה היא הצילה אותך ממנו" שאל.
"לא פה טיפשים בוא אחרי" אמרתי ויצאנו.
לקחתי אותם למאחורי הבית ספר יש שם כמה ספסלים ולא הרבה תלמידים באים לשם.
"כאן זה בסדר" אמרתי ואז הטלפון של משהוא צלצל.